זכריה גורי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב זכריה גורי

הרב זכריה גורי (תש"ב-תשס"ז) היה משלוחי הרבי, שוחט, סופר סת"ם, ורב מושב אביטל שבחבל התענכים. מונה על-ידי הרבי בשמיני עצרת תשל"א ל"בעל הבית"[1] על מדינת תימן.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בתימן בי"ב טבת תש"ב להוריו יוסף ושושנה גורי. בהיותו עולל רך כבן שנה, נפטר אביו, ואמו נותרה לבדה עם ארבעת בניה.

בילדותו עלתה המשפחה לארץ הקודש והתיישבה במעברת 'זרנוגה' הסמוכה לרחובות. בהיותם שם, לחצו אנשי 'הסוכנות' על אמו האלמנה שתשלח את ילדיה לקיבוצים, אולם היא עמדה בתוקף שילדיה יתחנכו ברוח ישראל סבא.

בימים ההם הוקם בזרנוגה בית ספר של רשת אהלי יוסף יצחק בארץ הקודש, והרב זושא וילימובסקי, ממנהלי הרשת, רשם את ילדי משפחת גורי לבית הספר. במקום זה למד הרב גורי במשך מספר שנים, עד שעבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים לוד.

היה מתלמידיו המובחרים של המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן.

בשליחות הרבי[עריכה]

בתקופה שלפני נישואיו שקד על לימודיו ב'כולל'. במקביל, ביקש את הסכמת הרבי ללמוד שחיטה וסופרות. בקיץ תשכ"ז קיבל מענה מהרבי:

"במענה לשאלותיו: באם זהו מתאים לסדרי הכולל בו לומד - כדאי ללמוד להיות שוחט. כן כתיבת תפילין ומזוזות".

הרב גורי אכן למד שחיטת עופות וסופרות סת"ם. מספר חודשים לאחר מכן, הקים את ביתו עם הרבנית מזל. בחודש כסלו תשכ"ח בא בברית הנישואין, וקבע את מקום מגוריו בבני ברק.

כשנה לאחר נישואיו עם רעייתו מזל, הציע הרב אברהם דונין לזוג הצעיר לעבור להתגורר במושב אביטל בחבל התענכים, שם הובטחה לרבנית משרת גננת בגן חב"ד. בעקבות זאת, לא לפני שקיבלו את ברכתו של הרבי, עברו השניים להתגורר באביטל.

בשלב מסוים קיבל הרב גורי הצעה ללמוד שחיטת בהמות בברזיל, במסגרת הרבנות הראשית לישראל. הרב גורי נרשם לקורס, אלא שבלי ברכת הרבי, לא העלה בדעתו לצאת לדרך. רק לאחר כחצי שנה, כאשר קיבל תשובה חיובית מהרבי, נסע עם הקבוצה הבאה לברזיל.

חודשים ארוכים שהה בברזיל ועסק בלימוד השחיטה, כאשר בנתיים התכנס ועד הישוב שדן בהצעה למנותו כרב הישוב 'אביטל'. 35 חברים מתוך 39 הסכימו בעד ההצעה למנותו כרב ושוחט של המושב.

רעייתו דיווחה לו על ההתפתחויות, והרב גורי כהרגלו כתב לרבי על ההצעה. הרבי השיבו כי עליו לשאול רב אם ראוי לקחת את תפקיד השוחט; שההצעה תבוא בלי מחלוקת ועם חוזה מתאים; וכן תלוי בהסכמתה של רעייתו. לסיום התנאים מסכם הרבי: "יתעניין בההצעה".

לאחר עיכובים רבים, התמנה הרב גורי בשנת תשל"ד לרב ושוחט של מושב אביטל, כשבחורף תשמ"ח הוכר גם על ידי הרבנות הראשית לישראל, אז נערך מעמד הכתרה רשמי רב רושם.

הרב גורי התחבב ביותר על בני המושב, והם הוקירוהו והעריכו אותו ואת מידותיו התרומיות. הם הבינו כי הוא משכמו ומעלה. הוא אמנם שימש כרב, אך הוא היה גם חבר של כל אחד מהתושבים.

מבצע טהרת המשפחה היה אחד הפרויקטים החשובים והקרובים ללבו של הרב גורי. יחד עם הרב ידגר טרח להקים מקווה במושב, כאשר במקביל דאג לבנייתם ותיקונם של מקוואות רבים באזורו. בנושא זה קיבל את הוראת הרבי בחנוכה תשמ"ב:

"לכתבו על דבר המקואות במושבים דהספרדים שי' - כמובן יפנה אל הרבנים דשם, שירעישו על זה".

לאחר ג' תמוז המשיך לפרסם את בשורת הגאולה והגואל. כמו כן, עודד את מקורביו ובני משפחתו, להמשיך לכתוב לרבי באמצעות ה'אגרות קודש'.

בעל הבית של 'תימן'[עריכה]

את התפקיד "בעל הבית של תימן" קיבל הרב גורי בתשרי תשל"א, הפעם הראשונה שבה שהה אצל הרבי. היה זה בליל שמיני עצרת, לפני ההקפה הרביעית, כאשר הרבי אמר:

"יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" - שבעים האומות הם כנגד שבעים נפש של בני יעקב. היהודים הם בעלי בתים של העולם, ומכיוון שעל פי תורה הרבנים - מארי דאתרא - הם הבעלי בתים של המדינות - יש למנות בעלי בתים על כל המדינות ושהם ילכו להקפה זו.

אחרי שנקראו רבנים ממדינות רבות, הוקראו שמות של מדינות, ומי שהיה בעל סמיכה לרבנות, הגביה ידו. בין הרבנים שנבחרו היה הרב זכריה גורי שהתמנה כ"בעל הבית של תימן".

פטירתו[עריכה]

בשנים האחרונות חלה במחלה הידועה. לאחר מסכת טיפולים הודיעו לו הרופאים כי הממצאים נעלמו, אלא שייקח זמן עד שהגוף יחזור לעצמו בעקבות מסכת הטיפולים והתרופות. הרב גורי לא התמהמה, ושב לעבודת הקודש במלוא המרץ. הפרויקט הראשון שעמד נגד עיניו, היה הקמת מקווה נוסף במושבו.

באותם ימים ביקש לנסוע ל-770 בכדי להודות לרבי על שהצליח להתגבר על המחלה, ובד בבד חשב לנצל את הזמן לגייס מימון למקווה.

לקראת סוכות תשס"ה הגיע ל'בית חיינו' כשהוא יושב בכסא גלגלים. המצב לא מנע ממנו להגיע לכמה תורמים, מהם קיבל עזרה. לדאבון לב, בסוף התקופה בה שהה ב'בית חיינו', חלה הידרדרות במצבו והוא אושפז, אז התברר כי המחלה התפרצה בשנית. הוא שב ארצה להמשך טיפולים. לאחר פטירתו החליטו בני המשפחה וידידיו להגשים את חלומו, ולבנות מקווה חדש במושב.

במשך ארבע שנים וחצי סבל ייסורים רבים, חווה כאבים וטיפולים, עליות ומורדות. אבל הרב גורי היה חזק כמו צור החלמיש, עד שהרופאים התלוננו כי הוא לא צועק מכאבים וזה מוזר בעיניהם.

נפטר בי' ניסן תשס"ז.

משפחתו[עריכה]

רעייתו:

  • הרבנית מזל, מפקחת הגנים באזור עפולה מטעם משרד החינוך.

בניו:

בנותיו:

  • מרת שושנה לוי (מיאמי).
  • מרת חיה אביעד (כפר סבא).
  • מרת חנה קמל (עפולה).


חברי האו"ם החסידי
זלמן טוביה אבלסקי | אברהם אזדבא | שלום איידלמן | יוסף גולדברג | שמריהו גוראריה | בנימין אליהו גורודצקי | זכריה גורי | יצחק הנדל | רפאל וילשנסקי | חיים מרדכי אייזיק חודקוב | יצחק ידגר | משה פנחס כ"ץ | שמואל לויטין | חיים שלום סגל | ישראל אבא פליסקין | יהודה לייב רסקין | צבי מאיר שטיינמץ | בן ציון שם טוב
(לפי סדר האל"ף בי"ת)
  1. ראו בהרחבה בערך "האו"ם החסידי"