הסכמי אוסלו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסכמי אוסלו הם סדרה של הסכמים שנחתמו בין מדינת ישראל לבין ארגון הטרור אש"ף בשנת ה'תשנ"ג, והביאו להקמתה של הרשות הפלסטינית.

רקע[עריכה]

במהלך השנים סירבה מדינת ישראל לדון עם ארגון הטרור אש"ף, שראה עצמו כנציג ערביי ארץ ישראל.

במסגרת הסכמי קמפ דייוויד דרשה מצרים הקמה של מדינה פלסטינית, והסכם השלום עם מצרים קרא להפעלת תוכנית אוטונומיה, אך העניין לא קודם.

דבר נוסף שהביא חלקים בציבור לרצות בהסכם, היה האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בשנת ה'תשמ"ז.

בשנת ה'תנש"א, במסגרת ועידת מדריד, נפגשו לראשונה נציגי מדינת ישראל עם נציגים ערביים מיהודה ושומרון, אך השיחות שנערכו לא הביאו להתקדמות של ממש.

בשנת ה'תשנ"ב עלה יצחק רבין לשלטון, לאחר שהבטיח הסכם שלום תוך שישה עד תשעה חודשים.

הסכם אוסלו א'[עריכה]

ההסכם הראשון נחתם בחשאי בעיר אוסלו שבנורבגיה (ומכאן מקור שמם) בג' אלול ה'תשנ"ג, בידי שר החוץ שמעון פרס ואבו מאזן. ההסכם פורסם כעבור זמן קצר בתקשורת.

בכ"ג אלול שלח ראש הממשלה יצחק רבין מכתב לערפאת, בו הכיר בארגון אש"ף כבנציגם החוקי של ערביי ארץ ישראל, והתחייב לבטל את החוק האוסר על מפגשים עם אנשיו.

בתגובה שלח יאסר ערפאת, מכתב ליצחק רבין, בו הכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום ובביטחון, והתחייב להפסיק את הטרור[1].

בכ"ז אלול התקיים בבית הלבן טקס החתימה על ההסכם, בהשתתפות נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, ראש הממשלה יצחק רבין ויאסר ערפאת. על המסמך עצמו חתמו בשם מדינת ישראל שמעון פרס, ובשם אש"ף אבו מאזן.

הסכם אוסלו ב'[עריכה]

ב-ד' תשרי ה'תשנ"ה נחתם בוושינגטון הסכם אוסלו ב', במסגרתו הוקמה הרשות הפלסטינית, וחולקו שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה לשלוש קטגוריות:

  • שטחי A: שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית.
  • שטחי B: שטחים בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית של מדינת ישראל.
  • שטחי C: שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של מדינת ישראל.

בנוסף הוקמה משטרה פלסטינית, והיא צוידה בנשק.

ההסכם אושר בכנסת על חודו של קול, 61 תומכים מול 59 מתנגדים. הרוב הושג באמצעות קולותיהם של חברי הכנסת הערבים.

המאבק נגד ההסכם[עריכה]

ההסכם עורר הפגנות מחאה בכל רחבי הארץ, בעיקר בעקבות ההחלטה להעניק נשק למשטרה הפלסטינית שהוקמה, בטענה שהוא ישמש לפיגועים נגד יהודים.

במהלך המאבק אישר הרבי לארגון נשי ובנות חב"ד להשתתף באופן רשמי בעצרת מחאה שאורגנה על ידי מספר ארגוני נשים מהציונות הדתית.

מאוחר יותר ארגנה תנועת "זו ארצנו" ומספר ארגונים נוספים, ביניהם צעירי אגודת חב"ד, הפגנת ענק נגד ההסכם בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.

המטה לשלום העם והארץ[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המטה לשלום העם והארץ

כחלק מהמאבק בהסכם הוקם המטה לשלום העם והארץ, בראשות הרב ישראל הלפרין, עם נציגים מהארגונים המרכזיים של חב"ד בארץ הקודש.

הפעילות המרכזית של המטה היה קמפיין "ארץ ישראל בסכנה", במסגרתו יצאו אלפי חסידי חב"ד להפגין נגד ההסכם.

המטה הוציא עיתון בשם "כל הארץ", בעריכת הרב מנחם ברוד, והוא הופץ ברחבי הארץ.

נאום יוהנסבורג[עריכה]

כחצי שנה לאחר חתימת ההסכם, בי"ג סיוון תשנ"ד נשא ערפאת נאום בעיר יוהנסבורג שבדרום אפריקה, בו התייחס ערפאת בנחרצות אל ירושלים כבירת פלסטין הנצחית, טען כי יש להמשיך בג'יהאד עד כיבוש ירושלים.

הוא הוסיף ואמר שהסכמי אוסלו אינם שווים מאומה, והם חלק מ"אסטרטגיית השלבים" שלו.

פיגועי טרור לאחר ההסכם[עריכה]

לאחר חתימת ההסכם החל ארגון הטרור חמאס ברצף של פיגועים נגד יהודים.

בסך הכל נרצחו בין חתימת ההסכם עד לנפילת ממשלת פרס בשנת ה'תשנ"ו 174 יהודים ונפצעו כ-1700.

בשנת ה'תשס"א פרצה האינתיפאדה השנייה, במהלכה נרצחו למעלה מאלף יהודים.

חלק גדול מפיגועי האינתיפאדה השנייה נעשו על ידי שוטרי המשטרה הפלסטינית, ובאמצעות כלי הנשק שקיבלו במסגרת ההסכם.

הסכם חברון והסכם וואי[עריכה]

בשנת ה'תשנ"ו נבחר לראשות הממשלה בנימין נתניהו. במהלך קמפיין הבחירות התחייב נתניהו לממש את ההסכם רק אם יפסקו הפיגועים.

בשנת ה'תשנ"ז הכריז נתניהו על נסיגת צה"ל מרוב שטחי העיר חברון.

בשנת ה'תשנ"ח נחתם הסכם וואי, שקבע לוח זמנים לנסיגות נוספות. בעקבות הסכם זה נפלה ממשלתו של נתניהו.

הערות שוליים

  1. ראה בפסקה נאום יוהנסבורג