השתחויה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השתחויה בבית המקדש

השתחויה, היא פעולת הכנעה הנעשית לה' באמצעות הכנעת ראשו וגופו של האדם, "וכל קומה לפניך תשתחווה".

פעולה ההשתחויה מורה על כך שהאדם מכניע את כל מהותו להשם יתברך, מכיון שמכופף גם את ראשו, מהותו ועצמותו של האדם אינם נשארים כמו שהם - כמו בפעולת הכריעה - למשל שבה ראשו נשאר זקוף, אלא הוא מכניע את עצמו לה'.

לכן דרגה זו היא דרגה גבוהה יותר מכריעה[1].

על פי חסידות[עריכה]

בחסידות מוסבר[2] שהשתחויה אינה פעולה טכנית בגוף אלא מתקיימת כאשר הרגש האור האלוקי של האדם הוא שמרגיש את עצמו בביטול.

ולכן אף שלכאורה גם בזמננו אדם יכול להשתחוות אנחנו אומרים בתפילה לשלוש רגלים "ואין אנו יכולים להשתחוות", מפני שהאור שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים כעת הוא חסר.

לתוספת ביאור[3] בשייכות של השתחוואה לביטול דמרכבה[4]:

כאשר אדם מתבונן בגודל הפלאת ורוממות מלך בשר ודם, עד שהדבר נרגש בלבו ופועל עליו יראה עצומה, הרי באותה שעה הוא מתבטל למלך בתכלית ומתמסר אליו בכל ישותו. אך למרות גודל ביטולו, סוף סוף הוא נותר מציאות בפני עצמה עם שכל ורגש משל עצמו הירא מהמלך. כי הרי כל ביטולו מתבטא בכך שהוא מבין את גדולת ורוממות המלך והדבר נרגש אצלו.

אך כאשר אדם עומד בפני המלך ומשתחווה לפניו, ההשתחוואה איננה מבטאת את השגתו ברוממות המלך, אלא מורה על כך שבאותו רגע הוא מסלק את מציאותו הצידה, ושוב לא נרגשת מציאותו (ואפילו ביטולו כלפי המלך), אלא אך ורק נוכחותו של המלך נרגשת ותו לא.

ולכן באותם זמנים מיוחדים שמאירה הארת עולם האצילות שאז האדם יכול להגיע לידי ביטול של בחינת מרכבה ("ביטול באורו ית' להיות חשיב קמיה כלא ממש"), תיקנו חכמים להשתחוות, מאחר שההשתחוואה היא ביטוי גשמי לביטול נפלא זה.

הערות שוליים

  1. לקוטי תורה לשמיני עצרת.
  2. קודש אדמו"ר שליט"א אגרת דש. ועוד בריבוי מקומות בחסידות.
  3. ראה אור התורה בראשית חלק ג תרג, א.
  4. ראה תניא פרק לט. וראה מה שביארו בחסידות מבוארת שם.