מעצרי חסידים ברוסיה הסובייטית

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.



חסידים שנאסרו (התמונות מתקופת מאסרם)

בליל ב' אדר תרח"צ נאסרו בבת-אחת עשרות מחשובי החסידים בלנינגרד והובלו אל מטה הנ.ק.וו.ד. הידוע בשם "שפלערקע", שם נחקרו ועונו באכזריות רבה. שנים עשר יהודים רובם חסידי חב"ד שנאסרו באותו לילה, הומתו ביריה במרתפי הנ.ק.וו.ד. באשמת היותם מפיצי תורה ומצוות.

רקע למאורעות אותו לילה[עריכה]

שנים אחדות קודם, החלו אנשי ה'יבסקציה' הארורים להדק את הלחץ והרדיפות נגד חסידים ואנשי מעשה שהתגוררו בערים השונות ברחבי רוסיה. הלחץ גבר בעיקר בשנת תרצ"ה.

למרות שאדמו"ר הריי"צ עזב את רוסיה, הפעילות להפצת תורה ויהדות ברוסיה לא פסקה. נאמנים לשבועה שנשבעו, המשיכו החסידים והתמימים לעסוק בהרבצת תורה לילדי ישראל ולמבוגרים; "כלי קודש" המשיכו למול ילדי ישראל, לשחוט בשחיטה כשרה. עסקנים דאגו לרשת ישיבות "תומכי תמימים" והמשיכו להחזיק את מקוואות הטהרה בכל עיר בה היה ביקוש לכך.

אנשי היבסקציה שידעו על פועלם של החסידים החליטו לשבור אחת ולתמיד את עדת החסידים שנשארה ברוסיה.

גל מעצרים נרחב נערך בשנת תרצ"ה, וגל נוסף בוצע בב' אדר תרח"צ.

גל המעצרים הראשון - אלול תרצ"ה[עריכה]

כתב אישום של ר' יעקב מאסקאליק מיום ט"ז תמוז תרצ"ה

בחודש אלול תרצ"ה, כאשר אנשי הנ.ק.וו.ד. החלו בגל מעצרים נרחב במוסקבה ופרבריה. ראש וראשון המבוקשים היה החסיד הנודע ר' אברהם מאיור שהיה מנהל ישיבות תומכי תמימים בברית המועצות. את ר' אברהם מאיור אמנם לא הצליחו לעצור אז, אבל באותו גל המעצרים נעצרו שבעה מחשובי החסידים שהיו קשורים לייסוד, ניהול ולימוד בתלמודי התורה המחתרתיים שהוקמו בהוראת אדמו"ר הריי"צ: ר' יעקב מאסקאליק (הידוע בכינויו ר' יענק'ל ז'וראוויצער), ר' מאיר אבצן, ר' יצחק גולדין, ר' אבא לוין, ר' חיים אלעזר גרליק, בנו ר' מענדל גרליק, ור' שלמה מטוסוב.

כל העצורים הועברו למטה המשטרה החשאית 'לוביאנקה' שבמוסקבה, שם עונו על ידי חוקרי הנ.ק.וו.ד. האיומים. אלו תבעו מהם לספק מידע מי ארגן את ה'חדרים' והישיבות? מי לימד? מי ההורים ששלחו את ילדיהם למוסדות אלו, איש מהחסידים לא נידב מידע, וכולם מילאו פיהם מים. בתום החקירות הועברו לכלא 'בוטירקה' שם המתינו עד למתן גזר הדין.

לאחר שבועות ארוכים של המתנה הוכן כתב האשמה: "האשמים ארגנו לילדים ולנערים צעירים לימודים הנקראים 'חדר' ו'ישיבה', במלחובקה שליד מוסקבה. הלימודים התקיימו בדירות של קונטרבלוציונים (כך נקראו אלו שפעלו נגד המהפכה הקומוניסטית). הם אספו צעירים שהיו ברמת אינטלקטואלית כזו שיכלו לשמש מורים, ואותם לימדו כדי שיוכלו לשמש כמורים. הם לימדו תלמוד ואת מצוות הדת השונות"

בכתב האשמה המתפרס על ששה עמודים שנועד לבסס את האשמה הסופית: סעיף 85, דהיינו 'בגידה במולדת'. משמעותה של אשמה זו הייתה ברורה: מוות בירייה. לבסוף, ברחמי שמים מרובים, קיבלו כולם עונש "קל" יחסית: שלוש שנות גלות בקזחסטן.

הנאשמים סבלו רבות בגלותם אך הצליחו לשרוד - מלבד הרב יעקב מאסקאליק שעקבותיו "נעלמו", אי שם בקזחסטן..

המאסר ההמוני הבא היה בעיר רוסטוב. החל מליל ראש השנה, נאסרו חסידים רבים, ובהם החסיד הרב דוד לאבאק, הרב שמואל מענדל הלפרין, הרב מרדכי אהרן פרידמן הרב שמאי ויגאן ועוד.

באותה תקופה, הריכוז החב"די הגדול ביותר היה בלנינגרד, שם היתה קהילה רבת-חסידים, שלמרות הכל המשיכו להתפלל יחד, להתוועד ולשמור על אורח חיים חסידי. וגם לשם הגיע גל המעצרים. החל מחודש אלול תרצ"ז ועד סוף החורף נאסרו עשרות רבות של חסידים, אשר חלקם נשפטו לתקופה של 10 שנים, אם יותר ואם פחות; חלקם חזרו לאחר תום תקופת הגלייתם, ואחדים מהם שלא יכלו לשאת את הסבל הנורא - נפחו את נשמותיהם מקור וכפור, עינויים והכאות, תשישות ואפיסת כוחות.

גל המעצרים השני - אדר תרח"צ[עריכה]

גל המעצרים המפורסם והקשה ביותר אירע בחורף תרח"צ בלנינגרד.

הלילה של עשרת הרוגי מלכות - כך כינו החסידים את אותו לילה בו בוצעו רוב המעצרים.

לאחר חצות הלילה, שבין יום רביעי א' אדר ראשון תרח"צ ליום חמישי ב' אדר ראשון, נעצרו עשרים וחמשה יהודים רובם חסידים, וביניהם: ר' משה ששונקין, ר' חיים ששונקין; ר' הירשל זובין; ר' מאיר צינמן; ר' שאול פרידמן; ר' ישעיה; ר' אברהם סברדלוב; הרב נחום טרבניק; ר' משה ליין; ר' י"י לוקשין, ועוד גדולים ורבים.

העצורים היו בעלי תפקיד בקהילה היהודית-חב"דית, חלקם השתתפו בארגון "תפארת בחורים". המשטרה החשאית הצליחה לשתול בתוך הארגון, איש משלה, והוא שהסגיר את שמות החברים. באור לב' אדר ראשון תרח"צ, נעצרו חברי הארגון ועוד מחשובי החסידים בלנינגרד.

מתוך כתב אישום של כמה מהחסידים שנעצרו, אפשר ללמוד על ה"אישומים" בהם נאשמו:

"הנאשמים: מורזוב אלחנן - פבזנר ב. ל. [ר' חונייע מרוזוב החזיק פספורט על שם פבזנר], רסקין יצחק, אלטהויז פנחס - נאשמים בתקנה 85 [בגידה].. קבוצת קונטרבלוציונרים לאומניים.. פעולתם המיוחדת הייתה ארגון פעילות קונטרבלוציונית לאומנית עם צעירים דתיים. לארגון קוראים 'תפארת בחורים'.. קיבלו סיוע מחוץ לארץ".

12 מהעצורים הוצאו להורג.

הנרצחים[עריכה]

מסמכים המוגדרים "סודי", המעידים על הוצאתם להרוג של חשובי חסידי חב"ד המכונים 'עשרה הרוגי מלכות'

לאחר שר' פיני'ע נאסר, ברחה אשתו מביתה יחד עם הילדים, בפחדה פן יאסרו גם אותה. לימים סיפרה רעייתו, כי בנה ביקר אצל אנשי הנ.ק.וו.ד. בלנינגרד והתעניין אצלם לדעת מה עלה בגורל אביו - מאחר שאין לו ממנו כל ידיעה. הבכירים שבהם ענו לו, כי אין לו מה להתענין, מאחר שהרגו אותו ביריה - יחד עם כל אנשי קבוצת שניאורסאהן שנאסרו באותו יום, ואשר חיסלו אותם ביריה אחד לאחד!

כעבור שנים, סיפרה מרת בת שבע אלטהויז, שלימים פגשה את אחד החסידים שהתגורר בנעוול, שאף הוא היה במאסר באותה תקופה. אותו חסיד סיפר לה, שכשהיה במאסר, הוציאו אותו באחד הימים מתאו על מנת להעבירו לתא אחר. עד שהתא השני פונה, העמידו אותו בקצה המסדרון עם הפנים אל הקיר, בעומדו שם ממתין, שמע צעקות רמות מתוך חדר סמוך: "אתה מוכן לדבר?" צעק אחד החוקרים ששהה בחדר. לאחר שתיקה קצרה, נשמעו לפתע צליפות שוט מחרידות. "הבנתי כי הנחקר הוא אחד מהחסידים", סיפר החסיד.

כמה דקות לאחר מכן נפתחה הדלת, ואנשי הנ.ק. וו, ד. יצאו החוצה עם הנחקר. "לא התאפקתי", הוסיף האיש לספר, "והפנתי את ראשי לראות מיהו הנחקר וראיתי את דמותו של ר' פיני'ע אלטהויז כשהוא כולו חבול, מלא דם. לפי מצבו, נראה שלא היה צריך אפילו לירות בו כדי להרגו...

  • ר' פייביש אסתרין - ר' פייביש היה הגבאי של בית הכנסת בלנינגרד. שבוע לפני מאסרו קיבל הודעה מטעם הק.ג.ב. כי הוא מוזמן לבוא אליהם, יחד עם החסיד ר' דובער קוזניצוב, אשר היה מנהל את המקוה. הם ביקשום למסור בידם את המפתחות של המקוה, אך ר' פייביש יחד עם ר' דובער, ענו להם בתוקף רב: "לא ניתן לכם את המפתחות של המקוה על מנת שתסגרו אותה! רצונכם לסגור את המקוה - עשו כרצונכם, אך אנחנו את המפתחות לא ניתן בשום אופן! יותר טוב שתסגרו את בית הכנסת - ולא את המקוה!" אחד מאנשי הק.ג.ב. בשמעו את דבריו התקיפים, ענה להם בזעם: - "עוד תשלמו היטב בעד העקשנות שלכם!"

למחרת הגיע למקוה צעיר אחד, כבן 18, וביקש ממנו למסור לו את מפתחות המקוה. כאשר שאלו לזהותו - ענה לו כי הוא חבר הקומסומול וביקשו שוב להביא לו את המפתחות. ר' פייביש התעניין אצלו על כתובת הוריו והלך אל אמו, שהיתה אשה דתית, וסיפר לה על מעשה בנה. "אם רצונך שלא יהיו לו צרות בחיים שלו - אמר לה בתוקף רב - הרי כאשר שולחים אותו לקבל את המפתחות מהמקוה על מנת לסגרה - בל ילך!"

פרצה האשה בבכי, ספקה את כפיה ביאוש וקראה: ומה יכולה אני לעשות כאשר נגזר עלי לראות כזאת מבניי!

לא ארכו הימים, והקלגסים הלמו בדלת ביתו באישון לילה, אסרוהו ונטלוהו לבית המאסר, ומאז נעלמו עקבותיו עד עצם היום הזה.

  • ר' מאיר פרידמן - החסיד ר' מאיר פרידמן היה חסיד לדוגמא. תפילתו ולימודו, כמו גם עשיותיו היו כדרך מעשיו של חסיד. במשך השנים שמר על קשר מכתבים עם אדמו"ר הריי"צ, ובמאסרו התגלה בביתו פתקאות שקיבל מהרבי. הוא הואשם בכך שהיה שייך לאותה תנועה נוראה של "אנשי שניאורסאהן - אויבים מספר אחד של המלוכה".

לאחר מאסרו, ניסו בני משפחתו לברר מה עלה בגורלו. לא ארכו הימים, והתברר כי ירו בו המרצחים ללא דין ומשפט. את משפחתו גרשו מלנינגרד והגלו לקסטראמא, כיון שאסור היה להם להוסיף ולהתגורר בעיר.

  • ר' יצחק רסקין - לאחר מאסרו ניסו בני משפחתו לברר את אשר עלה בגורלו. רק לאחר שלושה חודשים סיפרו להם כי נגזר עליו 10 שנים עבודת פרך בסיביר, מבלי רשות לכתוב לבני משפחתו, מאז לא נראה ולא נודע מאום אודות מקומו. אולם כעבור שנים ארוכות, ביררה בתו, גב' שרה רסקין את אשר עלה בגורלו, ואז נודע כי כלל לא נשלח למאסר, וכי הוא נשפט במשפט מהיר ונידון לגזר דין מוות. בחודש ניסן תרח"ץ נורה למוות במרתפי הנ.ק. וו. ד האפלים, ונקבר בבית-קברות סמוך ללנינגרד. בן ארבעים-ושש בלבד היה כשנהרג.
  • ר' שייע גולד - אודות ר' ישעיהו גולד לא ידוע הרבה. רק זאת ידוע כי היה לר' ישעיהו קשר הדוק עם החסידים והיה עסקן ציבור גדול. הוא היה חשוך בנים, אבל היה ידוע במידת הצדקה והחסד שעשה עם אנשים רבים. אף הוא נאסר עקב היותו קשור לחסידי חב"ד, וסופו היה כשאר חבריו אשר נרצחו על קידוש השם על ידי המרצחים.
  • ר' דובער קוזניצוב - באותו לילה, פשטו מלאכי המשחית לביתו, החרימו כתבי יד וחפצי ערך יקרים שהיו בבית כמו מכתבים מאדמו"ר הריי"צ ועוד כתבים יקרים, לאחר מכן פקדו עליו להתלוות אתם, והושיבוהו במעצר "בעוון" היותו קשור ל"תנועת השניאורסאהנים".

מציטוטים מתוך מסמכי הק.ג.ב. שהתפרסמו בספר 'חסידים בהצלת העם', עולה כי גם ר' שמואל מרוזוב (בנו של הרב אלחנן מרוזוב) שנעצר באותם ימים, נרצח ביום ח' בניסן תרח"צ. מסופר כי זמן קצר לאחר מאסרו, ירו בו המרצחים לעיני אביו הצדיק, למען הרבות צערו ויסורי נפשו! ר' אליהו בלקינד השתייך ככל הנראה אף הוא לקבוצה זו. במסמכים שלו שכחו, משום מה, לציין תאריכים מדוייקים, אך גם הוא נעצר באותו חודש בו נעצרה הקבוצה והוצא להורג בחודש בו הוצאו להורג שאר חברי הקבוצה.

(ר' שמואל נימוטין נעצר והוצא להורג חצי שנה קודם. הוא נעצר באור לא' באלול תרצ"ז, והוצא להורג עשרים יום לאחר מכן, כ' באלול תרצ"ז).

האמת המרה על הוצאתם להורג של אותם בני עלייה, לא נודעה לבני המשפחות במשך שנים רבות. כל אימת שבני המשפחות באו למטה המשטרה החשאית כדי לברר את אשר עלה בגורל יקיריהם, נענו כי יקירם נשפט לעשר שנות גלות.

בשנת 1959 (תשי"ט) שלח הק.ג.ב. למשפחת קוזניצוב תעודה המעידה כי הוא נפטר בשנת 1943 (תש"ג), אולם תעודה זו היתה שקרית מיסודה, שכן כאמור, כולם נרצחו ב-‏9 באפריל 1938 (ח' ניסן תרח"צ).

גל המעצרים השלישי - תש"ח[עריכה]

בתחילת שנת תש"ח נעצרו שישה מחשובי החסידים במוסקבה: ר' יונה כהן (קגן), ר' בערל ריקמן, ר' מרדכי גוראריה, ר' בערל לברטוב, ר' משה דוברוסקין ור' חיים אליעזר גורביץ. לכולם "נתפרה" אשמה אחת מרכזית: ניסיון בריחה מברית המועצות דרך לבוב.

החוקרים ניסו כל אשר לאל ידם כדי להצדיק את המעצר והם פתחו בחקירות אינטנסיביות כדי לחלץ מפי הנחקרים הודאות. על כך אנו למדים מהמסמך המתעד את סדר החקירות של ר' חיים אליעזר גורביץ.

בראשית המסמך נכתב כי האסיר גורביץ חיים לזר נאסר ב-‏92 באוקטובר 7491 (ט"ו במר-חשוון תש"ח). וב-‏6 בפברואר (כ"ו בשבט תש"ח) הועבר לבית הכלא בוטירקי. יש לציין שכתב האשמה נכתב ביום בו הועבר מכלא אחד למשנהו.

בשלב זה באה רשימה ארוכה של ימים ושעות בהם נחקר. אפשר רק לדמיין כמה סבל היה מנת חלקו בחקירות הארוכות שנערכו יום אחר יום, ולעיתים כמה פעמים ביום! החקירות הארוכות יותר היו בימים הראשונים לאחר שנתפס. בחקירות האחרונות נאלץ כנראה לחתום על הפרוטוקולים בהם הואשם באשמות דתיות-חסידיות ואשמות אחרות.

בפרוטוקולים של החקירות מצויין כי הוא נתפס בהלכו אל בית הכנסת בבוקר ט"ו במר-חשון. החקירה הראשונה נערכה בו ביום, מהשעה 50.2(?) בצהריים עד 02.11 בלילה. למחרת נחקר ארבע פעמים בין השעות 00.11 בבוקר ועד 50.4(?) לפנות בוקר - 71 שעות רצופות!

כך נחקר בימים ובלילות כאשר חוקריו מונעים ממנו שינה על מנת לסחוט ממנו הודאות. בימים האחרונים של החקירות נחקר למעלה מ-‏51 שעות רצופות!

לאחר כל כך הרבה חקירות מתישות, הואשם ר' חיים אליעזר בשותפות לניסיון הברחת הגבול, למרות שלא היה לו כל קשר לבריחה הידועה. אמנם כן, הוא צבר "עבירות" אחרות כנגד הקומוניסטים בהיותו "מלמד דרדקי".

כל החסידים הללו נשלחו לגלות ממושכת. חמשה שבו מהגלות שבורים ורצוצים בגופם, בעוד הרב יונה כהן, ממנהלי ישיבות 'תומכי תמימים' בברית המועצות, נפטר בגלות, ה' יקום דמו.

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]