יהודה קלמן מרלו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף יהודה קלמן מארלו)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יהודה קלמן מארלאו
הרב יהודה קלמן מרלו.jpg
הרב יהודה קלמן מארלאו רבה של שכונת קראון הייטס
תאריך לידה י' באדר א' תרצ"ב
מקום לידה פרנקפורט דמיין, גרמניה
תאריך פטירה כ' בסיוון תש"ס
מקום פעילות קראון הייטס
רבותיו הרבי מליובאוויטש
השתייכות חסידות חב"ד
הרב מארלאו מגיש לרבי מלך המשיח את פסק הדין ש'הגיע זמן הגאולה'

הרב יהודה קלמן מארלאו היה רבה של שכונת קראון הייטס בברוקלין, מהמובילים הבולטים של האמונה ברבי מלך המשיח גם לאחר ג' תמוז. כונה על ידי הרבי "אביר שבאבירים"[1]. נפטר בכ' בסיוון תש"ס לאחר שמונה חודשים של סבל וייסורים ממושכים כשהוא בגיל 68.

קורות חייו[עריכה]

כתב הרבנות של הרב מארלו

הרב יהודה קלמן מארלו נולד בי' באדר א' ה'תרצ"ב בפרנקפורט דמיין שבגרמניה, לאביו ר' אברהם יהושע מאלינובסקי, שהיה בנו של ר' ברוך קלמן מלינובסקי שמסר שיעורים בבית מדרשו של הרב ברויער, ולאמו מרת רחל שהייתה נצר לשושלת רבנים מפורסמת שתחילתה בגאון רבי העשל, אב בית הדין של קהילת קראקא (עליו כתב החיד"א[2] ש"רבו כמו רבו רבנים וגאונים יוצאי חלציו קדושים אשר בארץ החיים המה, ויבדלו החיים רבני גאוני הדור, נכבדיו וקרוביו - יהיה שם לעולם, כן יהי רצון"). אביה היה ר' יהודה זעליג מישעלוברסקי, ואמה מרת לאה למשפחת שיינקל.

בארצות הברית[עריכה]

לאחר עליית המפלגה הנאצית בראשות היטלר ימ"ש לשלטון, הפכה השהות בגרמניה לבלתי נסבלת, ובשנת תרח"צ היגרה המשפחה לארצות הברית והתיישבה בנוארק שבניו ג'רסי, שם קיצרה את שם המשפחה למארלאו.

בתקופה זו העדיף אביו לעסוק בעבודות בזויות וקשות ובלבד שישמור על קדושת השבת, ימים קשים עברו על הבן הקטן, בן השש, שמפעם לפעם אף רעב ללחם. אך למרות מצבם הכספי הקשה, שלחו ההורים את בנם הצעיר ללמוד בישיבת 'תורה ודעת'. בנוארק היה גר החסיד ר' דוד שטאקהאמער שהיה חותנם של הרב מרדכי מענטליק והרב משה פנחס כץ. הנהגת חסידים אלה פעלה על לבו של יהודה קלמן שילך ללמוד בתומכי תמימים, אז גם נוצר הקשר הראשון עם חסידות חב"ד באמצעות הרב שלום דובער גורדון, אברך חב"די שהיגר לארצות הברית שנים ספורות קודם לכן עם אביו החסיד ר' יוחנן גורדון, והחל להפיץ את תורת החסידות במוסדות החינוך היהודיים.

אביו, ר' אברהם יהושע, למרות שלא נמנה על עדת החסידים, אהד מאוד את דרכי החסידים, וכאשר הגיע אדמו"ר הריי"צ לארצות הברית, נסע יחד עם החסידים להתוועדות של הרבי.

במהלך השנים השתתף ר' אברהם יהושע כמה פעמים בהתוועדויות הרבי הריי"צ, ואף היה פעמיים ביחידות אצל הרבי. לעיתים צירף אליו את בנו, שכבר היה לבחור צעיר, שיתבשם מהאווירה החסידית השוררת בחצר הרבי. מאחר והבחורים הצעירים לא הורשו להשתתף בהתוועדויות, נאלץ יהודה קלמן הצעיר להסתתר במהלך ההתוועדות, בהגיעו לגיל מצוות ביקש אביו להכניסו ליחידות, אלא שבאותה תקופה חלה הרבי הריי"צ ורק בודדים הורשו להכנס אליו ליחידות.

בשבת קודש י' בשבט תש"י שהה בנוארק, שם השיגה אותו השמועה על הסתלקות אדמו"ר הריי"צ. הוא מיהר לבית חיינו והשתתף בלוויה הגדולה שהתקיימה למחרת.

בתומכי תמימים[עריכה]

בתקופה שלאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים בניו-יורק, ומפעם לפעם היה מגיע לחצרות קודשנו, ומשתתף בהתוועדויות של הרבי[3].

באחת השנים, כאשר נכנס לרגל יום הולדתו ליחידות אצל הרבי, שאלו הרבי איזה מסכת הוא לומד. לאחר שהשיב שהוא לומד מסכת גיטין, אותה למדו באותה שנה בסדרי הישיבה, שאלו הרבי כיצד הוא לומד. כאשר השיב שהוא לומד את הגמרא עם פירוש רש"י, תוספות ומפרשים - שאלו הרבי ומה בנוגע לפוסקים? מאז אותה יחידות החל להניח דגש מיוחד על לימוד פסקי דינים הנוגעים למסכת הנלמדת בישיבה.

באותן שנים למד הרב מארלאוו בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770[4]. בגיל צעיר קיבל כבר הסמכה לרבנות מראשי ישיבת תומכי תמימים המרכזית.

בסעודת אחרון של פסח תשח"י, פנה אליו הרבי בשמו הפרטי, שאלו אם שתה את ארבעת הכוסות, ומזג לו מקנקן היין שעל שולחנו הטהור.

חתונתו[עריכה]

הרבי מסדר קידושין בחופתו של הרב מארלאו
הרב מארלאו בתמונה קבוצתית עם תלמידיו מכיתה ה' של הליובאוויטשער ישיבה בשנת תש"ל

בד' באדר שנת תשי"ט התחתן עם מרת חיה לבית משפחת רייכער, כשבחופתו סידר קידושין הרבי. אמה של זוגתו נרצחה על ידי הנצאים ימ"ש במחנות ההשמדה באירופה, וזוגתו ניצלה בנס והיגרה לארצות הברית, שם התקבלה בביתם של משפחת בעקער.

לאחר החתונה עבד הרב כמחנך בליובאוויטשער ישיבה, והפך למחנך אהוב. גם כאשר עול הפרנסה הוטל על צווארו, לא פסק לרגע מלימוד התורה. בשעות הבוקר היה מלמד בישיבה, ועם סיום הלימודים היה הולך לבית הכנסת ומתיישב ללמוד בשקידה והתמדה. רק בשעות הלילה המאוחרות היה חוזר לביתו.

באותה עת שימש כרבה של קראון הייטס הרב זלמן שמעון דבורקין, שדיבר בעיקר באידיש ולא שלט היטב בשפה האנגלית. בעלי תשובה שהצטרפו לקהילה ודיברו רק בשפה האנגלית, לא יכלו לתקשר עם רבה של הקהילה והעדיפו לשאול את הרב מארלאו ששלט היטב בשפה האנגלית. הרב מארלאו, שלא רצה להורות הלכה בפני רבו, היה נוהג שלא להשיב ישירות לשואלים, אלא היה פותח לפניהם את השולחן ערוך בסימן העוסק באותו נושא, ולומד איתם את אותו סימן עד שהם הבינו מה השולחן ערוך פוסק במקרה כזה.

בכל שנה היה הרב מסיים כמה מסכתות בעיון, ולפני כל חג היה עובר בעיון על כל ההלכות הקשורות בחג זה, כמו"כ היה לו סדר לימוד מיוחד בלימוד ההלכות השייכות בכל ימות השנה. הוא ידע את כל התורה עם פירוש רש"י ותרגום אונקלוס בעל-פה. והיה בעל קורא דייקן מאוד. וטעמי המקרא היו שגורים על פיו[5].

בשנת תשל"ז הוציאו נשי חב"ד ספר מתכונים לבישול, והרב מארלאוו היה אחראי על הצד ההלכתי של הספר. כשהרב מארלאוו הגיש לרבי את הספר באחת ההתוועדויות אמר לו הרבי: מספיק כבר להיות נחבא אל הכלים. הגיע הזמן שתהיה מורה הוראה לרבים![6].

כמו"כ התבטא עליו פעם הרבי בתואר "איש הלכה"[7].

האירוע בסוכת בית חיינו[עריכה]

בחג הסוכות תש"ל, בעת התוועדות הרבי בסוכה של 770, עודד הרבי את השירה בחוזקה והקהל הרב רקד על מקומו בהתלהבות רבה. מעוצמת הריקודים, קרסה אחת הפירמידות ומחצה את רגלו של הרב מארלאו. למרות הכאב העצום, התאפק הרב ולא הוציא הגה מפיו, כדי לא להפריע למהלך ההתוועדות. ועד המסדר חש למקום והחל לפנות הצידה את הנוכחים, בנסותו להזיז גם את הרב שבנתיים נשכב על הרצפה, אלא שאז הבחינו ברגלו הרמוסה תחת קרשי הפרמידה. בנתיים הופסקה השירה, פניו של הרבי הרצינו והוא הביט כל העת למוקד ההתרחשות.

לאחר מאמצים מרובים הצליחו לחלץ את הרב, והוא הובהל לבית רפואה, שם אושפז מיד וקיבל טיפול חירום. ששה חודשים הייתה רגלו נתונה בגבס, ומספרים שהרבי היה מעורב בכל שלבי הטיפול השונים.

במוצאי שמחת תורה של אותה שנה נסעו שניים מידידיו לבית הרפואה והביאו אותו על קביים להתוועדות הרבי שהייתה בעיצומה. כאשר נכנסו, היה הרבי באמצע שיחה, והרב ביקש שיעמידו אותו בצד כדי לא לגרום לתשומת לב מיותרת. כאשר הסתיימה השיחה, הביט הרבי לכיוונו, והורה להעלות אותו אל במת ההתוועדות ולהגיש לו 'לחיים'[8].

הבחירות לרבנות בשכונת קראון הייטס[עריכה]

במוצאי שבת קודש י"ז באדר תשמ"ה נפטר רבה של שכונת קראון הייטס הרב זלמן שמעון דבורקין. קצת יותר משנה אחר כך נערכו בחירות בהם בחרו תושבי השכונה בשלושת הרבנים: הרב יהודה קלמן מארלאו (שבמשך שנים רבות היה חבר בבית דין רבני ליובאוויטש שבראשותו של הרב דבורקין), הרב דוד חנזין והרב אברהם אזדבא. הרב מארלאו נבחר ברוב של למעלה משמונה מאות מתוך אלף בעלי זכות בחירה. מכיון שהרבי מלך המשיח הורה לרב חנזין להישאר בארץ הקודש, התקיימו בחירות נוספות שבהם נבחר הרב יוסף אברהם הלר כרב שלישי.

תהליך בחירת הרבנים לווה במעורבות אישית של הרבי, וכאשר עסקנים מסויימים ניסו להפריע לתהליך הבחירות, התבטא הרבי בלשון יוצאת דופן:

"כשראיתי את מצב הדברים - לא היתה לי ברירה אלא לפנות מכל עיסוקי ולהניחם הצדה, ולדאוג שכל הנושא של בחירת ומינוי רבנים יתנהל על פי השולחן ערוך"[9].

בשיחה אחרת קרא הרבי על רבני השכונה את מאמר חכמינו זכרונם לברכה:

"ירובעל בדורו כמשה בדורו.. יפתח בדורו כשמואל בדורו.. נתמנה פרנסה על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים.. אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך"[10].

רדיפות[עריכה]

במשך שנים ירדו גורמים ואנשים מסויימים לחייו של הרב מארלאו באופן מבהיל ומפחיד, ובפרט אחרי הדיונים על צוואת הרבי, צוואת ווינשטוק[11], חיילי המלך ועוד. ובשנותיו האחרונים כמעט לא עבר יום שלא קיבל מהם דקירה עמוקה וכואבת. הלחץ שהופעל נגדו היה נורא ואיום, ממש בלתי אנושי. בנוסף לכל, בעת הדיונים על צוואת ווינשטוק הלכו (בהשתתפות משפיעים) וישבו שעות רבות אצל רבנים של "אגודת הרבנים" מחוץ לשכונה ואילצו שהוציא סירוב נגד הרב[12]. מטבעו, הוא הפנים את הכל וכלפי חוץ הוא היה נראה רגוע לחלוטין, אבל בפנים זה כאב לו מאוד[13].

מפיץ בשורת הגאולה[עריכה]

חיות מיוחדת היתה לרב מרלאו בכל עניני גאולה ומשיח, ובפרט בנושא זהות מלך המשיח. הרב ניצל כל הזדמנות לעודד את הפעילות בנושאים אלו, ואף הוא עצמו השתתף בפעולות אלו.

בשנת תשמ"ז, לאחר שבשבת פרשת ויגש, בהתוועדות של הרבי זעקו כל הקהל 'עד מתי!?', והייתה התעוררות מיוחדת בענייני הגאולה, ישבו עשרים וחמשה רבנים בראשות הרב מארלאוו לדיון מיוחד בנושא, והוציאו פסק דין הקובע כי על פי תורת אמת הקב"ה חייב להביא את הגאולה מיד. למחרת, בעשרה בטבת לפני תפלת מנחה, הגיש הרב מארלאוו לרבי את פסק הדין, ועל כך אמר הרבי[דרושה הבהרה]

כמו"כ בקיץ תנש"א, כאשר עמדו על הפרק פסקי הדין של הרבנים שהגיע זמן הגאולה והרבי הוא מלך המשיח - היה הרב מארלאוו אחד הכוחות הדומיננטיים ביותר בעניין.

גם לאחר ג' תמוז תשנ"ד המשיך ועודד את כל העוסקים והמפיצים את בשורת הגאולה והגואל.

פעם ביקשו חברי "המטה העולמי להצלת העם והארץ", מרבני הבית דין צדק קראון הייטס שיכתבו לציבור מכתב קריאה לפעול בעניני שלימות והצלת ארץ ישראל, כמו"כ רצו שעוד רבנים יצטרפו ויחתמו אבל חוששו שאם יהיה כתוב על הרבי התואר מלך המשיח רבנים אחרים לא יחתמו. ועל אתר הגיב הרב מארלו שאם לא יהיה מצוין על הרבי מלך המשיח, אז הוא לא יוכל לחתום על זה![14]

בב' ניסן תשנ"ה, הגיע לראשונה בחייו לארץ הקודש, להשתתף בכנס הרבבה שנערך ביד אליהו בתל אביב[15]. נאומו ארך שלוש דקות בלבד, אולם לא היה צריך ליותר מכך. המילים מדברות בעד עצמן[16]:

"כל הרבנים והנאספים נתאספו כאן הערב כדי לחזק את האמונה במשיח ובכך שהמשיח נמצא איתנו. זכיתי לייצג את קהילת קראון הייטס - "כאן צוה ה' את הברכה", אשר כל אנשים נמצאים כאן ברוחם, ומשתתפים יחד עם כל הנאספים ב"ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", ולייצג את כל אלו המכריזים וצועקים "עד מתי"".

"חשוב לציין שהיום, עברו כבר עשרה חודשים בהם אנו נמצאים במצב המדגיש יותר את הזעקה "עד מתי", והעיקר שמסיימין בטוב - היום מלאו שבע שנים שלימות מאז שהרבי מלך המשיח הודיע לנו אודות הכרזת "יחי". אני מייצג כאמור את קהילת קראון הייטס המכריזים הכרזה זו כאן בארץ הקודש: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"[17].

הופעתו האחרונה של הרב בציבור הייתה בכינוס היובל שנערך על ידי מרכז חב"ד העולמי לקבלת פני משיח בערב י' בשבט תש"ס. הוא דיבר על חשיבות האמונה הטהורה של הילדים הקטנים: "לצערינו, הילדים של היום לא ראו מעולם את הרבי, ולמרות הכל הם גדלים כמקושרים אמיתיים ומאמינים באמונה שלימה. מילא אנחנו - ראינו את הרבי. אבל מהיכן יש להם את הכוחות הללו? אין זאת, אלא שמדובר בנשמות גבוהות מאוד, עם כוחות נעלים ביותר. אחרת אין לזה הסבר".

אמונתו העזה ברבי מלך המשיח באה לידי ביטוי גם בימי חוליו כאשר במצוות הרופאים היה מרותק למיטתו. בשבת הראשונה לאחר הניתוח, כאשר שהה בבית הרפואה, הגיעו עשרה בחורים מבישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770 להתפלל יחד עם הרב קבלת שבת במניין. בטרם התחילו בתפילה, ביקשו מהם בני המשפחה למהר קצת בתפילה, עקב מצבו של הרב. כאשר הגיעו לסיום הפזמון 'לכה דודי', סימן להם הרב בידו שיערכו ריקוד של 'יחי'. כשהבחין בהתלבטות שלהם, קם מכסאו והחל לרקוד בעצמו ולשיר 'יחי אדוננו'. עשר דקות נמשכו הריקודים, ולאחריהם חזר למיטתו כשהוא מותש לחלוטין. המאמץ היה כל כך גדול, שלאחר התפילה לא היה הרב מסוגל לעשות קידוש, ונאלץ לנוח שעתיים תמימות. לאחר שהתעורר אמר למשפחתו כי זו היתה תפלה מיוחדת, ואחר כך עשה קידוש.

יצויין כי הרב מארלאוו היה מרבני חב"ד שפסקו פסק דין תורה, שאסור לכתוב על הרבי תוארים של היפך החיים.

פטירתו[עריכה]

לאחר חודש תשרי תש"ס, חש הרב עייפות מוזרה. בתחילה חשב כי מדובר בעייפות מצטברת, אולם לאחר כמה שבועות הבין שמדובר במשהו הרבה יותר חמור. הוא הלך לבדיקות רפואויות, שם התברר שמדובר בגידול סרטני שמתפשט סמוך למוח. מיד נקבע לרב תור לניתוח להסרת הגידול.

הניתוח נקבע לז' בכסלו, לילה לפני הניתוח אושפז הרב בבית הרפואה, למעקב אחר מצבו הרפואי. את אותו לילה ניצל הרב ללימוד הטורי זהב על הלכות חנוכה בעיון. הוא התעמק בלימודו עד שלא הבחין כלל בחתנו הרב שכטר שנכנס ויצא מהחדר בכל חצי שעה.

לאחר הניתוח הראשון, כאשר חזר לבית הרפואה, כתב מכתב לרבי והכניסו לאגרות קודש. במכתבו ביקש הרב ברכה שלא יפול לנטל על בני משפחתו בימי חוליו.

ואכן מצבו החל להתייצב. חודשיים אחר כך שוב תקפה אותו המחלה, והפעם בצורה הרבה יותר קשה. והוא נפל למשכב. בערב י' בשבט תש"ס הייתה הופעתו האחרונה בציבור (באירוע לכבוד חמשים שנה לנשיאות הרבי באולם 'אהלי תורה', שבו נאם נאום ארוך במיוחד כארבעים וחמש דקות). לאחר י' בשבט שוב לא היה יכול לצאת מביתו, והתמימים היו מארגנים לו את המנינים בביתו. ומאז מצבו של הרב לא השתפר, ובמשך לאחר שמונה חודשים סבל ייסורים ממושכים, אף הוסיפו לו את השם 'חיים'.

בחודשים האחרונים לימי חוליו, קהילת אנ"ש ברחבי תבל ובמיוחד קהילת אנ"ש של קראון הייטס הרבו בתפילות לרפואתו, ועל-פי הצעתו של חבר הבד"צ, הרב אברהם אזדבא, הוסיפו בלימוד הלכות שבת לזכותו.

בליל שישי, כ' בסיוון תש"ס הגיע לבית הרפואה לקבלת טיפול רפואי. תוך כדי הטיפול, דקות ספורות לאחר חצות ליל שישי, לקה הרב בהתקף לב, ממנו לא קם.

הלוויה[עריכה]

עוד בטרם הועבר אל בית הלוויות 'שומרי הדת' שבשכונת בורו פארק, הגיעו לבית הרפואה קבוצות של תלמידי ישיבת תומכי תמימים המרכזית שב 770, כדי לומר תהילים עד לשעת הלוויה.

בשעה 8:00 בבוקר ניסרה את חלל האוויר של שכונת קראון הייטס אזעקה (פעם הראשונה מאז ליל מוצאי שבת קודש, ג' בתמוז תשנ"ד). תושבי השכונה, שהתעוררו משנתם ושמעו את הבשורה, החלו לנהור לעבר 770. המקוואות ברחבי השכונה התמלאו מיד בהמוני חסידים, שהחלו בהכנות לקראת מסע הלוויה.

ברחבי שכונת קראון הייטס ובשאר השכונות היהודיות בברוקלין, הודבקו מודעות אבל מטעם וועד הקהל של שכונת קראון הייטס, שהכריזו על מועד הלוויה. גם כלי התקשורת בניו יורק דיווחו כל העת, במהדורות החדשות, על פטירתו של 'הרב הראשי של מרכז חב"ד בניו יורק'.

בשעה 10:00 בבוקר, לקראת צאת מסע הלוויה מבית הלוויות שבשכונת בורו פארק, שוב הופעלה האזעקה ברחבי שכונת קראון הייטס, וכל החנויות ברחבי השכונה, כולל חנויות של אינם-יהודים, שבתו ממלאכה.

אלפי אנשים, נשים וילדים התאספו על שדירת איסטרן פארקווי, מול 770. הרחובות הסמוכים נחסמו לתנועת כלי רכב. במתחם מיוחד התגודדו עיתונאים רבים ואנשי תקשורת שהגיעו עם ניידות שידור מיוחדות לסיקור מסע הלוויה.

בערך בשעה 10:40 הגיעה מכונית החברה קדישא, כשהיא מלווה בשלוש מכוניות משטרה וכמה אופנועי משטרה, אל מול בניין 770. מיד כשמכונית החברא-קדישא נעצרה, החל תור ארוך של אנשים לצעוד ליד הארון, לבקשת מחילה.

לאחר שקהל האלפים חלף על פני הארון, החלה מכונית החברה-קדישא לנוע באיטיות על שדירת איסטרן-פארקווי, כשקהל האלפים צועד בכאב ובדממה אחר הארון. בראש מסע הלוויה צעדו חברי בית הדין של קראון הייטס, הרבנים הגאונים הרב אברהם אזדבא והרב יוסף אברהם הלר, וכל ראשי מוסדות חב"ד.

אחר-כך החלה לנוע באיטיות שיירה של עשרות מכוניות, בדרך אל בית העלמין של אגודת חסידי חב"ד שבניו יורק, לשם הגיעו כעבור שעה ארוכה.

לפני הטמנת הארון נעמד ליד הקבר הפתוח הרב שניאור זלמן גוראריה, ובמילים נרגשות פנה אל הרב המנוח וציווה עליו לעלות לפני הרבי, ולתבוע בכוח התורה הקדושה שהקב"ה מוכרח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה, בהתגלות הרבי מלך המשיח תיכף ומיד ממש.

מזכיר בית הדין, הרב לוי יצחק שפירא, ביקש בשם כל הקהילה לעורר רחמי שמים על תושבי השכונה, ולהביא את הגאולה השלימה. לאחר מכן אמרו כל הקהל שלוש פעמים "יחי אדוננו".

הרב יהודה קלמן מארלאוו, נטמן בשורת הכהנים שבחלקת חב"ד, סמוך לאהל הק'.

הנהגות וחומרות[עריכה]

  • לא פספס אפילו ביום אחד את שיעורי החת"ת והרמב"ם, מאז ייסוד התקנה הקדושה (גם בימי חייו האחרונים).
  • הקפיד שלא יעבור יום אחד ללא טבילה במקווה.
  • היה לו כמה זוגות תפילין, והקפיד לבודקם כל י"ב חודש (לאו דוקא באלול)[18].
  • הקפיד שלא לשתות מים ששהו בכלי מתכות, גם במקרים בהם כל הפוסקים סבורים שאין בכך שום בעייה[19].
  • לאחר התפילה בלילות שבת היה מניח על השולחן שתי שקיות של טלית מלאות בספרים, עליהם היה עובר לפי סדר מסויים, בדרך כלל עד השעה 11 בלילה. רק אז היה חוזר לביתו ועורך סעודת שבת.
  • לא היה מתנגב בשבת, מחשש סחיטה (ולכן היה יושב ולומד בית הכנסת שמעל המקוה עד שהיה שערו מתייבש)[20].
  • בשבתות מברכים לא היה עולה על משכבו כלל. לאחר הסעודה היה מנמנם על כסאו במשך שעתיים, ואחר כך היה קם, נוטל את ידיו, ולאחר ברכות השחר היה מתחיל לומר פרקי תהילים.
  • בשבת מברכים היה בדרך כלל מסיים פעמיים את ספר התהילים.
  • בכל שנה היה הרב מסיים כמה מסכתות בעיון.
  • בערב פסח - כיוון שהיה בכור - היה עורך סיום מסכת, ומקפיד גם לצום ביום זה.
  • את ההגדה הוא היה יושב וקורא בנעימות ובמתיקות מיוחדת, תוך שהוא בורר כל מילה[21].
  • לא עלה על מיטה במשך כל ימי חג הסוכות (מכניסת החג הראשון ועד מוצאי שמחת תורה).
  • בכל פעם שנסע בלילה, הרי מיד עם זריחת החמה היה מבקש לעצור, מניח תפילין וקורא קריאת שמע[22].
  • הקפיד שלא לאכול מחוץ לבית (אפילו קפה).
  • היה בעל צדקה גדול, והקפיד לתת את הצדקה בסתר.
  • לא רצה לקבל טובות מאנשים.

משפחתו[עריכה]

  • רעייתו: הרבנית מרת חיה מארלאו.
  • בנו: הרב יוסף יצחק מארלאו - שליח ורב בבית הכנסת 'בית מנחם' בנ. מיאמי ביטש, פלורידה.
  • בתו: מרת רבקה שכטר, אשת הרב יוסף בן ציון שכטר.
  • בתו: מרת לאה גליקל שמוקלר, אשת הרב מאיר אליעזר שמוקלר.

פעולות לזכרו[עריכה]

  • מבצע שונה הלכות - מידי שנה מאות ילדים מתלמידי מוסדות אהלי תורה וליובאוויטשער ישיבה משננים עשרות סימנים בקיצור שולחן ערוך עם פסקי אדמו"ר הזקן ונבחנים על ההלכות. בסיום המבצע מתקיים חידון בין תלמידי המוסדות, בנוכחות הורי התלמידים ותושבי קראון הייטס. מספר שופטים, הבוחנים את המשתתפים קובע מי יהיו הילדים שיגיעו ל ויזכו בפרסים המנצחים[23].
  • ישיבת ערב יהודה קלמן - מידי שנה הילדים ממוסדות החינוך בשכונת קראון הייטס משתתפים במשך השנה בתכניות ישיבת ערב, ומקבילים ספרי קודש, וכן זכות קניה לספרי קודש בחנויות הספרים[24].
  • תפארת יהודה קלמן - לקראת יום היארצייט הראשון של הרב מארלו (כ' בסיוון תשס"א) יצא לאור "ספר זכרון - תפארת יהודה קלמן" לכבודו ולזכרו. שכלל מתורת רבותינו נשאינו חסידים הראשונים, פלפולים מרבנים מכל העולם וקצירה קצרה על הבד"צ וקיצור מתולדות חייו של הרב. לקראת יום היארצייט השני (כ' סיוון תשס"ב) יצא לאור תדפיס מח"ב[25].
  • אש"ל - הכנסת אורחים - בית הכנסת אורחים (קרוב לפינת הרחובות איסטערן פארקווי וקינגסטון ויותר מדויק רחוב קינגסטון מספר272) שמכיל עשרות חדרי שינה מרווחים ומשוכללים, עבור האורחים הבאים לשהות ב'חצרות קודשינו' במשך השנה כולה.[26].

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצונים[עריכה]

הערות שוליים

  1. שבת פרשת משפטים תשמ"ז
  2. בספרו 'שם הגדולים'.
  3. בהזדמנות סיפר הרב מארלאוו כי זכה להשתתף בהתוועדות י"ב בתמוז תשי"ג, שבסיומה עמד הרבי וחילק 'משקה' לכל המשתתפים, כאשר לכל אחד אומר הרבי עניינים השייכים לעתיד. כאשר הרב מארלאוו עבר ליד הרבי, עיכב אותו הרבי זמן ארוך ביותר לפי-ערך, ואמר לו כמה וכמה עניינים הנוגעים לעתיד. לא את הכל הצליח הרב מארלאוו לשמוע, מפאת הרעש העצום ששרר בבית המדרש, אולם מילים אלו שמע ונחקקו בזכרונו: "נהנין ממנו עצה ותושיה".
  4. באחת הלילות שאל הרבי להרב יהודה לייב גרונר מדוע המנורות בבית המדרש דלוקים עד שעות הלילה המאוחרות. הרב גרונר סיפר לרבי שהרב מארלאוו עדיין יושב שם ומעיין בספרי הפוסקים, והרבי ביקשו שילך ויכבה את כל המנורות, מלבד המנורה שמעל מושבו של התלמיד המתמיד. הרב מארלאוו, שהיה שקוע בתלמודו, לא חש כלל בכניסתו של הרב גרונר לבית המדרש, ולא שם לב שכל האורות כבים בזה אחר זה. (הרב נחמן שפירא מפי הרב יהודה לייב גרונר).
  5. בשבועות האחרונים לחייו, כשהיה מתקיים מניין בביתו, והרב שהיה רתוק למיטתו לא יכול היה להביט בתוך החומש, היה הרב מתקן מזכרונו את הבעל-קורא, הרב לוי יצחק גרליק, גם בטעויות דקות ביותר (מפי בנו הרב יוסף יצחק מארלאו).
  6. מפי הרב שניאור זלמן ליפסקר שליח בפילדלפיה.
  7. מפי הרב יצחק הכהן הענדל
  8. מפי הרב אהרן חיטריק
  9. שבת פרשת מטות מסעי תשמ"ו
  10. שבת פרשת משפטים תשמ"ז
  11. בשנת תשנ"ח גילו חברי ההנהלה החדשה של ישיבת תומכי תמימים המרכזית, כי נגיד בשם יהודה ווינשטוק ההוריש סכום עתק של כסף לטובת הישיבת. על פי הוראות הרבי במשך השנים, כסף שנתרם לישיבה, היה עובר בחציו למרכז לענייני חינוך. האנשים שסירבו לבוא ולהתדיין בדין תורה בנוגע להנהלת המרכז הגיעו ותבעו חמישים אחוז מהכסף. כשסירבו אנשי הנהלת הישיבה לתת להם את הכסף לו בטענה כי אין להם שום שייכות, אחרי מכתב ברור בנושא מרבני השכונה, תבעו הללו את הרב מארלאו והרב אזדבא לדין תורה בבית דין חיצוני שהוציא סירוב על שני הרבנים.
  12. [1] כתב ה"סירוב" נגד הרב מארלאו ויבדלחט"א הרב אברהם אזדבא
  13. ראה מה שכתב הרב לוי יצחק גרליק, מי שעמד לימין הרב במשך השנים (בית משיח גליון 287 עמ' 26): "מה שהרב מארלאוו סבל, אינני חושב שישנו עוד רב אחר בעולם שסבל כך.. נפגשתי איתו פעמים רבות, ויכולתי לראות כיצד הלחץ העצום הזה השפיע עליו. הלחץ שהופעל נגדו היה נורא ואיום, ממש בלתי אנושי. מטבעו, הוא הפנים את הכל וכלפי חוץ הוא היה נראה רגוע לחלוטין, אבל בפנים זה כאב לו מאוד".
  14. [2] צרור סיפורים על הרב יהודה קלמן מארלו, מאת הרב יקותיאל מנחם ראפ
  15. [3] תמונה בה נראית קבלת הפנים שנערכה לרב מארלאוו על ידי עסקנים משכונת קראון הייטס, בשנת תשנ"ה, כשחזר מהכינוס ב"יד אליהו".
  16. [4] הוידאו של הנאום.
  17. לאחר שחלה ונפל למשכב, ביקש מבני ביתו להשיג עבורו את הווידאו מאותו כינוס ענק, כדי לחוות שוב את מפגן האמונה האדיר.
  18. מפי הסופר הרב אליעזר זלמנוב.
  19. מפי הרב יוסי ברוק
  20. מפי הרב אליעזר זלמנוב.
  21. מפי חתנו הרב יוסף בן ציון שכטר
  22. מפי הרב יוסי ברוק
  23. [5] תמונות מטקס מעמד הסיום למצטיינים על החידון "שונה הלכות" בתשע"ב
  24. [6] תמונות ממעמד סיום הישיבת ערב בתש"ע
  25. [7] תפארת יהודה קלמן - תדפיס מח"ב היברו-בוקס
  26. [8] תמונות מעבודות הבניה בשנת תשס"ג
  27. [9] כנס התעוררות ענק, במלואת עשור לפטירתו תש"ע
  28. [10] הרב אברהם אזדבא והרב אהרן יעקב שווי בעת התחלת כתיבת ספר תורה