ישו הנוצרי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ישו הנוצרי ("אותו האיש"), נולד בבית לחם בשנה השניה למלכות ינאי (שנת 3,671 לבריאת העולם)[1]. נולד מגוי[2] בשם פנדירא[3], שבא על אימו מרים שהיתה נשואה אותו זמן ליהודי בשם סטדא, שעל שמו נקרא "בן סטדא" על אף שלא היה אביו[4], לפירוש נוסף, סטדא רומז על מעשיה של אמו - 'סטת-דא - שסרה מבעלה', כלומר זנתה[5].

תולדות חיים[עריכה]

ישו, היה[6] תלמידו של רבי יהושע בן פרחיה והתלווה אליו כשברח למצרים שם למד כשפים. כבר אז ראה רבי יהושע בן פרחיה שאינו תלמיד הגון, ולאחר המעשה בפונדק שם התבטא על אשת בעל הבית כי "עיניה עגולות", החרימו ונידהו עם ארבע מאות שופרות[7]. כשניסה ישו להתקבל בחזרה נדחה פעם אחר פעם. בפעם האחרונה בא אליו ישו באמצע קריאת שמע, ויהושע בן פרחיה סימן לו בידו שימתין. ישו חשב כי הוא דוחה אותו שוב, יצא ועבד עבודה זרה. הוא הסית והדיח אחריו יהודים רבים. וכאשר בקש רבי יהושע להחזירו אמר לו: כך מקובלני ממך "כל החוטא ומחטיא את הרבים, אין מספיקים בידו לעשות תשובה".

מותו של ישו[עריכה]

ישו התפרסם כעושה כשפים[8] ומדיח לעבוד עבודה זרה[9], אלא שנזהר מלהסית בפני שנים. כשהיה בלוד הטמינו לו חכמים[10] שני תלמידים שישבו בחדר חשוך, משם יכלו לראות ולשמוע את הנעשה בחדר הסמוך. אדם אחר קרא לישו לחדר הסמוך שהיה מואר, ושם שאל אותו: "איך נעזוב את אלוקי השמים ונעבוד עבודת כוכבים?" ענה לו ישו "כך היא חובתנו וכך יפה לנו". כיון שכבר היו עדים למעשיו אלו, תפסו אותו, והביאו אותו לבית הדין, ושם בלוד נידון לסקילה[11]. בי"ד בניסן (שנת 3,707 לבריאה) ערב חג הפסח שהיה גם ערב שבת, יצא ישו ליסקל בבית הסקילה שנמצא מחוץ לבית הדין. לאחר שניסקל, תלו אותו סמוך לשקיעת החמה, לזמן קצר. סדר תליתו היה כשאר הנסקלים על יתד שבולט מן הקורה השקועה באדמה באמצעות ידיו שנקשרו כשהן צמודות[12]. לאחר מכן הושלכה גווייתו לאחת הגומות בשדה סמוך ובמוצאי שבת סלקו אותה הבעלים של השדה. למחרת הגיעו כמה נשים שמצאו את הקבר ריק[13].

כעבור שנים, כאשר העלהו אונקלוס באוב , ושאלו על עם ישראל, אמר לו: כל הנוגע בם כנוגע בבבת עינו של הקב"ה.

חמשת תלמידיו[עריכה]

חמשה תלמידים היו לישו[14]: מתאי, נקאי, נצר, בוני ותודה. חמשתם נדונו בסקילה, כדין המוסת לעבודה זרה[15].

בתורת חב"ד[עריכה]

בתלמוד[16] מובא כי הוא נידון בצואה רותחת, שכן כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. הרבי[17] מסביר כי כשראה יהושע בן פרחיה את התוצאות מדחיית ישו בשתי ידים, הוא אמר "והוי דן את כל האדם לכף זכות", כשהוא כולל בכך גם את ישו הנוצרי. למרות שהיה לו דין 'מסית ומדיח' עליו נאמר "לא תחמול עליו" - שאין ללמד עליו זכות[18]. הרי שדין זה ש'אין ללמד זכות' מדובר אודות קביעת עונשו בבית דין של מטה, שעל זה אסור ללמד עליו זכות כדי להצילו מהעונש כי זו הכפרה לחטאיו. לעומת זאת רבי יהושע לימד עליו זכות בכל הנוגע לבית דין של מעלה שאין זה קשור לבית דין של מטה[19]

בליל יום לידתו על פי הנצרות (הקרוי 'ליל ניטל'), נוהגים קהילות רבות ובתוכם חסידי חב"ד שלא ללמוד תורה עד שעת חצות, כיון שעל פי הקבלה לימוד תורה בזמן זה משפיע חיות רוחנית לטומאה שהוא מייצג.

הערות שוליים

  1. ספר יוחסין, על פי גרסת "סדר הדורות" ג"א תרע"א.
  2. סנהדרין ס"ז ע"א. שבת ק"ד ע"ב. בעל ה"מגן אברהם" בשם הרמב"ם.
  3. סנהדרין ס"ז ע"א. שבת ק"ד ע"ב.
  4. רש"י, סנהדרין ק"ד ע"ב.
  5. סנהדרין ס"ז ע"א
  6. סוטה מ"ז ע"א.
  7. תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף מז א'
  8. סנהדרין ד' ק"ג. סוטה ד' מ"ז.
  9. סנהדרין ד' ס"ז. סוטה ד' מ"ז.
  10. סנהדרין ד' ס"ז בחסרונות הש"ס.
  11. סנהדרין ד' מ"ג.
  12. משנה, סנהדרין.
  13. ס' תולדות עם עולם.
  14. סנהדרין ד' מ"ג, בחסרונות הש"ס
  15. סנהדרין ס"א, רמב"ם הלכות עבודה זרה פ"ה ה"ה.
  16. גיטין.
  17. התוועדויות תשמ"ב חלק ד'.
  18. סנהדרין מג, א.
  19. כמובא תשובת הנודע ביהודה בזה חאו"ח סל"ה.