ישראל מגידסון

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב מגידסון

הרב ישראל מגידסון (תרל"ח-?), היה חסיד חב"ד בוגר ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש שבליובאוויטש, ששימש בריגא כשוחט ובודק ומשגיח כשרות.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בהומיל בשנת תרל"ח לאביו ר' זאב מגידסון, שהיה מחשובי הבעלי-בתים בעיר, והתגורר בשכנות למשפחת דוכמאן.

למד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.

בשנים שאחר סיום מלחמת העולם הראשונה סבל מחרפת רעב, והתהלך בבגדים קרועים.

בסיוע הקשרים המשפחתיים עם אישים בעלי השפעה בעיר, התקבל למשרה ממשלתית, אך סבל מביקורת ומעקב צמודים ורצה בעקבות כך לעזוב את גבולות ברית המועצות.

היות והתיירא לשאול על כך בעצמו את אדמו"ר הריי"צ, שילם לידידו ר' ישראל ג'ייקובסון את הוצאות הנסיעה.

לפועל, יצא את גבולות ברית המוצעות וקבע את מגוריו בריגא שם שימש כשוחט ובודק, ומשגיח כשרות. כאשר שהה הרבי בקהילה זו בשנת תר"צ, זכה לשהות במחיצתו ואף עבר לפני העמוד ביום הראשון של ראש השנה בתפילת מוסף.

מכתבו של הרב ישראל לרב ישראל ג'ייקובסון:

גם אז כמו עתה, עשו חיפושים בבתים של אזרחי המדינה בכל עת, והתייחסו את הפקידים באי אימון, וגם אצלו ביקרו (דרך אגב, גם אני סבלתי מזה, כי לקחו אצלו ביכל כתבים ומאמרים בודדים ששאל ממני על מנת ללמוד).

אח"כ הי' תמיד בפחד, והחליט בדעתו לעזוב את המדינה. הי' חפץ לדעת חו"ד הקדושה של כ"ק אדמו"ר נבג"מ, אך התירא לנסוע לאדמו"ר, והציע לפני שיתן לי על הוצאות הנסיעה ואסע בשליחותו, וקבלתי הצעתו.

תיכף בשבוע אחר פורים נסעתי ללנינגראד.

בהכנסי לרכבת בהומיל נגשו אלי שני אנשים מג. פ. או. ורמזו לי שאלך אחריהם. הם הכניסו אותי בבנין שלהם הסמוך לתחנה והתחילו לחפש בבגדי וסביבות גופי ובחפציי (בין המחפשים הי' אחד שהוא עצמו הי' מן המובילים סחורה בלי מכס עבורי מעיר מינסק, שהי' סמוך אז לגבול פולין), אך לא מצאו מאומה אצלי, והספקתי לנסוע ברכבת שסדרתי בתחלה לנסוע.

בבואי לזלאבין, תחנה סמוכה להומיל, שבה הוצרכתי להחליף לרכבת ההולכת ללנינגרד, פגשתי את הרב של עיר ביחאוו חדש

באתי ללנינגראד ביום ג' כ"א אדר. כ"ק אדמו"ר נבג"מ לא הי' אז בלנינגראד, כי הי' אז במוסקבא, ולמחרת ביום ד' בא כ"ק אדמו"ר נבג"מ לביתו.

זכורני שחכיתי בפרוזדור וכ"ק אדמו"ר נבג"מ נכנס לסעודת הצהרים, והייתה סעודה של חלב, ואמרו לו בהתנצלות שהייתה שביתה אצל הקצב ר' ליב ראדין, ואין בשר. ואמר כ"ק: פשוט אמילכיקער ווארמעס!

גם זכורני שאז הי' כ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א לההתראות עם זוגתו הרבנית מושא תחי', ופעם הייתי שם בלילה והרבנית נחמה דינה העמידה כיבוד על השלחן.

בליל ה' נכנסתי ליחידות.

בתחלה שאלתי את היחידות של ישראל מגידסאן, אח"כ דברתי ע"ד נסיעתי, וכ"ק אדמו"ר אמר לי להתחיל ההכנות לנסיעה.

אח"כ אמר לי שרצונו שאהי' משפיע בהומיל, איננו מדייק מה יהי' עסקי כל היום, רק שאהי' משפיע בהומיל, וישלם לי עבור זה סך ארבעים רו"כ לחודש.

אח"כ אמר לי שברצונו לעשות אותי שליח לנסוע לרוסטוב ליום היארצייט ב' ניסן, שחל בשנה ההיא ביום ו'. שאל אותי אם יש לי פנאי לזה, ואמרתי: מה זו שאלה? בוודאי! הרי זהו ענין של כ"ק אדמו"ר. והוסיף לשאול: אבל אולי מוגבל אתה כעת בזמן שלך? ואמרתי שאינו כן ומוכן אני לנסוע.

בסוף אמר לי שאבוא למחר, ויתן לי מעות לקנות הכרטיס-מסע לרכבת ההולכת מלנינגראד למוסקבא ביום א' שעה 7:30 ערב, וחפץ הוא שאקנה את כרטיס-המסע ביום עש"ק בתחנה העירונית (הנקראת ברוסית "גאראדסקאיא סטאנציא", כי בתחנת הרכבת מוכרים את הכרטיסים מיד לפני הנסיעה), ושאודיעו ביום ו' אם הצלחתי להשיג את הכרטיס, וביום א' אכנס אצלו ליחידות בשעה 6 בערב (כי לפני כניסתי אליו צריך הוא להכין עצמו כשלושה שעות).

הרב מגידסון בצעירותו

[בעת צאתי מהיחידות בליל ה', היו שם הרש"ג ור' שלמה נ"י הארנשטיין (הנמצא כעת בארצות הברית, הוא חתן גיסה של הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה ע"ה אשת אדמו"ר הרש"ב נבג"מ).

ר' שלמה ביקשני אודות השגת פאספארט עבורו לצאת מרוסיא. בתוך הדברים ספרתי להם היחידות שלי, ואמרתי שהנני מתפלא מה שכ"ק אדמו"ר מציע לפני שאהי' משפיע בהומיל, בעת שמדברים אודות הנסיעה לארצות הברית.

בש"ק סיפר לי ר' שלמה, אשר בעת סעודת ליל ש"ק אמר לכ"ק אדמו"ר שאיני שבע רצון מהיחידות, שאני דברתי אודות נסיעה לארצות הברית והוא מציע לי להיות משפיע דא"ח בהומיל.

הצטערתי מאד על זה, והוכחתיו על פניו, מדוע אמר זה, מה שלא חפצתי שיאמר זה לפני אדמו"ר.

למחר נתן לי כ"ק אדמו"ר את דמי הנסיעה, ואמר לי שיכול אני להתעכב יום במוסקבא לקחת פדיונות על האוהל, וגם לקבל מעות עבור זה; אבל ההוצאות של הנסיעה יהיו רק על חשבונו. גם נתן לי מעות לתת ליחידים ולצדקות שונות.

אח"כ פגשתי את ר' אלחנן דוב מרוזוב ואמר לי שכשנתן לי המעות עבור הנסיעה (הוא לא ידע מהסכומים שנתן לי כ"ק אדמו"ר על צדקה) לא הי' בבית עבור ההוצאה ההכרחית לש"ק. וגם הוא עשה אותי שליח מצוה.

הלכתי וקניתי את כרטיס-המסע בתחנה העירונית.

בש"ק אמר כ"ק אדמו"ר מאמר, וביום א' בשעה ששית בערב, כשנכנסתי ליחידות, אמר לפני קיצור מתוכן המאמר, ואמר לי שכבד הי' לו לאמר דא"ח מצד חלישות בריאותו, ואמר לי שכשדיבר האט מיר געשטאכן אין א זייט (הראה לי בצד), אך איך יכולתי שלא לאמר, הרי אתה באת, ועוד אורחים.

כ"ק אדמו"ר נתן לי את הפדיונות ואמר שאת הפדיונות (שהיו כערך חבילה בינונית) רק אניח על האוהל, ואת הפדיון שלו אקרא, אבל שאקרא רק פעם אחת, ורק בהיותי על האוהל ולא קודם לכן, ולא אעתיק אותו, ולא אראה אותו לשום אדם, ולא אתן אותו להעתיקו לשום אדם, ושום הוראת היתר בעולם לא אעשה בזה.

[קראתי אותו רק פעם אחת כהוראת כ"ק אדמו"ר, וקראתי במתינות, ואינני זוכר פרטי הדברים, רק זוכר אני שהי' פדיון של רבי, וגם נזכרו בסוף שמות אנשים פרטים.

כל הפדיון הי' כתוב על נייר הנק' פאצטאווע פאפיר, חצי גליון כתוב געדיכט].

בהמשך דבריו חזר עוד הפעם שרצונו שאהי' משפיע בהומיל, ואמר לי אז מען דארף חזר'ן א מאמר טראכט מען דאך איבער דריי פיר פינף זעקס זיבן מאל (כן מנה בפרטיות את כל המספרים), ודיבר המעלה בזה, אך אינני זוכר הלשון בדיוק.

עוד אמר לי בהמשך לענין חזרת דא"ח (בראותי שאמר המאמר בעת שכבד הי' הדבר לפניו כ"כ), ואמר בזה"ל: אז עס איז פאראן אין א שטאט ניין (תשעה) יונגעלייט דארף מען אין דריי ערטער חזר'ן חסידות, אז עס איז פאראן וואו מען דארף חזר'ן.

ואמר אף שהנך מתכונן לנסוע לארצות הברית, אבל הלא יעבור עוד זמן, עס וועט דאך גיווערן א מאנאט צוויי דריי, איז אויף דער צייט וויל איך דו זאלסט זיין א משפיע אין הומיל (וכן הי' לפועל, לסוף ג' חדשים בדיוק השגתי את הרשיון ונסעתי מביתי בהומיל לדרכי לארצות הברית).

אח"כ אמר לי שאכנס אל אמו הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה ע"ה, לקבל ממנה פדיון, וגם שברצונה למסור משהו אודות הבית שהי' להם ברוסטוב ע"נ דאן (בראדסקי פערעאולאק. 44), וגם אמר שאשאל ממנה בדיוק את שם אמה (חנה או חי' חנה).

לפני יציאתי מהיחידות בחדר קדשו שאל אותי בזה"ל: ישראל, דו ווייסט ווי צו ריידן צום טאטן? ונשארתי נדהם, ואמר לי: "צום טאטן דארף מען ריידן ווי אויף יחידות, דו ביזט דאך געווען ביי דעם טאטן אויף יחידות, זאלסטו זאגן, רבי אין בין א שליח פון אייער זון און פון דער רביצן, זיי האבן מיר געמאכט פאר א שליח". ואח"כ אומר המענה לשון.

עוד היו דיבורים אלי שאיני זוכר; והרש"ז דוכמן נ"י (שהי' אז בלנינגראד) אומר ששמע ממני אז, שכ"ק אדמו"ר אמר לי: בעת שתהי' על האוהל בבוקר, יהי' זה בערך בעת שאתפלל פה, וועט זיך מיר דאוונען געשמאקער.

גודל הקירוב של כ"ק אדמו"ר נבג"מ ודברי קדשו האבן מיר צוטומלט. כשכ"ק אדמו"ר אמר לי: נו, דו דארפסט דאך פארן; אמרתי לו שיש עוד ארבעים מינוט עד לנסיעת הרכבת. אמר לי כ"ק אדמו"ר שגם ר' שמואל אבא דוליצקי צריך להכנס והוא נוסע ג"כ באותה רכבת. אז יצאתי, ואין מלים לתאר את גודל שמחתי, שזכני השי"ת בשליחות קדושה כזאת וקירוב כזה.

נכנסתי לרבנית הזקנה הצדקנית מרת שטערנא שרה ע"ה, והיא מסרה לי הפרטים אודות הבית ואמרה לי: דעם פארגעניגן קאן מען זיך אויך ניט פארגינען (כוונתה, אודות הנסיעה להיות על האוהל ליום היארצייט).

בדרך בנסיעתי עם הר"ר שמואל אבא לא יכלתי להתאפק מבלי להבליט את התרגשותי מהמאורע ומהיחידות, אף שלא יכלתי לספר לו הכל. פניו של הרש"א הביעו הערצה, כאילו אמר: אשריך שזכית לזה, יש מה לקנא לך מהזכות הזאת שנפלה לחלקך. ידידות חסידותי האט אונז פארבונדן הארציק כל הלילה בנסיעתינו יחד.

באתי למוסקבא וסרתי לבית הכנסת בספאסא גלענישטשענסקאיא 10.

ביום ב' מסרתי לאנ"ש ע"ד נסיעתי, ואלו שעלה לי לראותם נתנו לי פ"נ, ואח"כ נסעתי לרוסטוב.

בבואי לרוסטוב, לכאורה עיר ככל העיירות, אבל ברוסטוב הרגשתי ריקנות, אין זאת העיר רוסטוב אשר רגש קודש הלביש אותך בנסיעתך לשם, ועתה בביאתך לשם אין דבר המושך אותך.

התראיתי עם התמימים והתבלטה הגלמודיות, מלבד אהבת התמימים הורגשה אהבה של גרים אוהבים זא"ז.

התפללנו תפילת ערבית בבית רבינו וישבנו במסבת התוועדות. עס האט ארומגעכאפט א אומעט א קוק צו טאן אויף די וואכעדיקייט פון דער הויז, דער פנה צדיק כו' האט ארויסגעשריען פון יעדן ווינקל (קפב).

היארצייט הי' ביום ועש"ק. הלכתי על האוהל. עשיתי כהוראת כ"ק אדמו"ר להתנהג, וגם שהיתי ש"ק ברוסטוב, כמובן.

באתי לביתי על חג הפסח.

נרצח עם משפחתו בשואה.

משפחתו[עריכה]

  • גיסו, הרב אברהם אליהו פלוטקין
  • אחיו, ר' יצחק מגידסון - חתנו של ר' מנחם מענדל הורביץ ורבה של לודמיר, נרצח בשואה
  • אחיו הת' יוסף מגידסון, נפטר בבחרותו