ישראל דב פרומקין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החסיד ישראל דב פרומקין (כ"ג בחשוון תרי"א - י"ד באייר תרע"ד) מהעיתונאים הראשונים בארץ ישראל.

פרומקין נולד במוהילב שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), למשפחה של חסידי חב"ד. בכ"ג בכסלו תר"כ, בהיותו בן 9, עלה לירושלים עם הוריו ואחיו. כשמלאו לו 15 שנה, נשא את בתו של ר' ישראל ב"ק, מי שהקים את בית הדפוס היהודי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה. אשתו זו נפטרה בצעירותה, לאחר שנולד להם בנות ובן אחד, אברהם. לאחר פטירת רעייתו הראשונה נישא בשנית למרת בילקה, וממנה נולדו לו בניו: זלמן, גד, רוזה ויצחק.

בַ‏"ק ייסד בשנת תרכ"ג את העיתון היהודי "חבצלת", אך לא התמיד בהוצאתו לאור. פרומקין ירש את בית הדפוס מחותנו, ובשנת תרכ"ו חידש את הוצאת העיתון והתמיד בה עד שנת תרע"א.

בירושלים, התגורר בצפון העיר העתיקה, בשכנות לבית המופתי המקומי. כיוון שבחגא מוסלמי נשאו המוסלמים דגל מבית המופתי, נקרא הרחוב בשם "רחוב הדגל". בפי היהודים נקרא מקום מושבו "חצר החבצלת", על-שם בית הדפוס, והעיתון המופק ממנו.

על אף היותו של פרומקין חסיד חב"ד, שימש העיתון כבמה לשונאי הדת והיהדות ובהם אליעזר בן יהודה, שערך בעיתון מוסף בשם "מבשרת ציון", אל מול המתנגדים בציבור שומרי התורה, שערכו עיתונים מתחרים בשם "הלבנון" ו"יהודה וירושלים". אולם בהמשך דרכו שב פרומקין והתחבר לציבור שומר התורה בירושלים, ובשיתוף פעולה עם יחיאל מיכל פינס, אשר עבר דרך אידאולוגית דומה, עמד במאבקים כנגד בן יהודה בשנותיה האחרונות של המאה ה-19. גם בנו, גד, פרסם מאמרים בעיתון תחת הכינוי גפ"ן, שהוא נוטריקון של שמו.

פרט לעבודתו העיתונאית היה פרומקין פעיל ציבור וסייע רבות לנזקקים. הוא סייע לאנשי עליית אעלה בתמר שהגיעו לכפר השילוח, וארגן קרן 'להצלת נדחי ישראל' על מנת לסייע להם להקים משכני קבע. פעילות נוספת של פרומקין הייתה ניסיון לארגן התיישבות של יהודים בנבי סמואל. נרכשה חלקת אדמה ובשנת תרנ"ה ניסו כשלושה עשר יהודים תימנים מירושלים לעבד את האדמה הסמוכה לנבי סמואל, אך ניסיון זה לא עלה יפה. בנוסף, הקים את "בית מושב זקנים הכללי" בירושלים.

פרומקין היה מקושר לאדמו"ר הרש"ב, וכפי שהעיד אדמו"ר הריי"צ ביומנו: "מקושר אל אאמו"ר בליבו ובנפשו".

בנו, גד פרומקין, היה השופט העליון בארץ הקודש בימי המנדט, ובעל קשרי ידידות עם אדמו"ר הריי"צ.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • ג' קרסל, מבחר כתבי ישראל דב פרומקין, הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ד.