דוד רסקין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב דוד רסקין
הרב דוד רסקין בחלוקת דולרים אצל הרבי

הרב דוד רסקין (תרפ"ז - ז' באייר ה'תשע"א) היה מנהל רוחני בתומכי תמימים המרכזית, ויו"ר צעירי אגודת חב"ד ארצות הברית.

שנות צעירותו[עריכה]

הרב דוד רסקין נולד בשנת תרפ"ז בעיר באברויסק-ביילורוסיה, לאביו החסיד הרב יעקב יוסף ואמו מרת דרויזא רסקין. הוא נולד לתוך תקופה של רדיפות החסידים מצד השלטונות הקומוניסטיים, וכל ימי ילדותו היו ימי סבל ותלאה, נדודים ופחדים.

כבן שנתיים היה כאשר נעצר אביו, בחודש אלול תרפ"ט, על עבודתו בקודש ונידון לשנת מאסר. זמן קצר לאחר השחרור עברה המשפחה לגור בלנינגרד, שם המשיך אביו בפעילותו למען היהדות במסירות נפש.

אביו ודודו - האחים הרב יעקב יוסף והרב יצחק רסקין - היו מהדמויות הבולטות בקהילה החב"דית בלנינגרד, ומראשי הפעילים למען היהדות בלנינגרד. ר' יעקב יוסף לא הסכים שילדיו ילמדו ב'שקולע' (בית ספר ממשלתי), ושכר את ר' שלום מרוזוב, שלימד את בניו ועוד מילדי אנ"ש בביתו.

הרדיפות המשיכו גם כאן, ור' יעקב יוסף נלקח לחקירות פעמים רבות. מפעם לפעם היה מובל למשרדי הק.ג.ב. שם היה נחקר שעות ארוכות על מכריו מאנ"ש, אולם הוא מילא את פיו מים, ולא סיפר מאומה על חבריו.

מלחמת העולם השניה[עריכה]

את הבר מצווה שלו חגג ר' דוד בצל מלחמת העולם השניה שפרצה באותם ימים. בעיצומה של המלחמה, צרו הנאצים על העיר לנינגרד והפגיזו את הגשרים שחצו את הנהרות המקיפים את העיר. כל הגשרים יצאו מכלל שימוש, מלבד גשר אחד ויחיד, דרכו ברח כל מי שיכול היה לברוח. ביום שלישי ג' באלול תש"א נכנס שכן לבית משפחת רסקין והודיע בהתרגשות כי הוא קיבל במקום עבודתו כרטיסים לרכבת, אולם מכיוון שבניו לחמו בחזית לנינגרד הוא לא רוצה לעוזבם. ומסר למשפחת רסקין את הכרטיסים!.

ההלם והשמחה שימשו בערבוביה. אזרחים חיכו במשך יממות כדי להשיג כרטיס, והנה הגיע כרטיסים בנס מופלא. בני המשפחה הספיקו לעלות על הרכבת האחרונה, ומיד לאחר שעברו את הגשר, הצליחו הגרמנים להפציצו ובכך ניתקו את לנינגרד מכל קשר עם העולם הגדול.

לאחר חמש-עשרה יממות של טלטולים ותלאות הגיעה הרכבת לאומסק שבסיביר, ימים ספורים לפני ראש השנה. העיר אומסק הייתה מלאה בפליטים, ושלטונות העיר לא יכלו לספק קורת גג לפליטים הרבים שזרמו לעיר ללא הרף. כך, במשך למעלה משבועיים, התגוררו בני משפחת רסקין תחת כיפת השמיים.

מאומסק נסעו ברכבת לנובוסיבירסק ומשם החליטו לנסוע לאלמא אטא בירת קזחסטן. הם שמעו כי לטשקנט וסמרקנד הגיעו המוני פליטים והמצב הכלכלי שם קשה, לכן חשבו לעבור לאלמא אטא בה יש פחות פליטים.

לאחר טלטולי דרך קשים, בחול המועד סוכות תש"ב נעצרה הרכבת באלמא-אטא. כשירדו מהרכבת הופתעו לגלות כי המקום סגור ומסוגר אין יוצא ואין בא. נאמר להם כי שלטונות העיר שלא רצו שהמוני הפליטים ינהרו אליה העמידו שוטרים מיוחדים בתחנת הרכבת הנמצאת 8 ק"מ מהעיר, ולא נתנו לפליטים לצאת ממנה. בני משפחת רסקין נאלצו להישאר בתחנת הרכבת, ולישון על הרצפה הקרה והרטובה.

כעבור מספר שבועות מצאו דרך כלשהי להיכנס לעיר, ובסופו של דבר הגיעו לאיזור "טאסטאג" הנמצא בקצה העיר. ליד ביתו של איזה גוי מאנשי המקום נמצא בית ששימש כרפת בהמות, שם התגוררו זמן קצר... לאחר מכן עברו לגור בדירה בעיר, שם פגשו כמה מאנ"ש משפחת וילשנסקי, רבינוביץ ועוד.

הרדיפות הגיעו לאלמא אטא. זמן קצר בלבד לאחר שהגיעו לעיר, נעצרו ההורים ר' יעקב יוסף ומרת דרויזא, והילדים נותרו בבית בעיר זרה לבדם. כעבור שבועיים שוחררה האם, ואילו אבי המשפחה היה עצור כחודש וחצי.

במחיצת רבי לוי יצחק[עריכה]

באותם ימים ידעו בני משפחת רסקין כי הגאון רבי לוי יצחק שניאורסאהן, נמצא בגלות בצ'אילי שבקזחסטן. ור' יעקב יוסף עשה ככל אשר ביכולתו לשחררו ולהבאתו לאלמא אטא. בשלהי חודש ניסן תש"ד הגיע הרב לוי-יצחק, חולה וחלש, לאלמא-אטא. ר' יעקב יוסף ובניו עשו רבות למען רבי לוי יצחק שניאורסאהן ובראש ובראשונה השיגו לו ולרבנית חנה דירה, וכך גם דאגו לרופאים מומחים שיטפלו בו. בני משפחת רסקין ובהם ר' דוד, הגיעו תדיר אל הרב והרבנית כדי לסייעם בכל דבר אפשרי.

בשבועות האחרונים לחייו, הבנים לבית רסקין עשו תור ביניהם מי יניח תפילין עמו, ומי יעמוד לידו להיות לו לעזר בכל אשר יידרש[1]

ניו יורק[עריכה]

הרב דוד רסקין

בתום המלחמה, הצליח ר' דוד ובני משפחתו, לצאת מברית המועצות, בבריחה הידועה דרך לבוב, והגיע למחנה העקורים פוקינג, שם למד בישיבה. הוריו וכמה מבני המשפחה עלו לארץ הקודש, ואילו ר' דוד נסע מפוקינג לפריז ומשם לניו יורק.

לניו יורק הגיע ביום חמישי ב' בטבת זאת חנוכה, תש"י. בה' טבת זכה להיכנס ל'יחידות' אל אדמו"ר הריי"צ. עמו נכנס ל'יחידות' הגבאי הרב אליהו ייאכיל סימפסון, אולם בעת ה'יחידות' התרגש ולא הצליח לזכור את דברי הרבי הריי"צ. הוא פנה מיד אל הרבי ותינה את צערו. הרבי צלצל תיכף אל הרב סימפסון, אשר השיב כי הרבי התעניין על המשפחה, היכן נמצא אביו ונתן ברכה.

כעבור חודש בלבד, ביקש ר' דוד להיכנס שוב ל'יחידות'. היה זה כאשר ארבעה תמימים הגיעו מאירופה, וביקשו להיכנס אל הרבי. ר' דוד ביקש להצטרף אליהם ונענה בחיוב. ל'יחידות' נכנסו ביום ראשון ד' בשבט תש"י: ר' דוד ועמו הבחורים שהגיעו מאירופה: ר' יצחק שלמה פבזנר, ר' שלום מרוזוב, ר' דובער יוניק ור' גדליה קארף.

ב'יחידות' שאל הרבי את התמימים, כיצד הם מרגישים ואחר כך עבר להתעניין בסדרי הלימוד. הבחורים ענו שהם לומדים כמו בפריז, והמזכיר הסביר שבפריז לומדים שעה וחצי חסידות בבוקר לפני התפילה, לאחר מכן חושבים חסידות, ואחר כך מתפללים באריכות[2]. אמר הרבי: "לערנען דארף מען, דאוונען מוז מען, אבער לערנען דארף מען אויך. מזמן לזמן וועט יעדערער אריינגיין באזונדער וועלן מיר ריידן" [= ללמוד צריך, להתפלל חייבים, אבל ללמוד גם צריך. מזמן לזמן כל אחד יכנס לבדו ואז נדבר].

בהמשך לכך הורה הרבי להכין 'הנחה' מהיחידות, ואמר שאם תהיה הזדמנות ושעת הכושר ישתדל להכניס אל אדמו"ר הריי"צ את ה'הנחה' כדי שיגיה זאת. ר' דוד רסקין הכין 'הנחה' ונתנה לרבי, אולם לאחר ימים ספורים, בשבת י' בשבט הסתלק אדמו"ר הריי"צ. לאחר זמן אמר הרבי שאדמו"ר הריי"צ לא הספיק להגיה את ההנחה.

מקושר לרבי[עריכה]

בשנה הראשונה לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, כאשר הרבי סירב לקבל על עצמו את נזר הנשיאות, חיפשו החסידים כל דרך אפשרית לבקש מהרבי להתוועד. בב' בניסן תש"י, נכנס ר' דוד יחד עם חברו ר' גדליה קארף אל הרבי, וביקשו שיואיל להתוועד עם התמימים בקשר ליום ההילולא ב' ניסן. בתחילה השיב להם הרבי שיבקשו מהמשפיעים הרב שמואל לוויטין והר' ישראל ג'ייקובסון שיתוועדו עמם, אולם הם ענו שהמשפיעים כבר התוועדו אתמול והם רוצים שה"רבי"... יתוועד. הרבי הוציא לוח קטן ממגירת השולחן, הביט בו ואמר: בעוד חודש בדיוק, ביום ב' באייר תתקיים בלי-נדר התוועדות. ואכן, בב' אייר התוועד הרבי עם התמימים והחסידים, והייתה זו ההתוועדות הראשונה שנערכה בימות החול, לאחר ההסתלקות.

ר' דוד היה בין התמימים שנבחרו ללמוד בכל יום בחדרו של הרבי הריי"צ, וכך זכה לראות מהנהגותיו בקודש של הרבי מלך המשיח באותם ימים. הוא סיפר לחבריו התמימים כי פעמים רבות נוהג הרבי להיכנס לחדר הק', לעמוד ליד השולחן הק' של הרבי הריי"צ (עליו דלקו נרות במשך כל היום), ולקרוא שם פני"ם. ולפעמים נהג הרבי לאחר סיום הקריאה להניח את הפני"ם מתחת ללוח הכתיבה המונח על השולחן הק' ולהשאירם שם, ולאחרי כמה שעות חזר ונטלם עמו.

בתקופה ההיא סירב הרבי לקבל חסידים ל'יחידות', אולם היו יחידים שזכו לכך. אחד מהם היה ר' דוד, שנכנס אל הרבי ואמר שבהתאם לדברי הרבי הריי"צ ביחידות האחרונה שלהם בד' בשבט תש"י "שמזמן לזמן יכנס כל אחד מהם בפרטיות ונדבר" - מבקש הוא שהרבי יקבלו ל"יחידות", ואכן הרבי נענה בחיוב לבקשתו וענה לו על שאלותיו.

בעל קורא במניין של הרבי[עריכה]

הרב דוד רסקין (שני מימין) קורא בתורה ב-770

באותם ימים קיבל ר' דוד את המינוי להיות ה"בעל-קורא" במניין של הרבי בימי שני וחמישי. באחד הימים לא היה בעל-קורא, והרבי פנה אל ר' דוד וביקשו לקרוא בתורה, באומרו: אתה הרי יודע לקרוא!

מאז ואילך היה ר' דוד הבעל-קורא הקבוע במניין הרבי בימות החול. מכיוון שבימים ההם טרם הסכים הרבי לקבל את עול הנשיאות, נהג ר' דוד שכאשר קרא לרבי לעלות לתורה היה פותח בקול רם "יעמוד" ואומר (כמעט) בלחש "אדונינו מורינו ורבינו" ומסיים בקול רם "בהרב ר' לוי יצחק". כך נהג במשך כל הקיץ עד ליום שמחת תורה תשי"א, אז קרא אחד מזקני החסידים את ה"מרשות" לחתן בראשית, וכאשר הגיע לתיבות "ועתה קום", פרץ בבכי והכריז בקול רם "יעמוד אדוננו מורנו ורבנו הרב..." ואמר את שמו של הרבי.

חבר הנהלת הישיבה[עריכה]

הרב דוד רסקין יחד עם חברי הנהלת הישיבה והבחורים. בין היתר נראה הרב מרדכי מענטליק, ראש הישיבה.

בהיותו ביחידות לקראת חתונתו, אמר לו הרבי בין השאר שבשעת החופה עליו לזכור את הרבי. כאשר שאל את הרבי בנוגע לכיתוב של ההזמנה, ענהו הרבי "בלשון הרב". על פי השמועה, הזמנתו של ר' דוד הייתה ההזמנה הראשונה שנכתבה בנוסח ההזמנה לחתונת הרבי בשנת תרפ"ט.

בשנת תשי"ד הצטרף ר' דוד לצוות הישיבה, כמגיד שיעור בסניף הישיבה בבעדפורד. כעבור כמה שנים צורף להנהלת הישיבה.

בתפקידו בהנהלת הישיבה, שילב ר' דוד אכפתיות מיוחדת לצרכיהם האישיים של הבחורים, לצד תקיפות ודרישה בלתי-מתפשרת לעמוד בסדרי הישיבה. כל בקשה של תמים, על כל מגווניה, דאג ר' דוד למלאות, ולא היה מסוגל לסרב לאף בקשה של עשיית טובה לבחור. הוא היה אדם רגיש, שהבחורים היו כל עולמו, ותמיד ידע לתת את המילה הנכונה במקום הנכון.

אופיו הנוח התבטא גם ביחסים עם חבריו לצוות הנהלת הישיבה. ר' דוד הקפיד תמיד שלא לומר מילה וחצי מילה לאחד מאנשי הצוות בנוכחות שאר אנשי הצוות וכל-שכן שלא במהלך אסיפות ההנהלה. כאשר היו לו הערות, הוא דאג לגשת באופן אישי ובדיסקרטיות מלאה לאותו איש צוות ולומר לו את ההערה או הביקורת.

בינו לבין ראש הישיבה הרב מרדכי מענטליק שררו קשרי ידידות גדולים מאוד. שיטות החינוך והניהול שלהם היו זהות באופן מדהים. בכל אסיפת הנהלה, כאשר ר' דוד היה אומר משהו, מיד הרב מענטליק הסכים והשתדל שדבריו יתקבלו. וכך להיפך. ר' דוד השתדל בכל מאודו ממש שלא ייכנס שום דבר וענין הנודף ממנו ריח של מחלוקת ופירוד הלבבות אל תוך שטחי הישיבה - הן בין הנהלת הישיבה, והן בין הבחורים.

ברבות השנים מונה לתפקידים מרכזיים בניהול הפעילות החב"דית, אולם למרות עיסוקיו המרובים, הייתה לו אכפתיות גדולה מאוד לשמירת הסדרים של הבחורים. מידי יומיים-שלוש, היה ניגש למשגיח, הרב יקותיאל ראפ, ומבקש את כל הרשימות של הסדרים. לאחר מכן היה קורא לבחורים באופן אישי ומעמיד אותם על מקומם בתקיפות הנדרשת.

הוא היה אומר שאסור לזרוק בחור מ'תומכי תמימים', מכיוון שזה עלול לרחק אותו לנצח ר"ל.

אחרי הרצח של ר' דוד אוקינוב בקראון הייטס, הגיע מאיר כהנא מ'כך' לשכונה, וקיים אסיפה לעודד נשיאת נשק על ידי יהודים. הרבי קרא לר' דוד וביקשו להביא רשימה של כל מי שהלך לאסיפה. מכיוון שר' דוד שיער שיהיו בחורים שיבקשו להשתתף באסיפה, ולאידך לא רצה שיתעוררו עליהם קפידות - חמל עליהם ר' דוד וביקש מאחיינו לרוץ למקום האסיפה ולהתריע בפני הבחורים שנמצאים שם שר' דוד מתכוון לערוך רישום של כל מי שיהיה נוכח באסיפה.

למרות שבראשות הישיבה עמד הרב מענטליק, ראה הרבי בר' דוד את נציגה של הישיבה לכל העניינים. גם כאשר הייתה לרבי תרעומת כלשהי על המצב בישיבה היה ר' דוד הכתובת הראשונית, וידע לתקן את המעוות באופן מיידי.

יושב ראש צעירי אגודת חב"ד בניו-יורק[עריכה]

בייצור חנוכיות למבצע חנוכה

בחודש ניסן תשט"ו ייסד הרבי את צעירי אגודת חב"ד בניו-יורק, בהמשך התמנה הרב דוד רסקין להיות היושב-ראש. בתפקידו זה פעל ר' דוד רבות להפצת מעיינות החסידות בכלל, ותורתו והוראותיו של הרבי בפרט.

כאשר הורה הרבי בהתוועדות הוראות חדשות לחסידים, היה ר' דוד מתקשר לשלוחים ברחבי תבל לעדכנם בהוראות החדשות של הרבי. בחיות חסידית מיוחדת היה מעורר אותם, ומעביר להם את הוראותיו של הרבי לעשות "שטורעם" בעניין כזה או אחר. גם לאנ"ש בארץ הקודש היה מעביר את ההוראות ה'טריות' מהתוועדות, כאשר היה מתקשר לר' אפרים וולף ומבקשו להעביר הלאה את הוראות הרבי.

השליחות לארץ הקודש[עריכה]

קיץ תשל"ג - הרב רסקין מדבר בפני הילדים בקייטנת חב"ד בקריות. מחזיק את המגפון: הרב יגאל פיזם

בקיץ תשל"ג נסע ר' דוד לארץ הקודש לצורך עניין משפחתי. כאשר הודיע על כך לרבי, מינף הרבי את נסיעתו לחיזוק החינוך היהודי בארץ הקודש. בשבת שקודם נסיעתו העניק לו הרבי בקבוק משקה והורה לו לערוך "שטורעם" בארץ ישראל. במוצאי שבת שאל ר' דוד את הרבי באיזה תחומים עליו לעורר 'שטורעם' מיוחד, והזכיר גם את עניין "מיהו יהודי" שהרבי עורר אודותיו בשנים ההן.

הרב וולף התבקש מהרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, מזכירו האישי של הרבי לדאוג לסיקור עיתונאי של הביקור, כדי שיעשה רושם גדול בארץ ישראל ובתפוצות.

בחורף תשד"מ, שוב הגיע ר' דוד רסקין לארץ ישראל בשליחות הרבי. הרבי הורה לו לבקר בכמה מקומות ולערוך התוועדויות.

וועד המשפיעים והנהלת אגו"ח[עריכה]

בשנת תשל"ז החל הרבי לעשות 'שטורעם' גדול בנושא משפיעים ותפקידם. הרבי דיבר על החובה שבכל קהילה יהיו משפיעים. ר' דוד התגייס לעניין ויחד עם ר' פרץ פייגינסון ערך אסיפות עם המשפיעים בהם עורר אודות תפקידם של המשפיעים.

בדוחות שכתב לרבי הוא מעדכן בין השאר כי המשפיעים עוררו את אנ"ש לדאוג לכך שבכל שמחה של אנ"ש ידאג בעל השמחה שיהיה מי שיחזור על שיחותיו של הרבי בענייני דיומא. כמו כן עוררו המשפיעים אודות קביעות עתים לתורה וחיזוק מבצעי הקודש של הרבי. ועוד עניינים הדרושים תיקון והתעוררות.

בר"ח תמוז תשמ"ה, לאחר שהתגלתה גניבת הספרים מספריית הרבי הריי"צ, קרא הרבי לשבעה מחשובי וזקני החסידים, ובהם ר' דוד רסקין, ודיבר איתם על הפעולות שצריכות להעשות בנידון מטעם אגודת חסידי חב"ד.

בעקבות העובדה שמאז מינוי אגודת חסידי חב"ד נפטרו כמה חברים, ולנוכח חשיבות הרישום המלא והרשמי של הניירות לקראת משפט הספרים, הורה הרבי לצרף חברים חדשים לעמותה. כאשר הרבי קיבל את רשימת החברים הקיימים, לצד רשימת חסידים שהוצע לצרפם לאגו"ח, בחר הרבי ארבעה חסידים מתוך הרשימה, וביניהם ר' דוד רסקין. לצד כל אחד מהשמות שבחר, ציין הרבי, בכתב יד קודש, את הנימוק לבחירתו. על ר' דוד רסקין כתב הרבי: "מרץ לעשיה בפועל".

פטירתו[עריכה]

נפטר באור ליום רביעי ז' באייר שנת תשע"א, והוא בן 84, לאחר שנים של מחלה. בהלויה שהתקיימה בבוקר יום רביעי שלמחרת הגיעו רבים מתושבי השכונה, לצד כל תלמידי ישיבת תות"ל המרכזית. ההלוויה יצאה מבית הלוויות שומרי הדת בבורו פארק, ולאחר מכן עברה ליד בית חיינו - 770.

תפקידיו[עריכה]

ר' דוד כיהן בתפקידים רבים. מספרים שבהזדמנות מסוימת התבטא עליו הרבי בהערכה: "כיצד יתכן שלאיש אחד יהיו כל כך הרבה תפקידים?":

קישורים חיצוניים[עריכה]


הערות שוליים

  1. (כשבחורף תש"י הגיע ר' דוד לניו יורק, ובט"ז מנחם אב לקראת יום ההסתלקות של רבי לוי יצחק, ביקש הרבי מר' דוד לרשום את הזכור לו מבעל ההילולא, ובמיוחד אם זכור לו איזה דברי תורה ממנו. הרבי הוסיף וביקש שבביקורו אצל אמו הרבנית חנה לא ידבר על הימים ההם כדי שלא תיזכר בזה ותצטער. ר' דוד עשה כמצות הרבי, וכתב את מה שהיה בזיכרונו, כולל דברי תורה, ולאחר שהרבי קיבל את הרשימה, נתן לר' דוד ברכת יישר כח ובהתוועדות כ' מנחם אב דיבר על ענין זה).
  2. סוגיית לימוד החסידות לפני התפילה היתה נתונה בוויכוח בין הבחורים שהגיעו זה עתה מצרפת לבין הנהלת הישיבה. שכן עד אז למדו בישיבה בחצר הרבי רק שעה חסידות לפני התפילה, ואילו הבחורים שהגיעו מצרפת ביקשו ללמוד לפי הסדר הנהוג בפריז, דהיינו שעה וחצי. מנגד, מגידי השיעורים בנגלה, אשר הדבר פגע בשיעורים שלהם, התנגדו בתוקף ולא הסכימו עם השינויים. לאור דברי הרבי הריי"צ ב'יחידות', הביע הרבי את דעתו שאכן צריכים להמשיך כפי שנהגו עד עתה בפריז.