חומש (צדקה)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בנוסף לחיוב הרגיל של נתינת המעשר, מצווה מן המובחר לתת גם חומש מהרווחים לצדקה.

החיוב[עריכה]

חיוב נתינת הצדקה הוא עשר אחוז מהכנסותיו של האדם בלבד, אך למצוות הצדקה ישנה חשיבות רבה, וכבר בתקופת הגמרא תיקנו חז"ל[1] שאדם שיש ביכולתיו להפריש יותר מכך - יש לו להפריש עשרים אחוז מהכנסותיו (פירוש המילה 'חומש' הוא החלק החמישי מההכנסות)[2].

התוכן הפנימי[עריכה]

כיון שהמעשר עצמו הוא בחינת כתר, אזי בכדי להשלימו, צריך ליתן חומש. כלומר, הכתר מורכב מב' חלקים עתיק יומין ואריך אנפין, וכיון שכל דרגה נקראת "עשר", אזי צריך ליתן ב' פעמים עשר. וזה מה שכתוב "ונתתם חמישית לפרעה".

המגיד ממזריטש כותב[3]: שמה שכתוב קודם נסיון העקדה "וה' בירך את אברהם בכל", הוא כיון שבדרגת "כל" ישנם ב' דרגות של ה"א - ה' חסדים וה' גבורות. ומרמז שהיה איחוד ביניהם (בין החסדים לגבורות) על ידי שעקד את יצחק.

וזהו הענין של נתינת חומש, למתק את הגבורות ולהכלילן בחסדים. כלומר, לא רק להעלות מלמטה למעלה, אלא גם להמשיך מלמעלה למטה.

ראה גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. פסיקאת רבתי דברים יד, כב: "עשר תעשר את כל", מהו 'את כל', אפילו ממונך? אמר רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יהודה בן חנינא נימנו באושא שיהא אדם מפריש חומש נכסיו.
  2. לגבי נתינת צדקה יותר מחומש אמרו חז"ל: "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". אך אדמו"ר הזקן בספר התניא מבאר, שחז"ל דיברו כאשר מצבו הרוחני של האדם הינו תקין, אך כאשר אדם צריך לתקן את הפגמים שעיוות בחטאיו, מותר לו להפריש אף יותר מכך, שכפי שמותר לאדם לבזבז על רפואת גופו יותר מחומש מכספו, כך גם מותר לו לבזבז על בריאות נפשו ותיקונה.
  3. אור תורה סימן ל.