הוי"ה (שם)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף ה' עילאה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמותיו של הקב"ה
7 שמות שאינם נמחקים
הוי"ה · אדנ"י · א"ל · אלהי"ם · אלו"ה · צבאו"ת · שד"י
מילויים לשם הוי"ה
שם ע"ב · שם ס"ג · שם מ"ה · שם ב"ן
שמות נוספים
אהי"ה · שם מ"ב · שם ע"ב (ע"ב תיבות) · א"ל אדנ"י · א"ל הוי"ה · א"ל שד"י · אגל"א · י"ה
כינויים
אלופו של עולם · הקב"ה · ה' אחד · עצמות ומהות · קדמון · אדון · אדם העליון · לא אדם · מלך מלכי המלכים · שלום

שם הוי"ה הוא שמו המיוחד של הקב"ה, שנקרא תמיד בשם זה, ולא רק כשמתלבש במידה פרטית מסויימת. ענינו הוא שבניגוד לשאר שבע השמות שאינם נמחקים שהם התגלות הקב"ה בכלים, למשל שם א"ל הוא ההתגלות של ה' בחסד, ושם אלהי"ם הוא בגבורה, שם הוי"ה הוא האור שמתלבש בכל מידה. בנוסף, שם הוי"ה הוא בבחינת השם של הכלי של מידת התפארת.

ענינו[עריכה]

שם הוי"ה הוא שמו המיוחד של הקב"ה, שנקרא הוא בשם זה לא רק בהתלבשותו במידה מסוימת, אלא תמיד נקרא בשם זה. וענינו הוא שהוא בבחינת השם של האורות. ששאר שבע שמות שאינם נמחקים הם בבחינת הכלים, ששם א"ל הוא במידת החסד, ושם אלהי"ם הוא בגבורה. אבל שם הוי"ה הוא השם של האורות.

כמו כן שם הוי"ה הוא השם של הכלים של ספירת התפארת. שספירת התפארת היא מידתו של יעקב המבריח מן הקצה אל הקצה, שנמשך בו אורות גבוהים שהם בבחינת שם הוי"ה, ועל ידי כך מתמצע ומתחבר בין ספירות החסד והגבורה.

ביחס לשם אלהי"ם[עריכה]

שם הוי"ה ושם אלהי"ם הם בבחינת חסד ודין. נאמר "שמש ומגן הוי"ה אלהי"ם" ששם אלהי"ם הוא בבחינת מגן ונרתיק המסתיר ומכסה על אור שם הוי"ה. לכן ספירת המלכות היא בבחינת שם אלהי"ם לעומת תפארת שהיא בבחינת שם הוי"ה.

ארבע אותיותיו[עריכה]

שם הוי' מכונה בחז"ל שם בן ארבע אותיות[1], ומכאן שמהותו של השם קשורה להיותו מורכב מארבע האותיות י-ה-ו-ה.

הוראת אותיותיו[עריכה]

הפירוש המילולי של שם הוי' הוא לשון התהוות תמידית, כאשר היה משמשת לשון פעולה תמידית - כמו בפסוק "ככה יעשה איוב כל הימים"[2].[3] ארבע אותיות שם הוי' הן ארבעה שלבים של התהוות מאין ליש, מאין סוף למציאות מוגבלת. צורת האות י' היא כמו נקודה, ועל כן היא מורה על צמצום. צורת האות ה' היא צורה של התפשטות בשלשה מימדים - לאורך לרוחב ולעומק[4]. צורת האות ו' היא קו יורד ומרמזת על המשכה של האור מלמעלה למטה.

ארבעת שלבי ההתהוות הם: צמצום, התפשטות, המשכה והתפשטות[5].

יו"ד - צמצום

כל התהוות של יש מאין צריכה להתחיל בצמצום האַין האֵין סופי שקודם למציאות המתהווית. מהאין סוף שקודם למציאות נשארת רק נקודה, והיא ראשית ההתגלות בעולם הנברא. כיוון שנקודת ראשית זו היא גילוי של מה שאין העולם והמציאות המתהווה יכולה להכיל - האין סוף שקדם לה - גם מצד העולם הראשית הזו היא רק נקודה, וגילוי זה הוא למעלה מהשגת ותפיסת הנבראים.

ה"א עילאה - התפשטות

לאחר הופעת האור בעולם וראשית גילויו כנקודה, יש שלב נוסף וירידה נוספת בערך ומהות האור. בשלב זה האור מצטמצם כדי שיוכלו הנבראים לתפוס ולהכיל אותו, וממילא האור מתחיל להתגשם ולהפוך לחלק מן היש השייך לאותו עולם (לעומת שלב הנקודה שהוא שלב של אַין). שלב זה נקרא ראשית היש של אותו עולם. ההתפשטות של האור בעולם מתבטאת בעיקר בהתחלת התאמת האור למציאות הנבראים.

וא"ו - המשכה

בשלב זה האור נמשך והופך לחלק ממציאות הנבראים ממש. האור האלקי הוא זה שמחיה ומהוה כל פרט ועניין במציאות הנבראת, ושלב זה הוא השלב בו חיות זו מתחלקת לכל פרט ופרט לפי צורכו ולפי מהותו המיוחדת. בשלב זה יש ששה סוגים כלליים של המשכה, כנגד הערך המספרי של האות ו'.

ה"א תתאה - התפשטות

שלב זה הוא לאחר השלב בו נמשך לכל נברא פרטי המשכה המיוחדת לו, ובשלב זה האור מהווה את מציאות הנברא עצמה. שלב זה הוא השלב בו הנבראים נעשים בעלי מציאות וקיום משל עצמם, וכאילו אינם מתהווים מן האור אלא רק מוארים ממנו. ההתפשטות של האור בעולם מתבטאת בעיקר בהתאמת האור וירידתו עד כדי התהוות מציאות נבראים עצמאיים.

התכללות האותיות[עריכה]

נסתרות ונגלות בשם הוי'[עריכה]

שם הוי' מתחלק לשני חלקים: שתי האותיות הראשונות, י"ה, יוצרות שם קדוש - מהשמות שאינם נמחקים. שתי האותיות האחרונות, ו"ה, הם אותיות חול ואין בהם קדושה כשאינן מחוברות לראש השם. שתי האותיות הראשונות, י-ה שבשם הוי', הן שני השלבים של האור האלקי שיורד להאיר בתוך העולם. לכן, נקראות שתי אותיות אלו הנסתרות, מתוך הפסוק "הנסתרֹת להוי' אלקינו"[6]. שתי האותיות האחרונות, ו"ה שבשם הוי', מתארות את קליטת האור האלוקי על ידי המציאות הנבראת - ולפיכך נקראות אותיות אלו הנגלות, מתוך המשל הפסוק - "והנגלֹת לנו ולבנינו"[7].

התכללות ההפכים[עריכה]

על הפסוק "כי בי-ה הוי' צור עולמים"[8] אומרים חז"ל שבאות י' נברא העולם הבא ואילו באות ה' נברא העולם הזה[9]. היה היא גילוי העולם הבא, הארת האין סוף שלמעלה מהעולם הזה. בשם הוי' זה קשור לשתי האותיות הנסתרות - י"ה שבשם הוי'. הה' היא ההתפשטות וקליטת ההארה בכלים של העולם הזה, עד כדי בריאת העולם הזה ממש מהתעבות האור. בשם הוי' זה קשור לשתי האותיות הנגלות - ו"ה שבשם הוי'.

כדי לחבר ולאחד שני הפכים אלו - גילוי האין סוף בחלק הנסתר של העולם הזה, ומציאות העולם עצמו כחלק הנגלה של העולם - נדרשת התכללות ההפכים זה בזה. ההתכללות היא הכלת כל אחד מהשניים בהפכו, וחלוקת שני חלקי העולם - הנסתרות והנגלות - לארבעה חלקים: הנסתר שבנסתר, הנגלה שבנסתר, הנסתר שבנגלה והנגלה שבנגלה. ארבעה חלקים אלו של העולם הם ארבעת אותיות שם הוי', ארבעת השלבים והרמות של התהווות העולם יש מאין.

מילוי אותיותיו[עריכה]

לשם הוי' מילויים רבים. הדבר נובע מכך ששלשת אותיותיו (מלבד האות יו"ד) ניתנות למילוי בשלשה אופנים כל אחת. אות ה' (הראשונה והאחרונה) מתמלאות באופנים הבאים: ה"י, ה"ה ו - ה"א. האות ו' מתמלאת באופנים הבאים: וי"ו, וא"ו ו - ו"ו. בסה"כ ניתן למלא את שם הוי' ב27 אופנים שונים, העולים לחשבון 13 מספרים שונים. מתוכם ארבעה מילויים הם העיקריים, אלה מופיעים בתיאור סדר ההשתלשות ובריאת העולמות, ותופסים מקום מרכזי בהבנת יחסים בין דברים שונים בעבודת ה'.

המילויים השונים[עריכה]


  • יו"ד ה"ה וי"ו ה"י (67)
  • יו"ד ה"ה וא"ו ה"י (58)
  • יו"ד ה"ה ו"ו ה"י (57)


  • יו"ד ה"א וי"ו ה"י (63)
  • יו"ד ה"א וא"ו ה"י (54)
  • יו"ד ה"א ו"ו ה"י (53)
  • יו"ד ה"י וי"ו ה"ה (67)
  • יו"ד ה"י וא"ו ה"ה (58)
  • יו"ד ה"י ו"ו ה"ה (57)



  • יו"ד ה"א וי"ו ה"ה (58)
  • יו"ד ה"א וא"ו ה"ה (49)
  • יו"ד ה"א ו"ו ה"ה (48)
  • יו"ד ה"י וי"ו ה"א (63)
  • יו"ד ה"י וא"ו ה"א (54)
  • יו"ד ה"י ו"ו ה"א (53)


  • יו"ד ה"ה וי"ו ה"א (58)
  • יו"ד ה"ה וא"ו ה"א (49)
  • יו"ד ה"ה ו"ו ה"א (48)


כל המילויים האפשריים עולים לחשבונות הבאים: ע"ב, ס"ז, ס"ג, ס"ב, נ"ח, נ"ז, נ"ד, נ"ג, נ"ב (ב"ן), מ"ט, מ"ח, מ"ה, מ"ד.

ארבעת המילויים העיקריים[עריכה]

מתוך כל המילויים האפשריים מודגשים בקבלה ובחסידות ארבעת המילויים הבאים: לשם הוי"ה ישנם ארבעה מילויים עיקריים:

שם ע"ב[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שם ע"ב

שם ע"ב נוצר משם הוי"ה במילוי יו"דים: יו"ד ה"י וי"ו ה"י. מילוי יו"דים מורה על החכמה, וזהו שארבע אותיות שם הוי"ה בצירוף זה הם במילוי יו"ד, ששם זה מורה על החכמה. בעולמות שם זה מתאים לעולם העקודים. שם זה ששייך לעניין החכמה לא שייך עניין שבירת הכלים כאמור "ימותו ולא בחכמה". שם זה הוא כנגד ספירת חכמה, וכנגד אבא עילאה בעולם האצילות.

שם ס"ג[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שם ס"ג

שם ס"ג נוצר משם הוי"ה במילוי כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י. שם זה הוא גם במילוי יו"דים, מלבד הוא"ו שהוא במילוי אלפ"ים, לפי ששם זה מורה על ספירת הבינה שגם היא בתכלית הביטול, שכן חכמה ובינה הם "תרין ריעין דלא מתפרשין". אות הוא"ו של מילוי זה הוא במילוי אלפי"ם, שכן אות וא"ו בשם ב"ן מורה על התחלת המשכת הבינה, כפי שנעשית מקור למידות, ואז היא בבחינת מציאות. וזהו שבינה דינין מתערין מינה בסופה. מת שם זה שייך לעולם הנקודים ולעולם התוהו, ובו הייתה שבירת הכלים. שם זה הוא כנגד ספירת הבינה, וכנגד אמא עילאה בעולם האצילות.

שם מ"ה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שם מ"ה

שם מ"ה נוצר משם הוי"ה במילוי אל"פים: יו"ד ה"א וא"ו ה"א. שם זה הוא כנגד זעיר אנפין, שכן אל"ף מורה על כללות ענין ההמשכה. שם זה הוא כנגד עולם הברודים, וכנגד עולם התיקון וכנגד עולם האצילות. מ"ה הוא הגימטריא של "אדם", ושם זה מורה על הביטול שיש באדם. בפרצופי עולם האצילות גופא שם זה הוא כנגד זעיר אנפין.

שם ב"ן[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שם ב"ן

שם ב"ן הוא מילוי של שם הוי"ה במילוי ה"הים: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. שם ב"ן הוא במלכות ולכן הוא במילוי האות ה"ה, שהמילוי הוא כמו עצם האות, שזה מורה על צמצום ומיעוט האור בבחינת המלכות. שם זה הוא כנגד עולמות בי"ע, העולמות שנפלו בשבירת הכלים. ב"ן הוא הגימטריא של "בהמה", ושם זה מורה על התוקף והכוח שיש בבהמה. שם זה הוא כנגד ספירת המלכות.

מכונה גם 'המילוי הכפול', מפני שמילוי כל אות שווה לאות עצמה.[10] שם זה הוא השם של עולם התהו לאחר שנשבר. העבודה בעולם הזה היא להעלות את שם ב"ן, הניצוצות של עולם התהו, לקדושה. דבר זה נמשך על ידי המשכת שם מ"ה וייחודו עם שם ב"ן. שרשו של שם ב"ן במקום גבוה יותר, בעולם התהו,[11] אך מכיוון שהוא נפל בשבירת הכלים - בעולם הזה שם מ"ה יותר גבוה.

י"ב צירופי הוי"ה[עריכה]

"ארבע אבנים בונות עשרים וארבעה בתים"[12] - מילה בת ארבע אותיות יכולה להפוך למילה אחרת על ידי שינוי סדר האותיות ב23 אופנים שונים.[13] כיוון שבשם הוי' שתי אותיות ה' זהות - מספר הצירופים האפשריים לארבע האותיות יורד ל-12. י"ב צירופים אלו הם כנגד שנים עשר החדשים, מניסן ועד אדר, ובכל חודש מאיר צירוף אחר של שם הוי'. בכל שעה מ12 שעות היום מאיר צרוף אחר של שם הוי' (לעומת שעות הלילה בהם מאירים צירופי שם אדנות), ועל ידי התחלפות הארת הצירופים ברצוא ושוב מתהווה הזמן.[14]

סדר הצירופים[עריכה]

ניסן - סיון
  • יהו"ה
  • יהה"ו
  • יוה"ה
תמוז - אלול
  • הוה"י
  • הוי"ה
  • ההי"ו
תשרי - כסלו
  • והי"ה
  • והה"י
  • ויה"ה
טבת - אדר
  • היה"ו
  • היו"ה
  • ההו"י

קדושת השם[עריכה]

על פי ההלכה יש להקפיד שלא לכתוב שם זה בכתבים וכדומה, משום ששם זה הינו משבעת השמות שאינם נמחקים, וקיימת חובה לשמור על כבודם. מסיבה זו הקפידו נשיאי חב"ד בספריהם על כתיבת מילים שיש בהם שייכות לשם הוי"ה, כגון המילה "יהיה", כתבו באופן זה: "יהי'", וכהנה וכהנה.

אסור להזכיר שם זה במילואו, רק על ידי הכינוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד.

בחינת השם[עריכה]

שם הוי"ה נקרא שמש, על פי הפסוק כי שמש ומגן הוי"ה אלוקים, כמו למשל השמש שמאיר שהוא רק בחינת זיו השמש, שהוא בחינת הארה לבד, והנה בחינת זיו זה הוא בתכלית הביטול לעצם השמש, עד שאינו עולה בשם זיו כלל, וזהו ששם הויה נקרא שמש, שאף ששם הויה הוא שהוא מהוה והוא מקור ההתהוות, אף על פי כן הוא רק בחינת זיו והארה לבד, וההארה הוא בתכלית הביטול.[15]

הערות שוליים

  1. מסכת סופרים פ"ב; קידושין עא, א; בבא בתרא קסו, ב; סנהדרין ס, א; ילקוט שמעוני שמות ג, קע"א.
  2. איוב א, ה
  3. שער היחוד והאמונה - פרק ד'
  4. הרגל הימנית של האות ה' היא כנגד ההתפשטות לאורך. הגג של האות הוא כנגד ההתפשטות לרוחב. הרגל השמאלית - זו שמנותקת מהגג, וצורתה כנקודה - כנגד ההתפשטות לעומק (צורת הנקודה מורה על קו הנמשך אל תוך היריעה, במבט מלמעלה). לדוגמא והסבר על מהות האורך, הרוחב והעומק בכחות השכל שבנפש ראה תחילת שער היחוד לאדמו"ר האמצעי.
  5. תורה אור מקץ מא, א; בשלח סא, ד.
  6. דברים כט, כח
  7. הדבר רמוז בפסוק עצמו במילה והנגלות, הפותחת באותיות ו"ה.
  8. ישעיהו כו, ד
  9. מנחות כט, ב
  10. ראה על כך תורה אור חיי שרה בעניין שדה המכפלה ובמראי המקומות שם.
  11. וכפי שאף מעיד החשבון שב"ן = 52 הוא למעלה ממ"ה = 45.
  12. מתוך ספר יצירה.
  13. מלבד המילה המקורית. כמות כל הצירופים האפשריים יחד ל4 אותיות שונות היא 24.
  14. ליקוטי תורה דרושים לר"ה סא, א
  15. תורת המהר"ש