יששכר דב גורביץ

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יששכר דוב גורביץ' מקבל את פני אחיו יצחק, בתחנת הרכבת

הרב יששכר דב גורביץ' (שמו המדוייק והמלא ישכר דוב בער הלוי הורוויץ. היה ידוע ומוכר כר' בערל גורעוויטש) (תרע"ז-תשס"ח) היה חסידם של אדמו"ר הריי"ץ והרבי, לימד תורה במחתרת בברית המועצות ונאסר על כך. לאחר צאתו משם, ניהל יותר מיובל שנים את המוסד בית רבקה בצרפת ושימש כמשפיע אנ"ש בקהילה.

קורות חייו[עריכה]

לידתו וצעירותו[עריכה]

הרב גורביץ' (משמאל) בצעירותו, מניח תפילין ליהודי

הרב גורביץ' נולד בשנת תרע"ז בעיר ז'לובין שברוסיה, לרב שלום גורביץ', חסיד קאפוסט ומצאצאי השל"ה. אביו היה מלמד בכיתה הגבוהה בתלמוד תורה בעיר, לקראת המעבר לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, ונרצח על ידי הנאצים בעיר הומיל בשנת תש"ב.

בבחרותו נשלח הרב גורביץ' ללמוד בישיבת תומכי תמימים, שהתקיימה אז במחתרת ונדדה ממקום למקום. מקיץ שנת תרצ"ג עד לקיץ שנת תרצ"ד, נדדה הישיבה לנובוזיבקוב, כאן למד אצל הרב שלמה יוסף זווין שכיהן כרב העיר ולימד במקביל בסניף תומכי תמימים המחתרתי שבעירו. הרב זווין אף דאג להם למעות חיטים בכתבו: "ארבעה מתומכי תמימים דהאידנה נמצאים בכאן ולמה יגרעו?"[1]. בל"ג בעומר תרצ"ד עברה הישיבה לעיר קרולביץ, שם למדו עד אמצע חורף תרצ"ו[2]. נראה כי בין לבין הספיק הרב גורביץ' ללמוד גם בסניף תומכי תמימים במלחובקה[3]. כך במשך כעשר שנים למד ונדד הרב גורביץ' בסניפים מחתרתיים שונים של תומכי תמימים.

הרב גורביץ' הצטיין בלימודי הנגלה והחסידות ואף בהנהגתו החסידית. עדות לכך נמצא בדו"ח ששלחה הנהלת הישיבה, בשנת תרצ"ג אל אדמו"ר הריי"ץ (ששהה באותה עת בריגה). בדו"ח מופיעה הערכה קצרה על כל תלמיד וליד שמו של התמים גורביץ' מופיעה המילה: "יקר"[4].

בישיבה המחרתית והמאסר הראשון[עריכה]

קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו

"מהחינוך ומהשפעת הרביים הקדושים, וכן מהדוגמא שקיבלנו אנחנו הקטנים, הבחורים, התלמידים, לא היה לנו רגש שאנחנו בעלי מסירות נפש עבור התורה והיהדות, רק זה היה כמו דבר שבלתי אפשרי אחרת. ולא היה לנו חשבון שאנחנו סובלים עבור קיום התורה, אלא להפך, שזה מגיע לנו, בחינת אם בטלת מהתורה - יש לך בטלים הרבה. וכנראה לא שמרנו הזמן היקר, נכשלנו בביטול תורה, לא היינו מרוצים באכילת לחם לבדו והלכנו לשוק לבקש עוד דבר, כמו דג מלוח או ריבה וכדומה, ועוד חטאים מעין זה. החלטנו שבאם נזכה לצאת לחירות, נשמח אם יהיה לנו אפילו רק לחם לשובע, ולא נבטל אף רגע לבטלה ונלמד בשמחה. כהמשך להחלטה הזו, לא אכלתי אפילו רק הלחם בבית האסורים, והיה נשאר כמעט כל יום ממנו. איני יודע באיזה חשבון עשיתי זאת. חשבתי למה צריכים בכלל לאכול. צריכים להרגיל את הגוף בלי אכילה. עד שנלחשתי מאוד..."

מתוך כתב ידו של הרב גורביץ'

בשנת תרצ"ח כיהן הרב גורביץ', אז בחור בן עשרים ואחת, כמגיד שיעור בחסידות לקבוצת נערים כבני שלושה עשרה, בסניף תומכי תמימים ברדיצ'ב. ראש הישיבה והאחראי עליה היה הרב משה רובינסון. בתאריך כ"ד בטבת, באמצע התוועדות, פשטה המשטרה החשאית (הנ.ק.וו.ד.) על מחבואם בבית הכנסת, וכל הצוות ותלמידי הישיבה נאסרו ועונו בחקירות. לאחר מכן נשלחו התלמידים הצעירים לבית יתומים קומוניסטי, ממנו ברחו לאחר זמן קצר. הרב גורביץ', לעומתם, יחד עם הרב רובינסון ועוד שני בחורים בוגרים, הושבו במאסר קשה. במהלכם, נחקר הרב גורביץ', הוכה והורעב, תוך שהוא שומר במסירות נפש על יהדותו. סוהריו נהגו לומר לו: "אנחנו נטחן את בשרך עד שיהיה ממך קציצות"[5]. עקב מצבו הרפואי שהחל להתדרדר, הועבר הרב גורביץ' לבית הרפואה בכלא. בשלב מסוים חלה הפחתה בחומרת היחס לאסירים ובערב יום י"ט בכסלו תרצ"ט שוחרר מן המאסר.

בתקופה שלאחר מכן המשיך בלימודיו במוסקבה, אך גם שם רדפה אותו המשטרה החשאית והוא שוב נעצר לחקירה ממושכת וקשה למשך כמה ימים. לבסוף חוקריו שחררוהו ודרשו ממנו לשמש כמלשין בקרב חסידי ליובאוויטש בעיר. הוא יידע את ידידיו החסידים על כך, והם יעצו לו לברוח ממוסקבה שכן לדעתם בכך שאינו משתף פעולה עם הנ.ק.וו.ד. הוא מעמיד עצמו בסכנה. מסיבה זו נמלט לעיר מולדתו ז'לובין, וכאשר חיפשו אותו גם שם, המשיך לברוח לבברויסק.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק בנס נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספות. בהשתדלותם של בני משפחת ר' יעקב יוסף רסקין ערק מהצבא והם השתדלו להשיג עבורו ניירות כיסוי. בשנת תש"ה עבר לסמרקנד כדי לשהות במחיצת החסידים שגרו שם. ביום ט"ו במנחם אב שנת תש"ו, נשא לאשה את רעייתו, מרת חנה בת ר' שמואל פבזנר (פעווזנער) מקלימוביץ', מצאצאי ר' מרדכי, אחיו של אדמו"ר הזקן.

ניסיון הבריחה והמאסר השני[עריכה]

תחנת הרכבת בלבוב (למברג) הסמוכה לגבול, ממנה יצאו רוב ה'עשאלונים'

לאחר חתונתם, יצאו בני הזוג גורביץ' לעיר הגבול לבוב, על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"עשאלונים"). הם שילמו עבור דרכונים פולנים, אך לפועל סידרו דרכון רק עבור אשתו ואילו לו הובטח שיקבל דרכון תוך כדי נסיעה. יום ט' בכסלו תש"ז היה תאריך יציאת הרכבת, ולרוע המזל בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת. הרב גורביץ' נתפס ללא מסמכים והורד על ידי החיילים מהרכבת, באשמת ניסיון בריחה מרוסיה. בכך, הופרד מאשתו חמישה חודשים בלבד לאחר חתונתם. הרבנים ששהו ברכבת – הרב שמריהו ששונקין, הרב בצלאל וילשאנסקי, והרב זלמן שמעון דבורקין – שקלו לסדר על המקום גט על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. אך למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והרעיה המשיכה לפולין בעוד בעלה צפוי לעונש מאסר שסופו לא ידוע.

כשהגיעה מרת חנה לפולין, רצתה לשוב לרוסיה כדי לעמוד לצד בעלה במאסר, לסייע לשחרורו ולהיות לעזרתו לאחר השחרור. משפחתה התנגדה לכך בתוקף והוחלט לשאול את דעתו של אדמו"ר הריי"ץ (ששהה בארה"ב). מרת חנה שיגרה לרבי מכתב באמצעות נוסע לניו יורק. תשובת הרבי הייתה (התוכן): "וואס דארף זי פארן אאין, אז ער וועט קומען א הער" [=מדוע היא צריכה לנסוע לשם, כאשר הוא זה שיגיע לפה]. המשפחה ראתה בדברי הרבי הבטחה שהבעל יצליח לצאת מרוסיה בקרוב. מאז קיבלה וקיימה על עצמה רעייתו לצום כל יום שני וחמישי עד שבעלה יחזור[6].

כשנה וחצי היה הרב גורביץ' במחנה עבודה, תוך שהוא שומר בחירוף נפש על יהדותו[7]. מי שסייעה בידו ושלחה לו חבילות מזון ותפילין, הייתה מרת שרה קצנלבויגן, שאף שיחדה פקידים ופעלה שיעלימו את התיק שלו כדי שלא יישלח לסיביר. הכספים הגיעו למרת קצנלבויגן, מאדמו''ר הריי''ץ ומהלוואות שלקחו עליהם החסידים שהצליחו להבריח את הגבול מחוץ לברית המועצות[8]. במהלך המאסר הצליח להניח תפילין במצבים מסוכנים ועשה תחבולות רבות כדי שלא לחלל את השבת. עמידתו על עקרונותיו ונאמנותו לדתו, הרשימו את אחד ממפקדי המחנה שהיה יהודי והתפעל מן העובדה שסרב לעבוד בשבת למרות הסכנה שבכך, והוא שהמליץ למנותו לשומר על המחסנים. בכך נפטר רשמית וכחוק מלעשות מלאכות עבודה בשבת.

השחרור מהכלא ומברית המועצות[עריכה]

מכתב מענה מאדמו"ר הריי"צ על בשורת יציאתו מרוסיה של הרב גורביץ' ובואו ללודז'

בהזדמנות מאוחרת יותר הגיע סכום נוסף כדי לפדותו לגמרי מן השביה, אך כשהגיעה אליו הידיעה, עמד על כך שבסכום זה יפדו קודם את מרת ציפא קוזלינר (אשת הרב חיים זלמן קוזלינר שהיה מזכירו של אדמו"ר הריי"ץ), שהיתה בשביה במחנה הנשים המקביל ונשפטה לעשר שנים (בעוד שהוא נשפט רק לשנתיים)[9]. בסופו של דבר בזכות ויתורו זה, זכה לצאת מעבר למסך הברזל (כדלהלן).

כעבור שנה וחצי שוחרר מהמאסר והועבר לגבול הרוסי, שם הניחו אותו בעיר בריסק שבצד הפולני והורו לו "לך לאן שאתה רוצה"[10]. הרקע לשחרור היה הסכם בין רוסיה לפולין, כי אותם שנאסרו על הברחת הגבול ולא היה להם דרכון רוסי ואף לא פולני – ישוחררו ויעברו לפולין[11]. היה זה הסכם שהגיונו לא ברור והתבטל כעבור זמן קצר, אך הרב גורביץ' הספיק להשתחרר בזכותו. הסכם זה חל על אסירים בלבד, ולכן אילו לא היה ממליץ על שחרור מרת קוזלינר לפניו (כדלעיל), לא היה חל עליו הסכם השחרור בין רוסיה לפולין והיה נשאר מעוכב יציאה בברית המועצות.

על קורותיו ומסכת תלאותיו ועינוייו במאסר התקשה הרב גורביץ' לדבר במשך שנים רבות, ורק לאחר עידוד מהרבי והבנה שסיפור הדברים יביא תועלת לדור הצעיר, נחלץ לפרסם ואף לכתוב בתקציר על פרשת חייו ומאסרו מאחורי מסך הברזל (ראו מסגרת)[12].

המסע לצרפת[עריכה]

הרב גורביץ' בריקוד חסידי עם המשפיע ר' ניסן נמנוב בצרפת

הרב גורביץ' הגיע לקרקוב ומשם המשיך ללודז'. בלודז' הפנה אותו אחד מאנ"ש לתמים פייבל גרינר שנתן לו את כתובתו של הרב יצחק גולדין מפריז. הרב גורביץ' הבריק לרב גולדין מברק-בקשה שימסור לרעייתו שהוא בחיים ושנמצא בפולין ובדעתו להשיג מסמכים כדי להגיע לגרמניה ומשם לצרפת. לדברי מרת גורביץ', היא התגוררה במלון שבו אוכסנו הפליטים בעזרת ארגון הג'וינט והרב גולדין התגורר קומה אחת מעליה. מידי הזדמנות היה הרב גולדין מעודד את רוחה שבעלה ישוב ולמעשה הוא זה שזכה לבשר לה את הבשורה הטובה על שחרור בעלה.

בחודש ניסן תש"ח הבריח הרב גורביץ' את הגבול הפולני לצ'כוסלובקיה אל העיר פראג, שם סודר לו דרכון רשמי של פליט. עקב בעיות כלכליות וסכסוכים גיאופוליטיים[13], נאלץ לנדוד ולהתעכב באוסטריה וגרמניה עד שלאחר תלאות הגיע בחודש אדר תש"ט, לפריז שבצרפת. שם שב והתאחד עם רעייתו והמשפחה. בשנים הבאות עסק בהוראה בתלמוד תורה.

השליחות בבית רבקה[עריכה]

הרב גורביץ' בשיחה עם תלמידי ישיבת ברינוא בנאות דשא

בסביבות שנת תשי"ג, מונה, בברכת הרבי, למנהל בית ספר לבנות "בית רבקה" בעיירה יֶר הסמוכה לפריז. בתפקיד זה כיהן במשך למעלה מחמישים שנה. תחילה כמנהל כללי של מוסדות התיכון והסמינר. בתקופה זו ביסס את רוח המקום והיה הדמות הרוחנית הדומיננטית במוסד. לאחר מכן, עקב התרחבות המוסד, דאג באופן אישי, יחד עם הרב בנימין אליהו גורודצקי בא כח הרבי לאירופה וצפון אפריקה, לאתר ולמנות מנהלי משנה כאשר הוא מתמקד בניהול בית הספר התיכון.

מדי שבוע יצא לעיר פריז, שם זכה לקרב משפחות יהודיות רבות שהתרים לטובת "בית רבקה" והשפיע עליהם בענייני יהדות, משפחות אלו נקשרו אליו בעבותות אהבה. כמעט מידי שנה יצא גם למסע גיוס משאבים עבור המוסד המתפתח בארצות אירופה, ארה"ב וקנדה.

במהלך עבודתו קיבל למעלה ממאה אגרות קודש מהרבי ובהן הוראות והדרכות רבות במגוון נושאי חינוך, כגון: העסקת התלמידות בימי חופשת הקיץ, סדר הלימוד בתניא עם התלמידות המבוגרות, בחירת מקצועות מתאימות ללימוד, הגדלת מספר התלמידות, להמנע ככל האפשר מהוצאת תלמידה מהמוסד גם במצב קיצוני, בחירת מחנכים מתאימים, ועוד. חלק ממכתבים אלו נדפסו בסדרת אגרות קודש.

אלפי תלמידות קיבלו את חינוכן אצל הרב גורביץ'. רבות מהן היו ילידות מרוקו שנשלחו לצרפת ללא הוריהם, והרב גורביץ' דאג לכל מחוסרן, בגשמיות וברוחניות. היו כאלו שהוא אף חיתן ופעל לכיסוי הוצאות חתונתן. מגורי הרב גורביץ' ורעייתו היו בכל השנים בתוך מתחם בית רבקה וביתם היה פתוח תמיד לכל מי שהייתה זקוקה לייעוץ או כל דבר אחר, מדי פעם אף פונו מיטות הילדים לטובת תלמידות שנזקקו למקום לינה.

באחת השנים ענה הרבי לשאלת הרב גורביץ' ביחידות, ששליחותו העיקרית (ה"זהיר טפי" שלו) היא לעסוק בחינוך התלמידות וניהול מוסד בית רבקה. בעקבות כך התמיד הרב גורביץ' בעבודת הניהול במשרה מלאה עד הגיעו לגיל שמונים ויותר. רק בגיל מופלג זה החל להפחית משעות העבודה והאציל את רוב סמכויותיו ותפקידיו, כאשר עד ימים ספורים לפני פטירתו היה מעורה ומשפיע על הנעשה במוסד.

פטירתו ודמותו[עריכה]

הרב גורביץ' לעת זקנתו

לקראת חג הפסח הגיע לביקור בעיר ליאון שבצרפת, שם מכהנים שנים מבניו בשליחות. ביום שבת, ערב חג הפסח, לאחר שסיים לקרוא את ספר התהילים בפעם הרביעית, יצא לטבול במקווה לקראת התקדש החג (בפעם השניה באותו יום). בהיותו במקווה התמוטט ומצבו החל להתדרדר. למחרת, ביום ראשון של פסח ט"ו ניסן - נלקח לבית עולמו. בן תשעים ואחת שנים היה הרב גורביץ' בפטירתו והוא הובא בחול המועד למנוחות, לצד רעייתו, בהר הזיתים בירושלים.

משפחתו ומכריו מספרים על אישיות שבלטו בה תכונות ייחודיות: היה מנצל כל רגע מזמנו באופן קפדני. ברגעיו הפנויים בבית רבקה, היה לומד בעצמו או פועל עם מקורבים. מדי בוקר לפני התפילה למד שיעור חסידות, ומדי ערב היתה לו חברותא בישיבת תומכי תמימים בעיירה הסמוכה ברינוא ללימוד גמרא ושולחן ערוך. זאת בנוסף על הקפדתו היתרה על שיעורי חת"ת ורמב"ם יומיים. כמו גם לימוד קטע מהספרים כתר שם טוב להבעש"ט ומגיד דבריו ליעקב להרב המגיד ממזריטש טרם עלותו על יצועו. נהג בפשטות ובצניעות. התמסר לעזרת נצרכים ונזהר לדבר רק טוב על הזולת. היה ידוע כאיש אמת בתכלית, ישר וישיר, שגם דייק לרשום בפנקס מיוחד שנשא עמו כל פרוטה שהשתמש בה וחשש כי היא מקופת המוסד. הרבה לעסוק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין אנ"ש. הקפיד מאוד על תפילה בציבור, ובשבתות וחגים צעד כמה קילומטרים לעיירה הסמוכה ברינוא, גם בימי מזג האוויר קשה, כדי להתפלל במנין. היה מקושר לרבי והתמסר לענייניו, בהם גם לעידוד הצפייה לגאולה ומשיח.

משפחתו[עריכה]

רעייתו: מרת חנה גורביץ'. נפטרה בערב ראש חודש אייר בשנת תש"ס בגיל שבעים וארבע.

בניו:

בנותיו:

לקריאה נוספת[עריכה]

  • יהודה טייכער, באחרית ימיו חש סיפוק משני דברים, כתבה בתוך שבועון כפר חב"ד, גליון 1280.
  • שלום דובער פרידנלד, פעילות חוצה גבולות, היציאה הגדולה - תש"ז[14].

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. מכתבו מיום ג' לפרשת משפטים שנת תרצ"ד. מופיע ב"תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", עמוד ש"ד.
  2. "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", עמוד שכ"ד.
  3. כך לפי "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", עמוד ש"ב.
  4. הדו"ח מופיע בספר "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית", עמוד רצ"ז.
  5. תיאור מפורט על מאסרו, ראו תשורה
  6. פרטי המעשה מופיעים בשבועון כפר חב"ד, גיליון 1394; ותשורה שמופיע ב"קישורים חיצונים".
  7. וכך מתאר הרב גורביץ' ברשימותיו את המאסר: "בימי הפסח הייתי רעב מאוד. כך עבר החג ברעב ובמצוק, ובעיקר העדר השתייה שהציקני מאוד. לא שתיתי, כי המים הובאו לאסירים באותם כלים שהובא בהם המרק. לאחר העברת המרק, לא הקפידו לנקות אותם ובמים נראו פירורים. לפי ידיעתי, היו אלה שרידי קטניות. התאפקתי עד אחרון של פסח, יום השמיני ולא שתיתי. באותו יום פגשתי אחד נושא שני כלים עם מים. היה קשה לי להוסיף ולסבול, ונזכרתי אז את ששמעתי פעם שאדמו"ר הרש"ב התבטא באחרון של פסח "ב"ה שנפטרנו מאיסור 'משהו' בפסח" מזה הערכתי כי יכולים להקל בספק כזה. סימנתי לאיש אפוא שייתן לי לשתות ורווח לי".
  8. שלום דובער פרידלנד, "פעילות חוצה גבולות", עמוד 258. בשעת מעשה נאמר לו כי פעולה זו התאפשרה הודות לסכומי כסף שאסף גיסו ר' ישראל פבזנר שעדיין היה ברוסיה, ואולם לפי מסמכים שנתגלו לאחרונה נודע כי הסכום הגיע מאדמו''ר הריי''ץ ומהלוואות שלקחו עליהם החסידים שהיו עימו ברכבת והצליחו לעבור את הגבול לפולין. הכסף הוברח לתוככי ברית המועצות לידי מרת קצנלבויגן על מנת לפדותו.
  9. בשגם שהרי לפי ההלכה עקב היותה אשה (ומבוגרת ממנו), יש לה דין קדימה בפדיון שבויים.
  10. שבועיים לפני כן חלם הרב גורביץ' שהוא נמצא בחדר עם אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"ץ "והנה האחד מתכונן לצאת מהחדר, אמרתי "רבי, איר לאזט מיר איבער?! (=אתם עוזבים אותי?!)" וענה: לא, אני הנני חוזר תכף, וכך היה, הוא תכף חזר וכשנכנס כל החדר הבהיק ונעשה כולו אור ואני אמרתי בקול רם מהתפעלות "רבי העלפט מיר" (=רבי עיזרו לי). ומתוך זה נתעוררתי, והיה לי הרגש שזה רמז והכנה לישועה"
  11. מהלך השחרור היה רצוף ניסים והשגחות פרטיות. ראו קישור ל"תשורה" המופיע ב"קישורים חיצוניים".
  12. שבועון כפר חב"ד, גיליון 1280
  13. המעבר מפראג לצרפת, היה דרך טריטוריה גרמנית שהייתה בשליטת הבריטים. ממשלת בריטניה, שהייתה בסכסוך עם היישוב היהודי בארץ ישראל, לא הייתה מאפשרת ליהודים שרצו לנסוע לצרפת, לעבור בתחום שיפוטה, מחשש שמא הם מעוניינים להמשיך לעלות לארץ ישראל.
  14. מידע ספציפי על הרב גורביץ' ניתן למצוא בעמודים: 111, 114, 116, 117, 152, 167, 183, 186, 189, 232, 233, 246, 247, 253, 256-262, 266-269, 399, 410.