מבצע אנטבה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבצע אנטבה (מכונה גם מבצע יונתן) - מבצע צבאי מיוחד בו חולצו כמאה שבויים יהודים שנחטפו והחוזקו באוגנדה כבני ארובה, המבצע צלח והשבויים שוחררו, לאחר המבצע התעורר פולמוס נרחב, כאשר הרבי קורא למבצע בשם נס גלוי מאת הקב"ה, ולעומת זאת חסידי סאטמר יצאו כנגד קריאה זו בצורה חריפה ביותר, באמרם שלא יתכן שה' יעשה נס על ידי ה"ציונים" שאינם שומרים תורה ומצוות.

החטיפה[עריכה]

בכ"ט סיון תשל"ו, המריא מטוס אייר פראנס טיסה 931 מנתב"ג לפריז, וזמן קצר לאחר שערך חניית ביניים באתונה, נחטף לפתע, החוטפים - שני גרמנים חברי כנופיית "באדר מיינהוף" ושני מחבלים ערבים-פלסטינים. החוטפים הודיעו לקברניט ולנוסעים על החטיפה, והורו לקברניט להנחית את המטוס בבנגאזי שבלוב, משם הטיסו אותו לאנטבה שבאוגנדה.

ממשלת ישראל החלה לנהל מגעים עם אידי אמין, שליט אוגנדה, אולם זה בחר לשתף פעולה עם החוטפים. כעבור זמן מה, החלו החוטפים לעשות סלקציה בין הנוסעים, בשחררם חלק מהם, בעוד הם מותירים בידם תשעים ושמונה נוסעים ישראלים ויהודים, אלה רוכזו באולם הנוסעים של הטרמינל הישן בשדה התעופה באנטבה.

הפעולה הצבאית[עריכה]

החוטפים הציבו בפני ממשלת ישראל תנאים הזויים לשיחרור החטופים, וישראל פתחה במשא ומתן איטי, תוך כדי תיכנון פעולת חילוץ, לאחר הגיית ותכנון הפעולה ואישור הממשלה לפעילות, המריאו ארבע מטוסי הרקולס של חיל האוויר לכיוון אוגנדה, אחד הדברים שהקלו על המבצע היתה העובדה שמדינת ישראל בעבר תכננה ובנתה בעצמה את השדה תעופה האוגנדי בה שהו בני הארובה, במהלך החילוץ היו כמה נפגעים שנהרגו כתוצאה מפגיעתם, ביניהם גם מפקד המבצע יונתן נתניהו.

הפעולה הרוחנית[עריכה]

פרשת אנטבה1.jpg

במהלך ימי השבי של החטופים נערכו בכל הארץ עצרות תפילה והתעוררות, וביום חמישי ג' תמוז התקיים עצרת ענק שאורגן על ידי הבד"ץ העדה החרדית, העצרת התקיימה בחצר תלמוד תורה במאה שערים, והשתתפו בה כעשרת אלף ילדים, במהלך הכינוס אמרו את שנים עשר הפסוקים שבחר הרבי לחזרה ושינון עבור ילדי ישראל.

הרקע לאמירת י"ב הפסוקים בכינוס היה לאחר מסע שיכנועים ארוך על ידי כמה מהשלוחים בארץ ישראל שהפעילו לחצים על המארגנים דרך הגאב"ד של העדה חרדית הרב טוביה וויס.

וכך מספר ר' אברהם ברוך פבזנר:

"ביום בו התקיימה העצרת, בשעות הבוקר, הגענו לביתו של בעל ה'מנחת יצחק', שניים משלוחי הרבי, הת' שלום דובער לבקובסקי (כיום ראש כולל אברכים בכפר-חב"ד) ואנוכי, ובפינו בקשה: מאחר שעצרת התפילה מטרתה היא הצלה, הגנה ושמירה על החטופים, והתורה מציינת את הסגולה המיוחדת של "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אוייב ומתנקם" - הרי מתאים שיאמרו בה את י"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל שהרבי קבע [כחודש ומחצה קודם לכן] למטרה זו בדיוק. "מסרנו לגאב"ד דף עם י"ב הפסוקים, והוא עיין בו בכובד-ראש. הגאב"ד הכיר אותנו היטב וקירב אותנו מאוד, מאחר שהננו שלוחי הרבי. גם הפעם הוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות ביותר, אף-על-פי שהגענו מבלי שקבענו את הפגישה מראש, ועל-אף שבבוקר ההוא היה עמוס ביותר.

"הגאב"ד התעניין בפרטי התקנה, וגם שאל שאלה מכרעת: מהו ה'גדר' של י"ב הפסוקים: האם יש בהם סגולה מיוחדת של שמירה, הגנה והצלה, או שבעצם כל דבר-תורה ותפילה שנאמרים "מפי עוללים ויונקים" יש בהם סגולה זו, אלא שהרבי בחר בפסוקים אלו מפני שיש בהם תוכן של אמונה, חינוך וכיוצא-בזה, ואם כן, הרי אין חשיבות לעניין ההצלה באמירת פסוקים אלה דווקא?! "השבנו שאכן כן הדבר - הפסוקים עצמם מסוגלים לזה, אולם לא שמענו זאת מפורשות, אבל עצם הדבר שהרבי בחר וקבע לומר פסוקים אלו - זה עצמו פעל שתהיה בהם סגולה זו ביותר. "מיד קרא הגאב"ד לספרא-דדיינא הרב ברייטשטיין, וביחד הם הזמינו לבית הגאב"ד את הגאון החסיד הרב משה וובר. הרב ובר הגיע עד מהרה, הוא נכנס לחדרו של הגאב"ד, ואנחנו המתנו בחדר החיצוני. לאחר הדיון ביניהם, הודיע לנו הרב ברייטשטיין שהעניין סודר.

בשבת ה' תמוז הקדיש הרבי שיחה מיוחדת בה דיבר על מעלה ב"מפי עוללים ויונקים" וחזרת שנים עשר הפסוקים.

לאחר המבצע[עריכה]

פרשת אוגנדה2.jpg

לאחר המבצע שלח הרבי מכתב למשרד הביטחון בה מציע שיקימו אגף מיוחד לפעילויות מעין זו: בסוף הדו"ח במברק השני – אמרתי שיציע וידרוש הקמת פלוגה מיוחדת חשאית מעין זו שביצעה החילוץ, ונחמתי שאולי הוצע חשאית.

בשיחת שבת י"ב תמוז תשל"ו והתועדות שלמחרת בי"ג תמוז, דיבר הרבי על כך שהתרחש נס גלוי ומיוחד מאת ה', וצריך להודות על הנס, אך בד בבד להתעורר בתשובה על כך שהיה כזה מעמד של סכנה, בתורה ומצוות, ובפרט בהנחת תפילין.

מדברי הרבי בשיחת י"ג תמוז תשל"ו:

"לאחרונה ארע מאורע מזעזע, שזיעזע את העולם כולו, כשהצילו עשרות יהודים והביאום לארץ הקודש, בה בשעה שעל פי טבע לא ידעו איך יצליחו בזה. בפעולת הצלה זו ראו את מעלת האיכות על הכמות. עם כמה חיילים ומעט כלי נשק - יחסית לצד שכנגד - הצליחו לשחררם. כאן ראו בגילוי שיש בעל הבית לבירה זו, והוא זה שנתן להם את הרעיון לעשות פעולת הצלה זו.

"ההוראה שיש ללמוד מכך: ביחד עם נתינת תודה, "ישר כח" לחיילים שהעמידו עצמם בסכנה בכדי להציל נפשות מישראל, שכל המציל נפש אחת כאילו קיים עולם מלא, וכל שכן ריבוי נפשות, הרי שתבוא עליהם ברכת הטוב, וכמה פעמים ככה.

"יש לראות את הכוונה הפנימית שבמאורע. בדיוק כשם שהגבירו את הנשמה על הגוף במאורע זה (על ידי שנתגלה שיש בהם כוח נעלה ביותר להציל יהודים ולכן בחרו בהם, ובפרט שנתגלה על ידם שיש בעה"ב לבירה זו, ושאין עושים שום חשבון בשעה שמדובר בהצלת נפש מישראל), שתהיה זו התחלה טובה להגברת הנשמה על הגוף באופן ד"מעלין בקודש"

בסיום ההתוועדות, סיכם הרבי ואמר כי מבצע אנטבה, היה אות אזהרה, ולכן צריך לכאורה לצום בערב יום כיפור קטן – ערב ראש חודש מנחם אב, אולם בגלל שידוע כי הדרך של אדמו"ר הזקן היא לא דרך התענית, לכן הורה הרבי להחליט עוד לפני שלושת השבועות, לפדות את שווי הסעודות של ערב יום כיפור קטן, ולתת אותם לצדקה.

הרבי גם הציע לבדוק את המזוזות של הניצולים, ואכן בכל אחד מבתי הניצולים נמצאה מזוזה אחת לפחות עם בעיה כלשהי.[1]

הרב יוסף הכט קיבל בזמנו הוראה מיוחדת מהרבי להסתובב ברחבי הארץ ולדבר על המבצע, ועל הניסים שה' עושה עמנו.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. הרבי בעצמו סיפר על כך בכמה שיחות בחודש מנחם אב