יחיאל יוסף ריבקין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יחיאל יוסף ריבקין

החסיד ר' יחיאל יוסף ריבקין (תרנ"ד - תשכ"א) נולד בשנת תרנ"ד בעיירה החסידית חוטימסק שברוסיה הלבנה, להוריו ר' נחמן יהושע ומרת רישא רחל.

ר' יחיאל יוסף, לא היה רב ולא משפיע, לא ראש ישיבה ולא מנהיג - אבל הוא היה חסיד אמיתי ספוג וגדוש באהבת ישראל אמיתית, מסור ונתון לזולת. פעמים רבות היה מוכן למסור את נפשו בשביל אחרים, ובלבד שלא להזיק להם.

בראש חודש מנחם אב תשכ"א נפטר ר' יחיאל יוסף ריבקין באופן פתאומי.

ימי צעירותו[עריכה]

ר' יוסף ריבקין, חונך וגדל באווירה חסידית. בבית הוריו קיבל דוגמה חיה לחיי חסידים אמיתיים. אביו היה מרבה לנסוע לליובאוויטש לחסות בצל אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב.

בשנת תרע"ז, כאשר המהפכה הקומוניסטית עמדה בפתח, הקים בית חסידי עם רעייתו מרת שיינא, בתם של החסיד הרב משה ניסן ומרת חיה שרה אזימוב, מהעיר קלימוביץ' שבביילורוסיה.

לאחר החתונה קבע ר' יוסף ריבקין את מקום מגוריו בעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה, שם הייתה קהילה חסידית לתפארת. הוא פתח את ביתו בפני החסידים שהגיעו להתוועד, בעיקר בימי מועד ופגרא. לאחר מכן עבר להתגורר בעיר קלימוביץ', סמוך לחמיו וחמותו, ושנים מספר לאחר מכן העתיק את מגוריו להומיל.

במשך השנים נולדו לו ששה ילדים: מרת פרידא תחי' (לוין) אשת הרב בנימין לוין, ר' צבי הירשל, מרת גיטא (צייטלין[1]), ר' זושא ריבקין מרת רישא רחל (רייכמן), ור' חיים ריבקין

ר' יוסף ריבקין השקיע את חלבו ודמו כדי לחנך את ששת ילדיו בדרכי היהדות והחסידות.

מאסרו ושחרורו[עריכה]

באחד הימים דפקו אנשי המשטרה החשאית על דלת ביתו של ר' יוסף וביקשו ממנו את הזהב שברשותו.

ר' יוסף הכחיש כי ברשותו זהב, הם לא האמינו לו ואסרו אותו.

בבית הסוהר סבל ייסורים רבים. בתחילה רצו הרשעים לחתוך את זקנו שעיטר את פניו, אבל הוא התנגד בכל תוקף. הוא לא חשש מהם ואמר: 'אם אתם מתעקשים לחתוך את הזקן, תחתכו קודם את הראש'... כשראו את עמידתו התקיפה, עזבוהו לנפשו.

מאז עבר מסכת ארוכה של חקירות ועינויים, במהלכן הבהירו לו החוקרים שיודה על הזהב שברשותו. לאחר שעמד על דעתו, "ויתרו" לו, ואמרו כי כיוון שהוא נמנה על נכבדי הקהילה, בודאי הוא יודע מי מחביא זהב. ר' יוסף סירב לומר מילה. כשהחלו לענותו, אמר להם: "גם אם תהרגו אותי, לא אגלה לכם דבר". הוא עונה עינויים קשים אך מילא פיו מים בכל הקשור ליהודים אחרים. החוקרים הציעו לו כי יגלה את הידוע לו על חבריו והוא ישתחרר מיידית לביתו, אך הוא בז להם.

מחדר החקירות הובל ר' יוסף למרתף צר בו שהו עשרות אסירים בצפיפות איומה. הוא הולבש במעיל עבה והועמד ליד התנור הלוהט שדלק במרתף. ר' יוסף שהיה חלש מהחקירות והעינויים, הצליח לעמוד רק בקושי; האסירים בעלי הכוח דחפו אותו כדי שיהיה להם מקום מרווח יותר לעמוד בו. הוא נדחק וסבל סבל רב, עד שלקה בליבו.

כשראו שלא יוכלו להוציא ממנו כלום, שלחו אותו הביתה, לא לפני ששלחו עמו שוטרים שייקחו ממנו את עשרת הדולרים והטבעת אותם אמר שיש ברשותו.

ניסיונות בריחה מרוסיה[עריכה]

בעקבות עמידתו על ערכיו לא לעבוד בשבת פוטר מכל מקומות עבודתו. כך נשארה המשפחה, הורים ושישה ילדים קטנים, ללא פרנסה. ר' יוסף הבין כי אי אפשר להמשיך לחיות כך, והחל לחפש לעצמו תעסוקה אחרת. הוא החל לעבוד בעבודות מזדמנות כמו תיקון מנעולים וכדומה.

באחד הימים נודע לר' יוסף, כי בעיירה יגורבסק הסמוכה למוסקבה ישנה אפשרות לקבל עבודה הביתה; הווה אומר עבודה עם אפשרות לשמירת שבת. הוא נסע לשם, ולאחר שבירר את העניין לאשורו, חזר הביתה והחליט לעבור ולהתגורר שם.

עם הגיעו למקום, החל לייצר סיכות ראש. בידיו הברוכות ובכשרונו המיוחד המציא פטנט מיוחד לייצור סיכות צבעוניות. למרות שהיה זה פטנט בלעדי, הוא לימד את הסוד גם לחסידים נוספים מבלי לחשוש להסגת גבול. לנגד עיניו עמדה המטרה לעזור ולהיטיב עם חסידים נוספים. העובדה שזה יגזול מפרנסתו הדחוקה, לא הטרידה אותו.

קיץ תש"א. הגרמנים ימ"ש פלשו לרוסיה, וכל הגברים נקראו להתגייס. ר' יוסף, שזקנו הלבין בטרם עת מחמת הצרות הרבות, התייצב בלשכת הגיוס וטען כי הוא מבוגר בעשר שנים מהגיל הרשום בתעודותיו. כהוכחה לדבריו הציג בגאון את זקנו הלבן. קציני הגיוס התרשמו שדבריו אמת, והוא נשלח לועדה הרפואית שקבעה כי אכן חלה טעות בתעודות, וכי עבר את גיל הגיוס.

לאחר שזכה לקבל את הפטור, נפתחה בפניו הדרך לברוח מאזור מוסקבה שהופגז ללא הרף על ידי מטוסי הגרמנים.

יחד עם רבבות אזרחים, ובהם גם חסידים רבים, נמלטה משפחת ריבקין מאזורי הקרבות אל תוככי רוסיה, ולאחר טלטולים ממושכים הגיעו לטשקנט שבאוזבקיסטן.

שם חיו במצב לא נורמלי לחלוטין. כעשרים בני משפחה - המשפחה המורחבת - גרו בתוך דירת חדר! זו הייתה דירה של אוזבקים שלא היה בה ריצפה, ועל האדמה פוזר קש עליו ישנו עשרים איש. בצד אחד של החדר ישנו הגברים ובצד השני הנשים.

רק לאחר תקופה ממושכת, מצאה כל משפחה דירת מגורים אחרת, והעניינים החלו לשוב למסלולם.

בתום המלחמה החלו אנ"ש חסידי חב"ד לברוח מברית המועצות דרך לבוב, באמצעות פספורטים פולניים מזויפים (בריחתם ההמונית של אלפי החסידים נקראה לימים בשם "יציאת רוסיה תש"ו"). רבים מחסידי חב"ד הגיעו ללבוב, שם המתינו להזדמנות נאותה לבריחה.

גם ר' יוסף עם ילדיו, יחד עם קרובי משפחה נוספים, הגיעו ללבוב כדי לנסות לברוח מברית המועצות.

לקראת הבריחה הקימו החסידים ועד מיוחד ולצדו בית דין, שארגנו את כל ענייני הבריחה. הועד הודיע כי כל אחד מאנ"ש צריך לתת את כל כספו לועד כדי שיהיה מספיק כסף להוצאות האדירות שהיו כרוכות בבריחה. ר' יוסף לא חשב פעמיים, ואת כל הכסף שהיה לו נתן לועד. לא עזרו תחנוני ילדיו שיותיר מעט לעצמם כדי שיהיה להם מה לאכול. הוא ביקש לסייע כמה שיותר בהצלת נפשות ולסייע לחסידים לצאת את מדינת הרשע.

באותם ימי אימה, נצטוו כל החסידים להישאר בבתים ולא לצאת לרחובות מחשש שייתפסו, יעונו ויגלו את הסוד הגדול של הבריחה. למרות המצב הקשה, ר' יוסף לא ויתר, ואירגן בביתו מנייני תפילה.

החששות היו מוצדקים, שכן בשלב מסוים נודע שהייתה הלשנה.

בדרך לארץ ישראל[עריכה]

בשלב מסוים הגיע לר' יחיאל ר' לייבל מוצקין, חבר ועד הבריחה, ואמר שאם רוצים - יש אפשרות לצאת מרוסיה דרך זלוטשוב'. המקום נמצא במרחק של 30 ק"מ מלבוב.

לאחר שקיבל את אישור הרבנים יצא עם כל בני המשפחה במשאיות עד זלוטשוב. שם עלו על הרכבת שיעדה פולין. תחנתה הראשונה הייתה בלבוב, וזו גם התחנה האחרונה לפני הגבול.

כשהגיעו לגבול, נצטוו לצאת מהקרונות לצורך בדיקת הפספורטים. בדיקת הפספורטים החלה, וזה היה החלק המסוכן ביותר בנסיעה הזאת. הניירות היו מזויפים, והזיוף לא היה המוצלח ביותר בעולם, בלשון המעטה. לפתע החלה לנשב רוח חזקה וגשם עז שטף את בני המשפחה בה נמנו גם תינוקות. שוטרי משמר הגבולות שראו את המשפחה עם פעוטות, ריחמו עליהם והאיצו בהם לעלות חזרה לקרון הסגור והמוגן.

מיד לאחר שהרכבת עזבה את הגבול, אמרו "לחיים" בהתרגשות עצומה.

בפולין שהו כמה שבועות ולאחר מכן עברו לצ'כוסלובקיה, ומשם במשאיות סגורות הוברחו לאוסטריה, שם שיכנו אותם במחנות פליטים. גם זו היתה תחנת מעבר עד שהגעו לפריז, בה התגוררו כשנתיים ימים.

לאחר שנתיים ימים בצרפת, עלתה משפחת ריבקין ארצה, ובראשה ר' יוסף. בתחילה התגוררו במעברת העולים 'באר יעקב', ורק לאחר מכן הגיע עם משפחתו לכפר חב"ד שהיה באותם ימים בשלבי הקמה.

היה ממייסדי וממקימי כפר חב"ד

  • במשך כל השנים התפרנס ר' יוסף מיגיע כפיו. כמו תושבים נוספים, גידל ר' יוסף בחצר ביתו עגבניות, אך את רובם חילק למשפחות נצרכות בכפר חב"ד.

פטירתו[עריכה]

בראש חודש מנחם אב תשכ"א נפטר ר' יחיאל יוסף ריבקין באופן פתאומי. היה זה יום שישי, כאשר בנו, ר' זושא, הבחין כי אביו לא הגיע לתפילת שחרית כמידי בוקר. הוא הלך לביתו שם מצא אותו על מיטתו ללא רוח חיים.

  • נטמן בבית הקברות שומרי השבת, בני ברק

הערות שוליים

  1. אשת הרב יהודה לייב צייטלין, ממייסדי קהילת חב"ד במונטריאול.