חודש ניסן (מנהגים)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שריפת חמץ

חודש ניסן, הוא החודש הראשון בשנה[1], ועליו נאמר: בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל.

שלושים יום קודם החג[עריכה]

ל' יום לפני החג - המתחיל החל מט"ו באדר, דורשין בהלכות החג, ולכן יש ללמוד הלכות פסח עד שיהיה בקי בהם וידע את המעשה אשר יעשה.

יש ליזהר מאכילת מצה ל' יום לפני הפסח, היינו מפורים ואילך.

מנהג ישראל לאסוף כסף לקראת חג הפסח כדי לרכוש את צרכי החג לנזקקים, וחובה על כל אדם להשתתף בכך. מן הראוי אף לידע את האנשים או הגופים המתרימים, על משפחות או בודדים הידועים כנצרכים.

הכנות רוחניות לחג הפסח[עריכה]

מתקנת הרבי להשתדל, לשלוח לחג הפסח למכיריהם - על כל פנים להסדרים - מצות עגולות אפויות יד, ודוקא - מצה שמורה. גם יש לדאוג עבור "הקטנים" כי מצה ענינה אמונה (מיכלא דמהימנותא), וצריכים לעבוד על זה כבר מקטנות.

במוסדות חינוך כדאי - כבר מימי הפורים - ללמד את העניינים המיוחדים לחג הפסח; וכן להדגים בפני התלמידים כיצד עורכים את ה"סדר" ואת ה"קערה" וכו', וכך יחקקו בזכרונם ההלכות הקשורות בדברים אלו.

כמה פעמים עורר הרבי בדבר כדאיות הכנת "הגדות" חדשות לילדים קטנים, שתהי' לכל ילד הגדה משלו, כמובן הגדה נאה ובה ציורים שימשכו את לבו, כדי שידע לא רק את ארבע הקושיות אלא גם את התירוץ לקושיות.

קריאת פרשת הנשיאים[עריכה]

נוהגים מראש חודש ואילך לקרוא [אחר תפילת שחרית] פרשת הנשיא שהקריב בו ביום, וביום י"ג מ"זאת חנוכת המזבח" עד "כן עשה את המנורה" שהוא כנגד שבט לוי (ללא ה"יהי רצון").

לקרות פרשת הנשיאים בספר תורה, לא נהג כן הרבי הריי"צ, וידוע אשר הנהגותיו היו כהנהגות אביו ולמעלה בקודש.

אחר אמירת הנשיא אומרים ה"יהי רצון" הנדפס בסידור, ובו מזכירים את שם השבט שנשיאו הקריב באותו יום. וגם כהנים ולויים אומרים אותו (גם בשבת אומרים אותו).

אין אומרים תחנון בכל חודש ניסן, וכן לא אומרים את שאר קטעי התפילה שאינם נאמרים בימים שאין אומרים בהם תחנון.

מקורות[עריכה]

מאת חוברת "פסח חסידי" הרב אברהם שמואל בוקיעט.

הערות שוליים

  1. החודש הזה לכם ראש חדשים.