שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←התנוצצות הגאולה
===התנוצצות הגאולה===
{{להשלים}}
חז"ל אומרים "ששה אלפי שנים העולם קיים". ששת אלפי השנים מכוונים לששת ימי בראשית , כפי שנאמר "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול", לגבי הקב"ה – אל"ף שנים נחשבים כיום אחד, והאלף השביעי – העולם הבא – משול לשבת, "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".
שני האלפים האחרונים מתוך ששת ה"ימים" נקראים בחז"ל "ימות המשיח", כלומר – שזהו תוכנם העיקרי. כשם שבמעשה בראשית דווקא בסיום היום השישי נברא האדם – תכלית הבריאה, כך גם באלף השישי (בסופו) תהי'ה ביאת המשיח, וכל ייעודי התורה על ימות המשיח הוא בתוך זמן זה (בתוך ששת אלפי השנים שבהם העולם קיים).
כבר בזמן הגמרא אמרו חז"ל "כלו כל הקיצין" – זמן הגאולה הגיע, ואין כל עיכוב לביאתה. מאז עברו מאות שנים, נתגלו כמה קיצים נוספים, והעולם התקדם עוד ועוד אל הגאולה.
מובא בכמה מקומות, שמתקופת האלף השישי שכנגד ערב שבת, ובמיוחד במחציתו השני'ה (כיון שהמחצית הראשונה משולה לליל שישי) – משנת ה' אלפים ת"ק ואילך, התחיל להפציע שחר הגאולה ואורו של משיח החל להתנוצץ בעולם. ובלשון האור החיים הקדוש: "ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום". וככל שמתקרבים יותר לסיומו, מתחזקת יותר התנוצצות זו.
התנוצצות זו היא בשני המישורים, הן התנוצצות הגאולה, והן גילוי המשיח. שבפנימיותם הם מהות אחת ותלויים זה בזה. הגאולה היא התגלות פנימיות וסודות התורה, נשמת התורה. הבחינה העליונה ביותר שבנשמה היא – בחינת היחידה, פנימיות התורה היא היחידה שבתורה, ונשמת המשיח היא היחידה הכללית של נשמות ישראל.
נאמר בזהר הקדוש , כי בהתקרב ימי המשיח יתגלו לכולם רזי התורה, התגלות זו היא הכנה הכרחית לגאולה, ועל ידי זה "יפקון מן גלותא ברחמין". וכן ישנה התגלות בחינת משיח, כפי שמבאר זאת אדמו"ר הזקן בעל התניא "על ידי צדיקי קדושי עליון שהיו בהתחלות ת"ק לאלף השישי כידוע", וכדלקמן.
==ראו גם==
