הגאון מווילנא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף הגאון מווילנה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגאון אליהו מוילנא
הגאון מוילנא
הגאון מוילנא.jpg
ציור המיוחס כתואר פני הגר"א
תאריך לידה ט"ו בניסן ת"פ
תאריך פטירה י"ט בתשרי תקנ"ח
מקום פעילות ליטא
תלמידיו רבי חיים מוולוז'ין, רבי אברהם בן הגר"א, הרב דנציג בעל החיי אדם
חיבוריו ביאור הגר"א על התורה ועל השו"ע, הגהות הגר"א על הש"ס
השתייכות ליטא

הגאון רבי אליהו בן שלמה זלמן מוילנא (נולד בט"ו בניסן ת"פ - נפטר י"ט בתשרי תקנ"ח), הידוע בכינויו הגר"א, מגדולי הדור בליטא ומראשי ההתנגדות לחסידות.

תולדות חיים[עריכה]

הגר"א נולד בעיירה סעלץ שבליטא לאביו הרב שלמה זלמן קרמר, כבר בצעירותו נודע כעילוי ובגיל 6 דרש בבית המדרש דרשה בדרך הפלפול והפליא את השומעים. לאחר חתונתו יצא הגר"א לגלות כמנהג באותם שנים, בה התהלך בעילום שמו על מנת שלא לקבל כבוד, מפני שכבר נודע בעולם כעילוי וגאון. לאחר שנים מספר התיישב בוילנא, שם היה לומד בבדידות רוב שעות היממה, ומאוחר יותר הנהיג את ה'קלויז' המפורסם. אף לאחר הפצרות חוזרות ונשנות מראשי ופרנסי קהילת וילנא (שאחדים מהם היו מחסידיו המובהקים של אדמו"ר הזקן כדוגמת ר' מאיר רפאל'ס ובנו), ובכל זאת הוא סירב לקבל עליו את רבנות העיר.

ההתנגדות לחסידות[עריכה]

עם התפשטות תורת החסידות, קמו לה מתנגדים בטענה אשר החסידות מביא חלישות ביראת שמים ואף מעודדת ביטול מצוות כתיקונן. סיבת ההתנגדות שורשה, בפחד מפני משיח השקר שבתאי צבי ששאריות תלמידיו עדיין המשיכו לפעול באירופה. המתנגדים חששו שהחסידות היא המשך לשבתאות.

מחרחרי ריב בוילנא בעלי השפעה העידו בפני הגר"א עדות כשרה עם שני עדים כשרים על פי דין תורה הקדושה, שהם בעיניהם ראו את החסידים ורבם (אדמו"ר הזקן) שביטלו את הצומות אשר קבעו חז"ל ואף אוכלים בהם בפרהסיא בסעודה ומשתה יין. פרט אחד עיקרי הם השמיטו מהעדות, שהיה זה בתשעה באב שחל בשבת, שאז מותרים באכילה ושתיה והצום נדחה[1].

עוד אותם עדים העידו אשר ראו אותם רוקדים עם אשה, אך לא ציינו שהייתה זו תינוקת בת מספר בת מספר ימים, שהייתה מונחת על מגש[2]. ובנוסף העידו שהם אף כופרים באמונה. היה זה ככל הנראה בעקבות דברים שהבינו שלא כדת וכדין באשר נכתב בצוואת הריב"ש שבעקבותם נכתב פרק בספר התניא המסביר את הנושא, ויצוין, כי אותו אביגדור ה'מוסר' הידוע רבה של פינסק אף כתב זאת במכתב הלשנתו לקיסר רוסיה דאז. כמו כן מנוולי המתנגדים זייפו את ספר התניא והכניסו במהדורה המזוייפת ביטויים של כפירה רח"ל[3].

לאור כל אלה, הגר"א שהיה יהודי ירא שמים והאמין לעדים הכשרים שהובאו לפניו, כנ"ל, לא היה מודע באופן אמין למתחולל בעולם, ולכן הוציא כמתבקש על פי דין תורה חרם כנגד החסידים בו הוא מגדירם כמינים וכופרים. בעקבות חרם זה החלו הרדיפות האיומות כנגד החסידות, עד שנאלצו כל גדולי החסידות באותה תקופה - תלמידי המגיד לברוח מבתיהם אל המגיד ממעזריטש.

צילום החרם על החסידים

בשנת ה'תקל"ד, אדמו"ר הזקן בא יחד עם רבו רבי מנחם מנדל מויטבסק לגר"א לבקשו ולהסביר לו את דרך החסידות על מנת למנוע ולהפסיק את הרדיפות. אך מקורביו של הגר"א, מנעו בעדו מלהכנס לשם, ואף נעלו אותם במרתף סגור במשך יומיים. מאוחר יותר התבטא הר' חיים מוולוז'ין בעל "נפש החיים" כי לאחר מכן רצה הגר"א ללכת הוא לפגוש את אדמו"ר הזקן אך אמו מנעה בעדו כשנשכבה בשעת מעשה על הכביש ולא נתנה להם בשום אופן להמשיך בדרכם. או אז נאלץ הגר"א לסגת אחור אף מצד כיבוד אם.

לפי גרסא אחרת ופחות מקובלת[4] כאשר ראה הגאון את פניו הקדושות של אדמו"ר הזקן, הוא קפץ מבעד לחלון, מכיון שחשש שלא יוכל לעמוד בפני קדושתו של אדמו"ר הזקן ויעזוב את דרכו. גרסא מקובלת יותר[5] בשם רבי אברהם מסוכטשוב[6], "שבעת שנסעו לווילנא שנים מהחסידים להתוכח עמו כידוע, אם היה הגאון רק מביט בפניהם בטח הי׳ מכיר תיכף בצורת פניהם שהם קדושי עליונים מאד, והי׳ מתחבר עמהם. אך מעשה שטן הצליח, שהסיתו תלמידיו לאמו וגזרה עליו שלא יניח אותם לבוא לפניו כלל"[7].

מסופר כי בהזדמנות מסוימת רצה הגר"א לנסוע להמגיד ממזריטש, וכאשר כל תחנוניהם של מקורביו לא עזרו, קראו הם לאמו של הגר"א, אשר נשכבה לפני גלגלי העגלה כדי שלא יוכל לנסוע למגיד. כך גם, לפי עדות רבי חיים מוולוז'ין, אמו של הגר"א היא גם זו שמנעה בעדו מלקבל אליו את אדמו"ר הזקן ורבי מנחם מנדל מויטבסק. [8]

בשנת תקמ"א חתם הגר"א על חרם נוסף - 'החרם השני', חרם זה היה יוזמה של פרנסי וילנה ואין ראיות לכך שהגר"א היה מעורב בו באופן פעיל, חתימתו נוספה לחרם למחרת שאר החותמים[9].

סמוך לפטירתו בחוה"מ פסח ערכו החסידים התוועדות גדולה בחצר אחד החסידים בוילנא שם שתו לחיים ואמרו מי שברך בפרהסיא לרפואתו של הגר"א. באותו הזמן נכנס אחד ממחרחרי הריב והחל לצעוק כיצד זה עושים מסיבות הוללות בו בזמן שהגר"א גוסס והחל להתסיס את ההמונים לכיוון המקום שם. מיד לאחר פטירתו, בי"ט תשרי ה'תקנ"ח, ביקש אדמו"ר הזקן כי יש לכבד אותו ואת תלמידיו ואף התבטא עליו במכתבו בתואר הגאון החסיד.

לאחר פטירתו, התחדשו הרדיפות אחר החסידים ביתר שאת, שבעקבותיה נאסר אדמו"ר הזקן, במוצאי חג הסוכות תקנ"ט, דבר שהוביל לי"ט כסלו. מכך יש המוכיחים, כי דווקא המצאותו של הגר"א מנעה מהמתנגדים להחריף את צעדיהם. וכן כתב אדמה"ז במכתבו לקיסר רוסיא, שהגר"א לא הניח למתנגדים כל ימיו להתנכל ליהודי וילנא המוסיפים בתפילתם, ורק אחרי פטירתו החלו להתנפל עליהם [10]

תלמידו המובהק של הגר"א, רבי חיים מוולוז'ין, היה ידידם של אדמו"ר הזקן ובנו אדמו"ר האמצעי.

ההתנגדות בימינו[עריכה]

עם השנים, ההתנגדות לחסידות בצורה קיצונית, הלכה ופחתה. המתנגדים לא החלו ללמוד חסידות, אבל היו בקשרים טובים עם החסידים. במשך כמאה שנים, לא היתה כל התנגדות, וכל המתנגדים גדולי התורה היו בקשרים טובים עם גדולי החסידות בכלל ועם נשיאי חב"ד בפרט.[11]

מאורע היסטורי התרחש בחתונת הבית הלוי עם בתו של אחד מנגידי חב"ד . מצד החתן באו לחתונה קרובים ממשפחת ״בית הרב״ ובראשם הגאון רבי יצחק האב״ד ור״מ בוולוז׳ין, ומצד הכלה ־ מלבד רבנים מפורסמים ממשפחת אם הכלה, באו אורחים חשובים מה״חצר״ החב״דית. נפגשו בצל קורתו של הגביר הבוברויסקאי תלמידי־תלמידיו של הגר״א מווילגא, עם תלמידי־תלמידיו של הגרש"ז מלאדי. נפרצו המחיצות שבין שתי המחנות, ותהיינה למחנה אחת עם לב אוהד שקידשה שם־שמים ביוקרת התורה באוירה של חכמה בינה ודעת. בעת ה״קבלת־פנים״ לכבוד החתן, כשראה רבי יצחק מוולוז׳ין את כל היוקרה הזאת ־ רבנים ונדולי תורה מאסכולת וולוז׳ין יושבים בצוותא־חדא עם רבנים וגדולי תורה מאסכולת חב׳׳ד ואין פרץ ואין צווחה ביניהם. ואדרבה, יושבים הם שבת אחים גם יחד, מפלפלים בתורת ה׳ תמימה ומשוחחים על דא ועל הא באחוה ורעות ונהנים מזיו השכינה, אורו עיניו וצהלו פניו. ובלקחו את ידו של רבי ברוך מרדכי אטינגר לידו , אמר מתוך התרוממות נפשית־עילאית: " רבה של בוברויסק, ברוך־המקום ברוך־הוא, נדמו קולות השופר שהחרידו את הלבבות עם הכרזת החרמות נגד חסידי חב״ד בווילנא, פינסק ובעוד קהילות ישראל. במקומם אנו שומעים כעת את חמשת הקולות של שמחת חתן וכלה בכינור ונבל, ובכן אפוא - מה אנו יושבים תודה לשמו יתברך, שטן המחלוקת שוב אינו רוקד בינינו, הבה ונרקוד אנחנו". הדברים יצאו מפי רבי יצחק ותהי חרדת־קודש במקום ההוא..[12]

הרבי כתב במכתב, כי למעשה, ככל שאדם דבוק במידה רבה יותר ומעריץ יותר את הגאון מווילנה, שהיה המתנגד הראשי לחסידות באותם ימים, כך הוא ייעשה לחסיד גדול ונאמן יותר.

הרבי הסביר גם, כי הסיבה לזה פשוטה: אותם מכתבים ציינו גם את הסיבות להתנגדות כלפי החסידים, דהיינו, החשש שהם עלולים להחליש את יסודות התורה והמצוות. ומובן מאליו עד כמה שגויים היו חששות אלו. עצור כל יהודי ברחוב, אפילו אחד שנמנה על התומכים הנאמנים ביותר של "המחנה האחר", ושאל אותו: "מהו חסיד ומהי דרך החיים שלו?". ללא היסוס הוא יענה משהו כמו זה: "חסיד הוא יהודי בעל זקן ופיאות ארוכות, שלבוש בסגנון עתיק, אדם שמניח שני זוגות תפילין, מתפלל באריכות הרבה יותר מהאחרים, מחרים את הסרטים, נזהר לאכול רק מצה 'שמורה' בפסח, וכולי וכולי".[13]

בשנת תשכ"ז כאשר רבי ישראל מרדכי טברסקי האדמו"ר מרחמסטריווקא ביקר ביחידות אצל הרבי, ובמהלכה דיבר עמו הרבי על הצורך להנהיג בישיבות סדר לימוד חסידות לפני התפילה ("לאו דווקא תניא ולקוטי תורה, אלא גם מאור עינים), כדי לסייע לקיום ההלכה שאין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש ומתוך התבוננות בגדולת ה'. ציטט לו הרבי מפירוש הגר"א לספר משלי שמי שלא למד פנימיות התורה, לא ייתכן שידע דין לאמיתו[14].

מצאצאיו[עריכה]

על פי השמועה, אדמו"ר הזקן ברך את הגאון שמצאצאיו יצאו חסידים, ואף חסידי חב"ד, ואכן כיום ישנם רבים מחסידי חב"ד וגם מחסידויות אחרות שהינם מצאצאיו של הגאון. בין צאצאיו המפורסמים מחסידי חב"ד נמנים הרב אליעזר קרסיק, הרב יוסף קרמר (שליח הרבי בטבריה) (בן אחר בן), הרב מרדכי שמואל אשכנזי, הרב אליהו יוחנן גוראריה, הרב שלום דובער וולפא ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הרבי ותורת הגר"א, מגליון התקשרות, באתר צעירי חב"ד.

הערות שוליים

  1. ובשבת כזו אף יש להרבות באכילה ושתיה יותר מבשבת רגילה, ראו אגרות קודש חלק י"ג עמוד רצ"א, וראה בתחילת שיחת דברים נ"ב - "דבר מלכות"
  2. אגרות קודש חלק י"ג עמוד רצ"א
  3. > ספר השיחות - תש"ח, רשימת שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א בקייץ ה'תש"ח 257
  4. הרב יוסף דוב סולובייצ'יק.
  5. בכרם חב"ד ח"ד עמ' 199
  6. שהפליג מאד בשבח הגר״א זצ״ל מווילנא, ואמר כמו שהי׳ עילוי וגאון בנגלה והי׳ ממש בקי ושגור ע״פ כל התורה כולה, כמו כן הי׳ עילוי וגאון בחכמת הקבלה. והתמרמר אז רבנו הקדוש זצ״ל על מה שאיש כמותו הי׳ מתנגד וחולק על הכת חסידים בימיו
  7. בכך יובן מה שמסופר [בית רבי עמ' 14] על רמ"מ מוייטבסק ש"כל ימיו היה דואג ומתחרט על שלא שבר את הדלת והיה נכנס להגר"א זלה"ה כי אם אך היו נכנסים אליו היה בא הדבר לידי גמר טוב"
  8. נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 36.
  9. כרם חב"ד.
  10. אגרות קודש לאדמה"ז ח"ב ז'.
  11. הרבי בשיחה עם הרב צבי כהנא.
  12. אהלי ליובויטש ח"ד 113
  13. לקריאת כל המכתב.
  14. חב"ד אינפו.