פרשת ויקהל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף ויקהל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת ויקהל היא הפרשה העשירית בספר שמות (מפרק ל"ה פסוק א' עד פרק ל"ח פסוק כ').

בשנים מסויימות (בעיקר בשנים לא מעוברות) נקראת פרשה זו יחד עם פרשת פקודי. בקביעות כזו בסיום קריאת שתי הפרשיות יחד חותמים את קריאת ספר שמות, והקהל מכריז "חזק חזק ונתחזק" והבעל-קורא מכריז אחרי הקהל.

הפרשה בקצרה[עריכה]

משה מקהיל את כל בני ישראל ומתחיל לומר להם את המצוות שקיבל מאלוקים. הוא מתחיל עם המצוה לנוח בשבת קודש ולא להדליק אש בשבת, וממשיך במצווה לתרום עבור הקמת המשכן, תיאור הקמת המשכן עצמו, כלי המשכן ובגדי הקודש של הכהנים.

  • שני - בני ישראל מתנדבים מרצונם, ומביאים זהב, כסף, נחושת ושאר אבנים טובות עבור חושן המשפט (הנמצא על ליבו של הכהן), וכן תבלינים שונים ושמן.
  • שלישי - משה נותן לבצלאל ואהליאב להתחיל את עבודת הקמת המשכן. בני ישראל ממשיכים להביא נדבות עבור המשכן, עד שהאחראים נמודיעים למשה כי יש להם יותר ממה שהם צריכים עבור כל הבניה. משה מודיע לעם ישראל להפסיק את התרומה כיון שיש מספיק לכל הנצרך.
  • רביעי - הבונים והיוצרים ממשיכים בבניית המשכן עם החומרים שנתרמו, והבניה מתקדמת לפי ההנחיות שמשה רבינו קיבל בהר סיני. בעליה זו אנו קוראים על הכנת הוילונות והאבזמים.
  • שביעי - בצלאל מכין את המזבח עליו מוקרבים הקורבנות. הוא בונה את הכיור מנחושת, מהמראות של הנשים. בתחילה משה לא רצה להשתמש במראות כיון שהן סימלו את ההבל של התקשטות הנשים, אך הקב"ה החשיבן מאוד יותר מכל דבר אחר, כיון שעל ידן השתמשו הנשים להתייפות בפני בעליהן בעת העבדות הקשה במצרים. למרות שהכיור היה הכלי האחרון שנבנה, למעשה הוא הראשון בו משתמשים הכהנים מידי יום בתחילת עבודתם במשכן ובמקדש.

בתורת החסידות[עריכה]

הרבי מליובאוויטש מבאר[1] שמה שראינו בפרשה שעד שמשה הקים את המשכן "לא עשה משה שום מלאכה במשכן"[2], ובתנחומא[3] כתוב שגם "הנדבה ניתנה על ידי ישראל" ולא על ידי משה. ולכאורה קשה, הרי כל בני ישראל נצטוו "קחו מאתכם תרומה גו'" – שישתתפו בנדבת ומלאכת המשכן, ומדוע לא השתתף בזה משה רבינו בעצמו? אלא, שענין זה ביאר רש"י בפירושו, שלפני הציווי על נדבת המשכן אמר משה לבני ישראל "זה הדבר אשר צוה ה' לי לאמר לכם", כלומר, שבזה נצטוו רק בני ישראל ולא משה עצמו. ולכן לא השתתף במלאכת המשכן. והא שמשה עצמו לא נצטווה בזה. צריך לומר שהרי הציווי ד"ועשו לי מקדש" היה לאחרי שנתרצה הקב"ה לישראל ואמר "סלחתי כדברך"[4], שמצד חטא העגל היו "מנודין לרב"[5], ולאחרי סליחת הקב"ה, נצטוו "ושכנתי בתוכם". ולכן משה, שגם לפני זה לא היה מנודה לרב, ושם אהלו מחוץ למחנה, ושם היה "מקום שכינה"[6] לא הוצרך ל"ועשו לי מקדש".

קישורים חיצונים[עריכה]

הערות שוליים

  1. לקוטי שיחות ח"ו עמ' 221 ואילך
  2. לשון רש"י על הכתוב שם לט, לג "ויביאו את המשכן אל משה"
  3. פקודי יא
  4. רש"י תשא לג, יא
  5. רש"י שם, ז
  6. לשון רש"י שם