דוד הלמן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ר' דוד הלמן

ר' דוד הלמן (כ"ז תמוז תרנ"ג-א' תמוז תשכ"ב) היה חסיד חב"ד שהתמחה במקצוע הרוקחות, ופעל בשליחות אדמו"ר הריי"צ בברן שבשוויץ, ובשנים מאוחרות יותר שימש כגבאי בית הכנסת חב"ד בתל אביב לצד תפקידו כרוקח ראשי בבית הרפואה העירוני.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בעיירה החב"דית דיסנא אשר ברוסיה הלבנה, בכ"ז תמוז תרנ"ג, לאביו החסיד ר' ראובן הלמן (בן החסיד ר' דובער) ולאמו מרת יכה פערלע.

כשבגר ר' דוד הביע לפני אביו את רצונו ללמוד את מקצוע הרוקחות, חרף התנגדותו העזה של האב, שהציב אולטימטום לבן: "או שאתה נותר בבית לעבוד את ה', או שאתה עוזב את הבית". דוד בחר באופצייה השנייה, ויצא מהבית.

בדרכו לאיתור בית-ספר מתאים, מצא את דודו - חבר קרוב של החסיד ר' רפאל כהן. למשמע החדשות קבע הדוד: "אתה כותב לרבי ומה שיאמר תעשה". הרבי הרש"ב אישר במכתב את הלימוד, ודוד החל ללמוד. כעבור זמן-מה פרצה מלחמת-העולם הראשונה. ר' דוד הספיק להתמנות למשרת מבקר הרוקחות של רוסיה הלבנה והצטרף למסעי הובלת תרופות ברכבות. באחת הפעמים הורה לנהג לעצור ברוסטוב, ונכנס לרבי הרש"ב ומאז התקשר אליו. בזכרונתיו מתאר ר' דוד את רגשי הגעגועים לעיירה ליובאוויטש ולנסיעותיו אל הרבי הרש"ב.

שליחות בשווייץ[עריכה]

מקצוע הרוקחות קיים את ר' דוד ומשפחתו גם בארץ-ישראל. הוא מונה לרוקח הראשון בבית הרפואה 'הדסה', אבל מסמכי הכשרתו נעלמו במהפכות שחוותה רוסיה. ר' דוד נאלץ אפוא, בברכת אדמו"ר הריי"צ, להשלים לימודים בברן שבשווייץ. בהיותו שם פעל נמרצות בקירובם של הסטודנטים היהודים בשליחות אדמו"ר מוהריי"צ, שאף העיד על ר' דוד ש"יש לו החוש הראוי לפעולות טובות". התכתבות ענפה בין אדמו"ר הריי"צ לר' דוד, בקשר עם פעילותו בשוויץ, נדפסה ב'תשורה' לחתונת נכדיו.

הוא פעל שם במרץ, ייסד מטבח כשר, קירב סטודנטים רבים לתורה ולחסידות. חרש וקצר פירות רבים. כאשר חזר עם תום לימודיו לארץ, מצא את מקומו בתל-אביב ושם חבר לקהילת החסידים, ופעל רבות למען ישיבת "אחי תמימים" בת"א.

התקשרות לרבי[עריכה]

תלמידי הישיבה בתל-אביב, היו מגיעים אליו לבית-המרקחת, והיו יושבים עמו שעות ומתוועדים. אחד מהבחורים שהיה נוהג להגיע בקביעות להתוועדויות עם ר' דוד, תיאר לימים: "אנחנו הבחורים אהבנו אותו, במיוחד בגלל היותו איש אמיתי. אהבנו לשמוע את היר"ש שלו ואת ההתקשרות שלו לרבי. היה לו חוש בקירוב יהודים לרבי וכל זאת היה בשקט. הוא היה איש יקר. היה לו נשמה של אש. הוא היה גם 'בעל-תפילה', לא היה לו קול חזני, אבל הוא היה ניגש לפני העמוד. והיה לנו 'געשמאק' לשמוע איך שהוא מתפלל, זה היה תפילה מהלב".

ידידיו-הבחורים המשיכו להיות עמו בקשר גם לאחר שנסעו ל-770. הוא מצדו הפציר בהם תמיד שישלחו לו קונטרסים, ניגונים, מאמרים, תמונות וכל מה שקשור לרבי. במכתבים אלו הביע את רצונו העז להתראות עם הרבי, דבר שלא עלה בידו. הוא לימד אותם פרק בהתקשרות, כיצד צריכים להתקשר עם הרבי, ולדעת שאם הרבי דורש מאיתנו "בטח יש בנו". מכתביו המלאים בביטויי 'התקשרות' רווייות רגש ויוצאי דופן, נדפסו בהזדמנויות שונות.

קירוב יהודים[עריכה]

מלבד השליחות המיוחדת בשווייץ, פעל ר' דוד גם בארץ-הקודש לקירובם של יהודים לאבינו שבשמים. הוא יצר קשרים עם אנשים מכל הסוגים, שופטים או אנשים פשוטם וקירבם אל החסידות ולרבי. הוא הרבה לכתוב מאמרים על 'חסידות' ו'רפואה בהיבט תורני' בעיתונים ובכתבי עת, ועל כולם היה מדווח לרבי.

גם בתוך אנ"ש התעסק ר' דוד, ומתוקף תפקידו כגבאי בית כנסת חב"ד בתל-אביב, החדיר את מושגי ההתקשרות, והחדיר בקרב המתפללים את עניינו של הרבי, את הניגונים ואת תורת החסידות.

בראש חודש תמוז תשכ"ב נפטר לבית-עולמו, ומנוחתו כבוד ברמת גן.

משפחתו[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]