חיים יוסף מוצ'קין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ר' חיים יוסף מוצ'קין בצעירותו

ר' חיים יוסף מוצ'קין (תרע"ט - י"א אלול תשס"ג), היה חסיד בעל מסירות נפש, שנאסר בעוון הפצת היהדות.

תולדות חיים[עריכה]

ילדותו וצעירותו[עריכה]

ר' חיים יוסף מוצ'קין נולד בשנת תרע"ט, זמן לא רב לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית. הוא גדל והתחנך בבית אביו המשפיע הנודע הרב פרץ מוצ'קין בעיירה סמינאווקיא, הסמוכה להומיל.

את החינוך החסידי קיבל מאביו, ומלמד מיוחד ששכר לו אביו לימדו תורה. בשנים מאוחרות יותר, למד בקרמנצ'וג אצל המשפיע ר' ישראל נח בלניציקי.

בשנת תרפ"ה עברה המשפחה לסימפרופול שבקרים. ר' פרץ שהתמסר בכל מאודו לשליחות אדמו"ר הריי"צ ועסק בעבודת הקודש, החזקת היהדות בסימפרופול והעיירות שמסביבה.

בצעירותו העתיקו הוריו את מקום מגוריהם אל העיר לנינגרד. כשבגר יצא לעבוד לפרנסתו בטריקוטאז' יחד עם אחיו המבוגר יותר ר' מול'ע (שמואל), ור' מיכאל בלינר (נכדו של החסיד הנודע ר' מיכאל בלינר). הם הביאו את מכונות האריגה לבתים כדי שלא יצטרכו לעבוד בשבתות, ולאחר מכן מכרו את התוצרת בשוק המקומי. עם הכסף שהרוויח הוא סייע לחסידים רבים. ונודע אז כבעל צדקה גדול.

בעת שהגרמנים החלו להפגיז את לנינגרד, ברחו אנ"ש מהעיר. יחד עם עשרות מאנ"ש נסע ר' יוסף ברכבת,לסמרקנדסמרקנד פעם הרב מוצקין רבות לחיזוק היהדות במקום.

מאסריו[עריכה]

המאסר הראשון[עריכה]

בשנת תש"ג, כאשר באחד הימים עצרו אנשי הנ.ק.וו.ד. את ר' מולע פרוס ונטלוהו מאחורי סורג ובריח. כשנודע הדבר לר' ניסן נמנוב, הוא העביר את המידע לר' יוסף וביקשו לפעול לשיחרורו של ר' מולע. ר' יוסף ניגש אל מפקד תחנת המשטרה בטשקנט. הוא הניח על שולחנו סכום כסף רב, בעודו מבקש לשחרר את ר' מולע. המפקד שמח לקבל את הכסף. אולם מסתבר, שאנשי הק.ג.ב. חשדו במפקד הכלא שהוא מקבל מפעם לפעם שוחד, והאזינו למתרחש מעבר לדלת. כשר' יוסף יצא, הם הניחו לו ללכת, ומיד נכנסו ותפסו את מפקד הכלא "על חם", כשהכסף עדיין מונח על שולחנו.

לאחר שעצרו אותו, התפנו לחפש את ר' יוסף, אלא שהוא כבר היה ברכבת העושה את דרכה לעיירה הסמוכה, שם היה אמור לחתום על עיסקת ענק עם המימשל. לאחר מרדף קצר הצליחו סוכני הק.ג.ב. לעלות על עקבותיו ולעצור אותו.

כעבור זמן לא רב נשפט יחד עם ר' מולע פרוס. האחרון נידון לעשר שנות מאסר, ואילו ר' יוסף נידון לחמש שנים. השניים, למזלם, נשלחו יחדיו למחנה עבודה ילגנצ' בסיביר, כעשרים ק"מ מטשקנט. שהותם יחד הקלה עליהם לעבור את התקופה הקשה.

למרות המצב הקשה במחנה העבודה, הם עשו הכל כדי לשמור תורה ומצוות. שני חסידים אלו נודעו באומץ ליבם ובתושייתם, ואלו עמדו להם בשנים הקשות.

תקופת שהייתו של ר' יוסף במחנה העבודה, הייתה בשנים האחרונות של מלחמת העולם השנייה. בין כה וכה המלחמה הגיעה לקיצה, וחסידי חב"ד רבים יצאו מרוסיה ב'בריחה הגדולה' באמצעות העשאלונים דרך לבוב, כאשר אחיו הרב יהודה לייב (לייבל) מוצ'קין נמנה על ראשי מארגני הבריחה.

באותה תקופה, היה ר' יוסף עובד מחוץ לשטח המחנה, ורק בלילה היה עליו לחזור למחנה. לפני שיצא העשאלון האחרון, הציעו לו בני משפחתו לנצל עובדה זו, לברוח מהמחנה ולהספיק את העשאלון האחרון. ר' יוסף סירב בתוקף, באומרו שאם יברח הרי מיד יתנהלו חיפושים נרחבים אחריו, כולל החמרת הבדיקה בגבולות, ויכול להיות שבגללו יתפסו כל נוסעי העשאלון. הוא העדיף לוותר על החירות, מול החשש שאולי ינזקו יהודים בגללו.

בני המשפחה ורוב מכריו וחבריו עזבו את ברית המועצות, אולם אחיו ר' מול'ע לא היה מסוגל לצאת מרוסיה כאשר אחיו נותר בגלות. הוא החליט להישאר בברית המועצות ולהמתין לאחיו.

למרות שעל ר' יוסף נגזרו חמש שנים במחנה העבודה, שחרורו הוקדם, והוא יצא לחירות לאחר שלוש וחצי שנים בלבד.

המאסר השני[עריכה]

לאחר זמן, לשלטונות נודע כי אחיו ובני המשפחה היו מעורבים עד למעלה מראש במעשה הבריחה מרוסיה, והם החליטו להתנקם באחים. כשנודע הדבר לר' יוסף ולאחיו ר' מולע, נמלטו הם לעיר אחרת. אנשי הנ.ק.וו.ד. לא וויתרו, והם פתחו במרדף מקיף אחר ר' יוסף, .חסידים רבים נעצרו ונחקרו, כאשר מטרת החקירה הייתה לאתר את מקום מחבואו של ר' יוסף. אחד מאותם חסידים, היה ר' רפאל נימוטין. בדרך כלשהי נודע לחוקרים שר' רפאל יודע על מקום המצאו, ובמשך שנה ארוכה נחקר שוב ושוב. אך הוא מילא את פיו מים.

ר' יוסף ור' מולע המשיכו לברוח מעיר לעיר וממקום למקום. לאחר נדודים ברחבי ברית המועצות הגיעו שני האחים לכותאיס שבגרוזיה. השלטונות חשדו שהוא ברח לשם, והם שלחו לשם מלשין.באחד הימים נפגשו השניים בגרוזיה. ר' יוסף שכבר ידע על מעלליו של המלשין, ידע כי יש להורגו כיון שיש לו דין רודף. ר' יוסף שהיה מצוייד באקדח, חשב להורגו, אלא שההוא הבחין בסוכנים החשאיים שליוו אותו כל העת.

תוך זמן קצר הגיעו סוכני הנ.ק.וו.ד. לעצור את ר' יוסף בדירתו. הוא מיהר לקפוץ מחלון הקומה השניה בניסיון אחרון לברוח, אולם משקפיו נפלו ובלעדיהם הוא לא הצליח לראות טוב, וכך נתפס. השניים נחקרו והועמדו למשפט באשמת היותם חסידי ליובאוויטש.

השופטים גזרו עליהם 25 שנה גלות ועבודות פרך בסיביר. זמן קצר לאחר מכן נשלחו לסיביר ברכבת אסירים. שני האחים הופרדו, ונשלחו לשני מחנות עבודה שונים. ר' יוסף נשלח למחנה בוורקוטה. במשך כל זמן ישיבתם נפגשו האחים רק פעמיים, פעם אחת ברשיון ופעם שנייה הצליח ר' יוסף להתגנב למחנה, ובניסי ניסים לא ענשוהו על 'חטא' זה.

ידידו הטוב ר' מולע פרוס ובניו ר' בערל ור' זושא שהתגוררו כבר בריגא, דאגו לשלוח לו חבילות אוכל מזינות.

כעבור תשע שנים, בשנת תש"כ, שוחרר ר' יוסף בלחצם של גורמים ישראליים, זאת חלף עשרים וחמש השנים שנגזרו עליו.

כל אותו זמן עקב הרבי אחרי מצבם של האחים ר' מולע ור' יוסף, כפי שניתן לראות גם במכתבים ששלח לאביהם ר' פרץ שהיה במונטריאל. הרבי בירך ועודד את משפחתו, והביע את שמחתו על כל בשורה טובה בהכנות לשיחרורם.

לאחר שנים רבות של סבל ומצוק, יצאו השניים מברית המועצות. יציאתם של השניים קשורה בהתערבות שיזם הרבי בעיסקת מזון שנחתמה בין קנדה לרוסיה, ומעשה שהיה כך היה:

ממשלת רוסיה פנתה בבקשה לממשלת קנדה לאפשר עיסקה לרכישת כמות גדולה של חיטה. כאשר נודע הדבר לרבי, הורה הרבי להרב לייבל קרמר, מנהל ישיבת תות"ל במונטריאל, להפעיל את השפעתו בקרב גורמים ממשלתיים בקנדה, שידרשו להוסיף סעיף בעיסקה אודות יציאתם של שני האחים מוצ'קין מברית המועצות. הלחץ עזר, ורוסיה הסכימה לשחרר את שני האחים.

האישור הגיע במהרה, ובשנת תשכ"ו יצאו השניים מרוסיה והגיעו לקנדה. בואם של האחים למונטריאל, מילא את לב החסידים שמחה רבה, ובשבת הקרובה נערכה התוועדות גדולה בנוכחות כל אנ"ש והתמימים שבמונטריאל. לאחר זמן קצר זכו האחים להכנס אל הרבי ליחידות שארכה זמן רב. הרבי התעניין בין השאר במצב היהודים והיהדות בברית המועצות. ביחידות נוספת אמר הרבי לר' יוסף, שהשנים בהן ישב בכלא הסובייטי -לא ייחשבו לו במניין שנות חייו.

בארצות הברית[עריכה]

במשך כל השנים בהן חי בברית המועצות, לא יכול היה ר' יוסף למצוא שידוך , מה גם שבמשך שנים רבות עסק בהישרדותו. לאחר שיצא לחירות, בהיותו בגיל מבוגר, השתדך עם מרת חיה, בתו של החסיד הנודע הרב הגאון זלמן לייב אסטולין. לפי הוראת הרבי, התקיימה החתונה בכפר חב"ד.לאחר החתונה נסעו בני הזוג לניו-יורק, שם קבעו את מקום מגוריהם בשכונת קראון הייטס.

לאחר שהתאקלם בארצות הברית, פתח ר' יוסף מפעל לאריגים, את רוב הכסף הרב שהרוויח מעסקיו, היה מחלק לצדקה.

בי"א אלול תשס"ג נפטר ר' יוסף והוא בן 84 שנים.

לקריאה נוספת[עריכה]