יהודה אריה קורנט

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב קורנט

הרב יהודה אריה קורנט נולד בט"ו אלול תרצ"ד בעיר זביצ'ה שבפולין, לאביו הרב יצחק קורנט. בשנת תש"כ נשא את זוגתו מבית קרול. נפטר בט"ז אדר תשנ"ח.

ימי בחרותו[עריכה]

הרב קורנט נולד בט"ו אלול תרצ"ד בעיר זביצ'ה שבפולין, לאביו הרב יצחק קורנט. שנה לאחר לידתו, בשנת תרצ"ה, עלתה משפחתו לארץ-ישראל, ומאז התגורר עד אחרית ימיו בארץ הקודש.

בצעירותו למד בישיבות "חיי עולם" ו"אשל התורה" אצל הרב אלעזר יצחק ברמן ה"מגיד מקמניץ". הקשר שלו לחסידות חב"ד החל כשעבר לישיבת תורת אמת ירושלים. בימי בחרותו החל בפעילות ה"מבצעית", כשהוא משפיע על חבריו מהישיבות הקודמות בהן למד, להתקרב לתורת החסידות ולתנועת חב"ד. מאז התקשר אל הרבי והיה מקיים את הוראותיו.

בי"ח אדר שני בשנת תשי"ד כתב לו הרבי: "ויוסיף אומץ בשקידה גמורה ונתינה בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות, ויוסף גם כן בפעולות המקרבות את לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים, גם של אלו שלעת-עתה אינם קרובים כל כך".


עסקנות הכלל[עריכה]

הרב קורנט עובר אצל הרבי

בשנת תש"כ נשא את זוגתו מבית קרול. לאחר נישואיו המשיך בעסקנות לטובת הכלל, והרבי הזכיר לו זאת באגרת משנת תשכ"ב - אגרת ברכה על ההודעה מהולדת בתו שתחי' - כשהרבי מוסיף בכתב-יד-קודשו: "ולבשו"ט גם בענייני הכלל". לאחר מספר שנים בהם התגורר הזוג הצעיר בירושלים, העבירו את מגוריהם לפרדס חנה. היה זה בשנת תשכ"ד, ומאז ועד יום פטירתו לא חדל מלהתעסק בענייניו הק' של הרבי, אשר עודד וחיזק אותו בברכות ובמענות מיוחדות ונדירות, להמשיך במילוי השליחות בפרדס חנה.

בשליחותו ובהוראתו של הרבי, ניהל במקום את הבית חב"ד המקומי, ובמהלך השנים הצטרף אליו בנו ר' יוסף קורנט שסייע לו רבות בארגון הפעילות, הקים מערך שיעורי-תורה בעיר, יחד עם ביסוס והרחבת הפעילות של מבצעי הקודש. בשנת תשל"ה, חשב שלטובת חינוך ילדיו כדאי לעזוב את פרדס חנה ולעבור להתגורר בירושלים. הרבי שלל בתכלית הצעה זו בכותבו: "במענה לשאלות - כדאי שימשיכו בעירם עתה (על כל פנים בעתיד הקרוב)". מיד שכח מכוונתו לעזוב. כאשר היה נשאל: והלא הרבי דיבר רק על ה"עתיד הקרוב", היה עונה: כוונת הרבי שעלינו להישאר כאן עד להתגלות משיח צדקנו, שתהיה בעתיד הקרוב!

ר' יהודה דאג לקרב ולעודד את תלמידי המדרשייה התיכונית השוכנת בפרדס חנה, "מדרשיית נועם", בעיקר אלו שהחליטו לטעום מ'עץ החיים' של תורת החסידות. אל ביתו היו מגיעים בכדי להתוועד ובכדי לשמוע את השיעורים ב'תניא'. בשנת תשמ"ט היו כמה רבנים שהתכנסו במטרה "להלחם בחב"ד", אמר להם הרב יוגל, רב המדרשייה: "בחב"ד אני מכיר את החסיד ר' יידל מפרדס חנה, ואני אומר לכם שלא שייך לצאת נגדם". לקראת חג הפסח דאג לחלק מצות שמורות עבודת-יד, ומכפר חב"ד דווקא. רבים מתושבי פרדס חנה התקשרו לרבי דרכו. למי שרק יכל היה מייעץ שייסע אל הרבי.

בפרדס חנה ניהל קופה גדולה של צדקה, דרכה וממנה נעשו במשך השנים חסדים מופלאים ביותר לתושבי העיר, כשהכל נעשה בהסתר ובצנעה רבה. תושבי פרדס חנה הוקירו רבות את פועלו הגדול למען תושביה בשליחותו של הרבי וכיבדו אותו על כך מאוד.

מספרים שכאשר לא הרגיש בטוב והרופאים אסרו עליו ללכת למקווה, היה הולך למקווה רק כדי לראות את המים... הוא הסביר שהוא עושה זאת כדי לא לתת פתחון פה ליצר הרע שיחשוב שאם יש "פתק מהרופא" פטורים מ"ללכת" למקווה.

אומנות המילה[עריכה]

עוד בשבת תשי"ג, כשעדיין היה בחור, שאל את הרבי אם נכון הדבר שילמד את אומנות השחיטה והמילה גם יחד, והרבי השיב לו על כך בכתב-יד-קודשו: "בענין לימוד אומנות המילה ושו"ב יחד - יברר מנהג ארץ הקודש ועיה"ק בזה". ואכן במשך שנות חייו שימש, בנוסף לשאר פעילויותיו השונות בהפצת המעיינות, שימש כשוחט-ובודק, וכן בתפקיד מוהל, כשגם את מלאכות הקודש הללו הוא מנצל ל"ופרצת", על כך יעיד הסיפור הבא: פעם הגיעה אליו הזמנה לערוך ברית בקיבוץ 'המעפיל' ביום השבת. אנשי הקיבוץ לא תיארו לעצמם שיימצא מוהל שיסכים לשהות בקיבוצם במשך כל השבת, ולכן הציעו לבוא לקחת אותו לפני הברית ברכב. ר' יהודה הסביר להם בעדינות שנסיעה ברכב נקראת חילול שבת ובוודאי שאין הם מתכוונים לקיים "מצוה הבאה בעבירה". בני הקיבוץ "הבינו", והציעו "פשרה": להגיע עם הרכב עד הכניסה לפרדס חנה, ומשם ילכו ברגל על לביתו. ר' יהודה חייך ושאל מדוע הם אינם מציעים לו לבוא ולערוך עמם את השבת בקיבוץ? היה זה באותו שבוע בו הוא חזר מביקור בחצרו של הרבי, ובני הבית הפצירו בו שיישאר ויספר מהאירועים והחוויות בהם זכה להיות נוכח. ר' יהודה מצא כאן כר לחינוך הילדים, כשהוא מסביר: "כשבאים מהרבי צריך לצאת לשליחות, להכניס עוד ילד יהודי תחת כנפי השכינה". אומר ועושה. ארז לעצמו את החפצים הדרושים לביצוע הברית ולשהות קצרה שלו בשבת, כולל פלטה חשמלית ואוכל לשבת, ולא שכח לקחת גם מזוזה, לקבוע בביתו של הרך הנימול. הברית נערכה בעיתה ובזמנה, ובאותה שבת זכה קיבוץ 'המעפיל' שתאורגן בו תפילת קבלת שבת במניין, בנוסח חסידי שמח, תפילה שזמן רב עוד עמד טעמה אצל המשתתפים בה. ר' יהודה עצמו סיפר ששמע מאחד מקרובי המשפחה, יהודי מחיפה שהגיע להשתתף בברית, את המשפט הבא: "אם כאן התקיים מניין של קבלת שבת, אין זה יותר קיבוץ של מפלגת מפ"ם השמאלנית".

ההוקרה לו זכה הייתה קשורה גם בעובדה שמאז שהחל לערוך את הבריתות לא דרש מעולם לקבל תשורה כספית על כך. גם כשבעלי הברית נתנו מעצמם דעתם על כך שמגיע לו שכר טרחה, נהג להתווכח איתם, ובשום אופן לא הסכים לקבל סכום שחשב לגבוה מידי. תמיד אמר: "העיקר זו המצוה".

במשך ימי חייו זכה להכניס למעלה משמונת אלפים מילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו. הוא היה נוהג לרשום בפנקס מיוחד את שמות כל הילדים שמל, וכאשר בנו - ר' יוסף, השליח בפרדס חנה והממשיך במלאכת אביו גם בעריכת הבריתות - שאל אותו לסיבת הרישום, סיפר לו ר' יהודה על מוהל שביקש שלאחר מאה ועשרים שלו יניחו מתחת למראשותיו את שמות הילדים שמל. לאחר פטירתו הבינו בני המשפחה שזה היה גם רצונו, ורשימת שמות הנימולים על-ידו הורדה עמו אל הקבר.

פטירתו[עריכה]

בבוקרו של יום שבת קודש פרשת כי תשא ט"ז אדר ה'תשנ"ח השיב את נשמתו ליוצרה, והוא בן 64 שנים בלבד. בהלוויתו שנערכה במוצאי שבת בירושלים השתתפו קהל רב מידידיו ומוקיריו. בין המלווים נראה גם האדמו"ר מזוויהל אשר המנוח למד עימו בירושלים והיה עמו בקשרי ידידות אמיצים. ארונו המשיך לעבר בית העלמין 'הר המנוחות' בירושלים, שם נטמן.

בחודש סיון תשס"ה הושלמה בניית בית הכנסת לזכרו בפרדס חנה[1].

משפחתו[עריכה]

בניו
חתניו
  • הרב מרדכי הרשקוביץ, ירושלים.
  • הרב יוסף יצחק הבר, קריית מלאכי.

הערות שוליים