שינויים

הרב '''חיים משה ובר''' ([[ה' בכסלו]] [[כסלותרע"ד]] [[תרע"ה1913]] - ח"י [[אדרי"ח באדר]] א' [[תש"ס]] [[2000]]) ממשפיעי אנהיה מראשי [[ישיבה|ישיבות]] "חת"ם סופר" ו"אוהל משה"ש בירושלים, שהרבי התבטא עליו פעם: [[חזרה בתשובה|מחזיר בתשובה]] וזקן [[משפיע (חב"ד)|משפיעי]] [[חב"אם יש לי חסיד אחד ד]] ב[[ארץ ישראל]]. נצר לשושלת [[אדמו"ר]]ים ורבנים, בראשם [[הישמח משה]] - אבי שושלת [[חסידות סאטמר|סאטמר]]. חוזרים בתשובה רבים ראו בו את אביהם הרוחני. ==ביוגרפיה==הרב משה ובר נולד בירושליםשבין החומות לרבי פנחס לייבוש, הרי זה תלמיד של רבי [[חיים מבריסק]], ומרת חווה. השם "משה" הוענק לו על שם זקנו, בעל ה"ישמח משה ובר" מ[[אוהעל]], [[הונגריה]]. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת ה[[טיפוס]], לאחר שסעד חולים שלקו במחלה זו ודאג לכל מחסורם. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת תורת אמת של [[חסידות חב"ד|חב"ד]], בשכונת [[מאה שערים]] בירושלים, (זאת בעוד שאר אחיו התחנכו ב[[ישיבת עץ חיים]] בשכונת [[מחנה יהודה]].) בישיבת תורת אמת השלים את ידיעותיו ב[[תלמוד]] ובפוסקים, ובלימוד ספרי [[חסידות חב"ד]]. על פי הוראתו של האדמו"ר [[יוסף יצחק שניאורסון]], התמנה בעודו צעיר לימים, לתפקיד "[[משפיע]]" בישיבה. לפני המינוי, בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]] [[1929]], הוא מסור בכל כוחות הנפש לעניינים שליפגש האדמו"ר הריי"צ בובר, ועמד על טיבו. מני אז נקשרה נפשו של התלמיד ברבו, והשניים עמדו בקשרי מכתבים.{{מקור}}

נולד בה' כסלו תרעהפעם הבאה שהיה אצל הרבי היה בשנת [[תשמ"א]] ואחר כך ב[[תשד"המ]], לאביו הגאון הרב פנחס לייביש ובר[[תשמ"ז]] ו[[תשמ"ט]]. למרות שלא ביקר הרבה, מגדולי ירושלים וגאוניההרי הקשר עם הרבי, שהיה מבאי ביתם של גדולי הדורהיה קרוב ואמיץ. זכה לקבל באופן תדיר, מענות מהרבי, בנושאים פרטיים וכלליים.

כשביקר אצל הרבי בשנת [[תשמ"א]], הביא לרבי את ספרו 'ירים משה' על התורה. הרבי התעניין בספר ונהנה ממנו מאוד ואף אמר 'אין צורך עוד בהיותו ילד נתייתם מאביולהתווכח עם 'מתנגדים', והתחנך רק תראה להם את הספר שלך'. הרבי התבטא עליו פעם: "אם יש לי חסיד אחד בירושלים, הרי זה רבי משה ובר, הוא מסור בכל כוחות הנפש לעניינים שלי".{{מקור}}===הערכה===נוסף על ידי אמוגדלותו התורנית, היה רבי משה ובר מקורב לצדיקי ירושלים בדורו, שגילו כלפיו הערכה עמוקה. כאשר חלה בצעירותו ב[[דלקת ריאות]] קשה, בתו הכריז רבה של הרב אלימלך פרלמן מדמויות ההוד של ירושלים[[העדה החרדית]] בירושלים, רבי [[יוסף צבי דושינסקי]], על קיום תענית ב"כולל" שבראשותו והוסיף לו את השם "חיים". חיבה יתירה רחש כלפיו האדמו"ר רבי שלמה מ[[חסידות זוויהל|זוויהל]], שאף שלח את נכדיו ללמוד עמו ב[[חברותא]]. במשך שנים לא ידע איש, שה"כולל" לאברכים שניהל רבי משה ובר, מתוקצב ישירות ידי הרבי מזוויהעל.

בגיל צעיר נכנס ללמוד ב'למרות היותו חסיד חב"ד, הרב ובר שמר על קשר אישי קרוב עם מנהיגי [[היהדות החרדית]] מכל הזרמים, ובהם האדמו"ר רבי [[יואל מסאטמר]], פוסק ההלכה הרב [[שלמה זלמן אוירבך]], מנהיג [[העדה החרדית]] הרב [[יצחק יעקב וייס]], והדיין הרב [[משה הלברשטם]]. האדמו"ר מ[[תולדות אהרן]], הרב [[דוד קאהן]], היה תלמידו בלימודי תורת אמת[[החסידות]]' ב.==פועלו==רבי משה ובר התייחד והתפרסם בזכות מידת ה[[ירושליםחסד]]שאפיינה אותו. את כל כולו נתן עבור הזולת. ביתו בן שני החדרים בשכונת [[בתי אונגרין]] בירושלים, שזכה לכינוי "מלון ובר", נודע כפתוח לרווחה לחסרי בית ומרי נפש. אף רעייתו, וכעבור תקופה הפך לתלמיד מובהק ומקבל 'פנימי' של המשפיע הרב אלתר שמחוביץהרבנית מרים, עמדה לימינו והכינה מטעמים עבור האורחים הרבים. רבי משה ובר היה מכתת רגליו למרחקים על מנת לסייע לאנשים במצוקה.

בתקופת לימודיו בישיבה התמיד בלימודובתחילת [[שנות השישים]] של [[המאה העשרים]], הקים הרב ובר, יחד עם הרב יהודה דייטש מירושלים, את "המרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים". במסגרת הרשת, שהיתה חלוצת עולם התשובה בישראל, העבירה קבוצת רבנים מכל רחבי הארץ שיעורים בתורת ישראל בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה, במעברות ובמושבות. הרב ובר עצמו נהג לנדוד מדי יום לערי השדה, על מנת להעביר חלק משיעורי התורה. אחד הרבנים שצורפו על ידו למסירת השיעורים, כאשר אופן לימודו הוא להגיע לידי מעשה בעבודת ה' בקדושה ובטהרההרב [[ראובן אלבז]] שלימים הקים את ישיבת "אור החיים", המיועדת לחוזרים בתשובה.

בשנת [[1967]], לאחר ש[[הכותל המערבי]] הוחזר לידיים יהודיות, הקים רבי משה ובר, בהוראת הרבי מליובאוויטש, את הדוכן ל[[הנחת תפילין]] הפועל מאז ועד היום ברחבת הכותל המערבי. מאות איש מניחים בו תפילין מדי יום. רבי משה ובר עצמו נוהג היה מקושר ביותר לאדמו"ר הריי"צלהקדיש שעות ניכרות במשך היום, על מנת להניח תפילין עם באי הכותל, ואף לשמור עימם על המשך קשר. רבים שיחרו לפתחו על מנת לקבל ממנו הדרכה צמודה בענייניהם האישיים.

== עם רבותינו נשיאנו == בשנת כאשר החלו גורמים שונים לעודד את העלייה ל[[תש"והר הבית]] נתמנה , עמד רבי משה ובר על פי הוראת [[אדמו"ר הריי"צ]] למשפיע בישיבה הגדולה 'תורת אמת'המשמר, במטרה לבלום את התופעה, ומאז דבקו בו מאות [[תמימים]] ואברכיםשבה ראה חילול הקודש. הוא התבסס על פסקי הלכה הרואים בעליה להר הבית בזמן הזה איסור כרת. הוא הציב שלט המזהיר על איסור העליה להר, אשר נהנו לשמוע ממנו דברי חסידותואף הציב שומרים שיפקחו על כך. ==מורשתו==לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, התקשר אל [[הרבי]]בין התלמידים שהוחזרו על ידו בתשובה, ונסע להסתופף בצל קודשו כבר בשנת [[תשי"ז]]נמנים דמויות מוכרות בציבוריות החרדית והישראלית כאחד. ובהוראת הרבי נסע המזכיר ר' בנימין קליין ועוד חסיד לקבל את אחד מהם הוא הרב ובר בשדה התעופה בניו יורק.  הפעם הבאה שהיה אצל הרבי היה בשנת [[תשמ"א]] ואחר כך ב[[תשד"מעידו ארליך-ובר]], [[תשממרצה חרדי נודע, המרבה להופיע בכלי התקשורת ולהרצות בנושאי יהדות שונים ועורך העלון השבועי המפורסם "ז]] ו[[תשמשמעו ותחי נפשכם"ט]]. למרות שלא ביקר הרבה, הרי הקשר עם הרבי, היה קרוב ואמיץשבאמצעותו הוא מפיץ את תורת רבי משה ובר. זכה לקבל באופן תדירהרב עידו ארליך-ובר אף הוסיף לעצמו, מענות מהרביכמחווה, בנושאים פרטיים וכללייםאת שם משפחתו של רבו.

כשביקר אצל הרבי בשנת תשמ"א, הביא לרבי את ספרו 'ירים הרב משה' על התורהובר היה חשוך ילדים. הרבי התעניין בספר ונהנה ממנו מאוד ואף אמר 'אין צורך עוד להתווכח עם 'מתנגדים'זאת, רבים מתלמידיו רואים בו מעין אב רוחני. אחיו היה רבי זלמן ובר ראש ישיבת [[פרשבורג]]. גיסו היה הרב [[עמרם בלוי]] מנהיג [[נטורי קרתא]], רק תראה להם את הספר שלך'שהיה נשוי לאחותו של הרב ובר.

במשך כל השנים נשא ב[[חורף]] [[תש"ס]] חלה הצדיק רבי משה ובר. למרות זאת, התאמץ להתמיד בסדר יומו, שכלל קבלת קהל עמוסה, הנחת תפילין עם מקורבים ברחבת הכותל המערבי ומסירת שיעורים בישיבות שבראשן עמד. השתדל בכל מאודו להסתיר את דגלו סבלו מעיניהם של הרבי ברמה והיה ראש וראשון לכל ה'מבצעים' שתיקן הרביהפוקדים את מעונו, אף אם הדבר עלה לו במאמץ רב.

במיוחד השתתף במבצע על ידי דוכן הביום [[תפיליןי"ח באדר|ח"י באדר]] ב[[כותלה'תש"ס]]השיב את נשמתו, לקול בכיותיהם של המוני תלמידיו. הוא עמד בדוכן במשך שנים רבותנטמן לצד אמו, מידי יוםבסמוך ל"חלקת הרבנים" ב[[הר המנוחות]] שבירושלים.

נפטר בח* "י [[אדר]] [[תשירים משה" - על חמישה חומשי תורה ומסכתות הש"ס]] ולא השאיר אחריו ילדים.* "ילקוט אמונה ובטחון" - פרקים ביסודות האמונה היהודית.* "שמעו ותחי נפשכם" - לקט הוראות למעשה לפי סדר פרשיות השבוע.