ליל ויום שבת

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף ליל שבת קודש)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נרות שבת.jpg

ליל ויום השבת מכונים גם "מעלי שבתא" ו"יומא דשבתא", בכל אחד מהם מאירה דרגה שונה. שתי דרגות אלו מכונות גם "שתי שבתות".

עליית העולמות[עריכה]

כפי שאדם העובד, הנה לאחר שמסיים את עבודתו, והוא חוזר אל עצמו, יש ב' שלבים בזה: 1. שהוא נרגע, ונהנה ממעשה ידיו. 2. כשהוא כבר רגוע ומתענג, מתגלה התענוג מפנימיות הנפש.

ועל דרך זה, כביכול, כאשר ה' ברא את העולם, הוא הוציא את הכוחות האלקיים שבעשרת הספירות להתגלות בעולם. וכאשר הגיעה השבת, הם חזרו למקורם. ובזה יש ב' שלבים, ליל שבת ויום השבת.

ליל שבת[עריכה]

בליל שבת מאיר התענוג מכך שהבורא (כביכול) "חזר" לעצמו – שאז היה "ויכל אלקים" כו', שכל הבריאה חזרה אל העצמות. והיינו, ש"בו שבת וינפש", שבו חזרה פנימיות רצונו וחכמתו שהייתה בצמצום בעשיית מלאכה זו, ועלתה ונכללה בעצמות ממש, שזהו כמו שהיה הוא ושמו בלבד, קודם הצמצום הראשון.

דרגה זו נקראת גם "חקל תפוחין קדישין" (- שדה תפוחים קדושים), דרגה זו הינה כינוי למלכות של עולם האצילות, כאשר נמשך בה גילוי התענוג העליון בעליית העבודה של ששת ימי החול.

יום שבת[עריכה]

ביום השבת מאיר תענוג עליון יותר, על ידי שבליל שבת עלה האור וחזר למקורו, ביום הוא חוזר ונמשך, ובתוספת מלמעלה (הנקרא "ברכת הוי'"). והיינו, שלאחר ש"ויכולו השמים.. וישבות" כו', אז "ויברך אלקים את יום השביעי", מכיון שברכה זו באה לאחר ההעלאה וההתכללות של האור חוזר בתחלה בעצמות.

דרגה זו נקראת גם "סעודתא דעתיקא קדישא" (- סעודת עתיק הקדוש), דהיינו גילוי מקור התענוגים, שלמעלה ממה שהתגלה בספירת המלכות – מעתיק.

הסיבה שההמשכה הינה נעלית יותר היא – שלאחר שאדם נח וחוזר למצבו הרגיל, הוא מתחיל להתנהג כמו עצמו; וכך על דרך משל, לאחר שהקב"ה מתעלה מהעולם, הוא מתגלה כפי שהוא.

שתי שבתות[עריכה]

אומרת הגמרא[1]: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים, שנאמר[2] "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", וכתוב לאחריו "והביאותים אל הר קדשי" וגו'".

הרבי מבאר, שמכיוון שאלו הם דברי רשב"י, ומכיוון שהוא זה שחיבר את ספר הזוהר, סהיינו, שהוא פוסק על פי קבלה, לכן שניהם נכללים בשבת אחת – כיוון שבשבת יש שתי בחינות.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. שבת קיח, ב.
  2. ישעיהו נו, ד.