י"א כתרין דמסאבותא

י"א כתרין דמסאבותא, הם אחד עשר הכחות של הקליפה בשונה מקדושה בה יש עשר ספירות.

דוקא אחד עשרה

הסיבה שיש בה דוקא אחת עשרה ולא עשר כבספירות הקדושה היא, שבקדושה החיות של עשר הספירות נמשכת בפנימיותם ומתאחדת בהם, ולכן אינה נמנית בפני עצמה. אבל בסטרא אחרא, החיות שמחיה אותם היא מובדלת מהם, ולכן היא נחשבת בפני עצמה.

כנגד מה שבקליפות ישנם י"א כתרין, לכן הקטורת יש בה י"א סממנים, בכדי לברר הי"א כתרין דמסאבותא.

גם בקדושה יש את ה'י"א' שלמעלה מהעשר ספירות ומובדלת מהם. אלא שבקדושה, בחינה זו אינה החיות של העשר ספירות, כי החיות שלהם היא נמשכת בתוכם בפנימיות, אלא היא עניין לעצמו ואינו נמנה בין הספירות, ולכן אינה נמנית עם עשר הספירות. בחינה זו מורה על בחינת העתיק שנעתקת ומובדלת מהעולמות, עליה נאמר "אנת הוא חד ולא בחושבן".

עפ"ז מובן שהבירור של י"א כתרין דמסאבותא הוא על ידי המשכת בחינת המקיף שלמעלה מהעשר ספירות, ואינה נמנית עמהם, בהם בפנימיותם, שהרי בחינה זו היא בדוגמת בחינה הי"א שבסטרא אחרא שמובדלת מעשר הבחינות שבה.

אמנם הכח להמשכת בחינת העתיק למטה, עד שעל ידי זה יהיה בירור הניצוצות שבסטרא אחרא, הוא דווקא על ידי המשכת עצמות אין סוף שלמעלה גם מעתיק. שהרי עתיק מצד עצמו הוא מובדל ונעתק מהעולמות, ורק על ידי המשכת עצמות אוא"ס שאינו מוגדר בשום גדר תיתכן המשכת העתיק למטה.

מכיוון שעל ידי עבודת הבירורים נמשכת בחינת המקיף שלמעלה מהעשר בחינות - בהם, נעשה עד"ז גם בקדושה, שגם בחינת עתיק שאינה מהעשר ספירות ומובדלת מהם, נמשכת בהם בפנימיותם, ומתגלה העצמות יותר ממה שנמשך כדי לברר הבירורים, שהרי לעבודת הבירורים נמשך מעצמות, ועל ידי העבודה העצמות מתגלה.