רבי אברהם בן דוד מפושקירה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף הראב"ד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי אברהם בן דוד מפּוֹשְקְיֶרָה (הראב"ד, ד'תת"ע - ד'תתקנ"ט, 1120 - 1198), היה מגדולי הראשונים, ראש ישיבה בפּוֹסְקְיֶיר (Posquières) שבצרפת, פרשן ומקובל. ידוע בעיקר בזכות השגותיו לספר משנה תורה לרמב"ם. כונה גם "ראב"ד השלישי" ו"בעל ההשגות". היה חתנו של הראב"ד השני בעל ספר האשכול, ואביו של רבי יצחק סגי נהור.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בשנת ד'תת"ע בערך בנרבונה שבפרובנס (פרובינציה). למד בישיבת נרבונה אצל רבי משה בן רבי יוסף מרון הלוי, ולאחריו אצל רבי אברהם אב בית דין (הראב"ד השני) שהפך לרבו המובהק ואף השיא לו את בתו לאשה. בהמשך למד בישיבת לוניל אצל רבי משולם בן רבי יעקב מלוניל. בנוסף, הוסיף הרבה חכמה משלו, ובהקדמתו לפירושו על מסכת עדויות כותב: "אין עמי בכל אלה לא מפי רב ולא מפי מורה, כי אם מעזרת המלמד לאדם דעת", ובכל מה שלא נמצא מפורש בגמרא, "אני מפרש מה שיראוני מן השמים".

הקים ישיבה בפושקייר, שם שהה רוב ימיו. נתן מכספו לבחורים שלא היה כסף לשלם על החזקתם בישיבה.

נחשב לבכיר חכמי פרובנס, וכינויו בפיהם היה 'הארי שבחבורה'.

נפטר בכ"ו כסליו ערב שבת חנוכה ד'תתקנ"ט. היה ידוע כאיש קדוש בעל רוח הקודש, שרבים מחידושיו קיבל בגילויים מהשמיים וברוח הקודש, וכמו שכותב למשל בספריו: "כל נגלה לי מסוד ה' ליראיו", "כך הראוני מן השמים" "כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים"[1]. החיד"א אומר שלפי רבי חיים ויטאל המשמעות סוד ה' ליראיו שהיה לו גילוי אליהו[2] אך המהר"ם ן' חביב[3] חולק על זה.

דרגתו[עריכה]

רבי חיים ויטאל, מונה את הראב"ד בין מעבירי מסורת הקבלה עד לגילויה[4].

הרמב"ם כותב באחת מאגרותיו שבשנת ד' אלפים תתקע"ו - תחזור הנבואה בישראל[5]. הרבי הסביר, כי בסביבות זמן הנ"ל, היה הראב"ד, שהופיעה רוח הקודש בבית מדרשו, כנ"ל[6].

חיבוריו[עריכה]

  • השגות הראב"ד - חיבורו המפורסם ביותר - השגות על ספר משנה תורה של הרמב"ם. כחלק מהתנגדותו של הראב"ד לחיבור הוא כתב השגות, לעיתים קרובות בסגנון חריף, על פסיקותיו של הרמב"ם. אף שהעריך את עבודתו של הרמב"ם[7], הגיה עליו בלשון חריפה ובתקיפות, ואינו מתנסח כספר "הגהות" רגיל בשולי המקור.
לדעת שלשלת הקבלה, הלשונות החריפים נגד הרמב"ם נועדו כדי לזלזל בו[8]. רבים חולקים על הנחה זו, ולדבריהם ישנם סיבות אחרות לביטויים אלו. לדעת הרמ"ע מפאנו, הראב"ד התכוון בסגנונו כדי שלא ימשכו אחר ספרו מורה הנבוכים[9], השערה זו נדחתה שהרי הראב"ד לא ראה את מורה הנבוכים שנכתב בערבית[10]. רבי משה חאגיז משער שמטרת הראב"ד בלשונותיו החריפים לצנן את ההתלהבות מספר משנה תורה כך שיוכלו הדורות הבאים לחלוק עליו[11].
לדעת הכנסת הגדולה, במקום שהראב"ד אינו משיג, נחשב שמסכים עם דעת הרמב"ם[12]. אולם יש שחלקו על קביעה זו[13], וכראיה לכך מביאים מקרים שבהם בחיבוריו השונים דעתו שונה מהרמב"ם ובהשגות לא השיג על פרטים אלו.
  • השגות על הרי"ף - אף על פי שהראב"ד ראה ברי"ף את רבו הגדול, ובכל מקום הוא קורא לו "הרב", בכל זאת ישנם מקומות מעטים בהם חלק על הרי"ף. בהשגות אלו הראב"ד משתמש בלשון עדינה שלא כהרגלו, מפאת הכבוד הרב שרחש לרי"ף. הרמב"ן כתב ספר תשובות להשגות אלו בשם "ספר הזכות".
  • ספר "כתוּב שָם" - בו הוא מגן על הרי"ף מפני התקפותיו של בעל המאור, הנודע בשל ניסוחו החריף.
  • השגות על ספרו של רבו רבי יוסף אבן פלאת, שלא ראו את אור הדפוס.
  • בעלי הנפש - חיבור על הלכות נידה.
  • פירוש על התלמוד - כתב פירוש על מסכתות רבות בתלמוד אך נותרו רק פירושיו על מסכתות בבא קמא, עבודה זרה, קינים ותמיד.
  • פירוש על תורת כהנים.
  • איסור משהו - חיבור על הלכות ביטול האיסורים. הספר חובר לפני רבו משולם הכהן מלוניל לפי ספר שחיבר רבו בשם דומה[14].
  • פירוש לספר יצירה מיוחס אליו.
  • הלכות לולב - הרב מנחם המאירי בספרו מגן אבות מספר שהראב"ד חיבר את ספרו זה בצאתו מהעיר גושקייריש בסיבת מלחמה שניטשה שם, ובדרכו לשוב לעיר מולדתו נרבונא עבר דרך העיר קרקשנה, ונעתר לבקשת בני העיר לגור בעירם, ובעיר זו חיבר את הלכות לולב הנזכרים. הרמב"ן כתב חיבור השגות על הלכות לולב אלו.
  • תמים דעים - ספר ליקוט של תשובות, פסקים והשגות.
  • דברי הריבות - חיבור הכולל חלופת מכתבים בין הראב"ד לרבי זרחיה הלוי, בענייני חיובי שבועה ונושאים נלווים.
  • תשובות ופסקים - מהדורת הרב יוסף קאפח, מוסד הרב קוק תשכ"ד.
  • דרשה לראש השנה ויום כפור - נדפסה בלונדון שנת תשט"ו מכתב יד מספריית בודלינא.
  • שרידים מדרשה לפסח - נדפסו במאסף הדרום ניו יורק שנת תשל"ב על ידי הרב אלעזר הורביץ.

קישורים חיצוניים[עריכה]


הערות שוליים

  1. השגות הראב"ד לרמב"ם הל' לולב פרק ח הלכה ה. וראה שם הל' בית הבחירה פרק ו הלכה י"ד וראה הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ז הלכה ז.
  2. בספרו שם הגדולים, ערך הראב"ד (השלישי) וערך רבנו יעקב החסיד
  3. כפות תמרים, סוכה לב, ב.
  4. הקדמת רבי חיים ויטאל לשער ההקדמות.
  5. אגרת תימן פ"ג (קרוב לסופו).
  6. תורת מנחם יז, שנת תשט"ז חלק שלישי, שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז ה'תשט"ז. ושם מביא רשימה של ראשונים עליהם ראוי לחול דברי הרמב"ם, עיי"ש.
  7. ראה השגתו בהלכות כלאים הלכה ו.
  8. שלשלת הקבלה, דבריו הובאו בספר יד מלאכי כללי הרמב"ם הראב"ד והסמ"ג.
  9. שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן קח.
  10. הספר יצא בשנת ד'תתקנ"א והוא נפטר בשנת ד'תתקנ"ט כ-8 שנים לאחר מכן
  11. ספר משנת חכמים אות פו, פח.
  12. כללי הפוסקים אות לה
  13. ראה מחלוקת זו בהרחבה בספר 'שדה חמד' חלק ט כללי הראב"ד אות ו עמוד א'תתיג.
  14. אוצר הגדולים אלופי יעקב, ערך רבינו משולם בן יעקב.