דובער ריקמן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב דובער (בערל) ריקמן (כ"ג כסלו תרנ"ט-כ"ז תמוז תשמ"ח) היה בוגר ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש שנאסר ונשלח לגלות בעוון סיוע למבצע הבריחה מרוסיה ולאחר עלייתו ארצה נמנה על מקימי שכונת נחלת הר חב"ד שבקרית מלאכי, וכיהן כמזכיר ועד נחלת הר חב"ד עד לפטירתו.

תולדות חיים[עריכה]

נולד ביקטרינוסלב בכ"ג כסלו תרנ"ט במשפחה ברוכת ילדים (סה"כ 13 כולל שניים מאומצים).אביו הרה"ח ישראל ריקמן היה מנכבדי הקהילת היהודית בעיר. פעל במרץ ובהצלחה להכתרת אביו של רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי כרב העיר. אמו מרת דובה -בת למשפחה חב"דית מהעיר קרמנצ'וג.

בבעלות משפחת ריקמן הייתה חנות למכירת יין. חלק מהשכורה היה מיצור עצמי, בד"כ לקראת חג הפסח. בני המשפחה התפרנסו גם מטחנת הקמח שלהם שנמצאה בקרבת העיר. כל זה וכן הנדבות והתרומות שר' ישראל היה מחלק לנזקקים ביד הרחבה, בנה להם מוניטין של מפחה אמידה מאוד. ורק אחרי פטירתו של ר' ישראל התברר שהשאיר חובות רבות ליורשיו.

בילדותו זכה ללמוד עם הרבי בחיידר אצל הרב שניאור זלמן וילנקין והיה מחבריו הקרובים של הרבי דבר שנבע מעובדת היותם בני אותו גיל. בגיל תשע בלבד כבר נשלח ללמוד במחלקה לצעירים של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.

עם סיום הלמודים עבר לגור בעיר חרקוב בה נהל את עסקיו. כאן נשא את העלמה שרה בת רב נח סג"ל, אשר כיהן כרב העיר, ורעייתו גיטל. כעבור שנים אחדות כמעט כל משפחת סג"ל עזבה את רוסיה ועלה ארצה. ר' דובער ושרה רעייתו התעכבו זמנית לצורכי סיום העסקים ובינתיים ירד ה"מסך הברזל" ושערי רוסיה נסגרו לעשרות שנים.

בשנת תרצ"ג משפחת ריקמן עם הבת הקטנה תמר החליטו להבריח את הגבול לאיראן דרך קווקז, אך זה לא הצליח. דובער נשפט והוגלה לשלוש שנות מגורים בעיר טומסק שבסיביר ומשפחתו הצטרפה אליו.

בתום שלוש שנות גלות התיישבה משפחת ריקמן בפרבר מוסקבאי מלחובקה, הידועה כמרכז היהודי עם ביהכ"נ ובית העלמין. כאן נולד להם בן שלום ריקמן. לאחר מכן המשפחה עברה לפרבר הסמוך קרסקובו.

בפרוץ מלחמת העולם השניה ר' דובער (בן 43) עבר סדרת בדיקות רפואיות לקראת הגיוס לצבא, אך נמצא לא כשיר בשל קוצר ראיה. בינתיים, התחילו להגיע שמועות על הזוועות אשר מחוללים הגרמנים ועוזריהם בשטחים הכבושים, ובמיוחד לגבי היהודים. ר' דובער ניסה שוב ושוב להתגייס לצבא כמתנדב. אולם, שתי בקשותיו נדחו.

בחורף תש"ב עם התקרבות החזית לאזור מגוריהם מלטה משפחת ריקמן לעיר טשקנט. כאן ר' דובער עבד כמסגר וסנדלר והיה אחד מתומכי הקהילה היהודית בכלל ושל חב"ד בפרט. הוא השתתף ביסוד ביהכ"נ ו'חדר' ללימוד תורה לילדים.

כעבור שנתיים וחצי (שנה לפני תום המלחמה), משפחת ריקמן שבה הבייתה לקרסקובו.

הוא מצא לו עבודה בעיר יגורייבסק, די רחוק מהבית, אבל עם אפשרות שמירת שבתות וחגים. אחרי המלחמה (בשנת תש"ו) זכתה משפחת ריקמן לארח בשבתות את הרבנית חנה שניאורסון אמו של הרבי שהיתה בדרכה לצאת מרוסיה.

בזמן בו התנהלה יציאת רוסיה, ביציאתם של פליטים פולניים, יהודים ברובם, מברית המועצות. כשבע משפחות חסידי חב"ד, כולל משפחת ריקמן, התארגנו יחד בלבוב בשנת תש"ז בכדי לעזוב את רוסיה. אולם גם הניסיון הזה לא עלה יפה.

בי"ח שבט תש"ז נעצר ר' דובער יחד עם כמה מראשי המשפחות אחרים. מלבוב הוא הועבר לידי הק.ג.ב. במוסקבה, שם עבר חקירות מתישות במשך כשנה. בחודש ניסן תש"ח הוא נאשם בפעילות אנטי-סובייטית ונשפט לעשר שנות מאסר במחנות עבודה בסיביר. בפועל הוא הוגלה למחנה האסירים במזרח הרחוק על חוף האוקיינוס השקט.

לאחר מותו של סטלין, הוא נאלץ להמתין עוד כשנתיים עד לשחרורו בשנת תשט"ו.

כשחזר מהגלות, הוא החל לשמש כמנהל חדר האוכל של הישיבה שנפתחה על יד בית הכנסת הגדול במוסקבה, וכן החל ללמד ילדים קטנים תורה.

בשנת תשכ"ה רעייתו מרת שרה קבלה היתר לבקר בארץ ישראל אצל אמה וקרובים אחרים. היא שהתה בארץ כשלושה חודשים. וכשהיא שבה מהביקור הם הגישו בקשה להגר לארץ ישראל, אך נתקלו בסירוב מוחלט.

בשנת תשכ"ט ר' דובער עבר ניתוח קשה (חלקו אף ללא הרדמה), ודרך תקשורת "מתחרתית" הוא קיבל מהרבי ברכה לרפואה שלימה, ואכן כך ארע למרות דעת הרופאים.

העליה לארץ ישראל[עריכה]

בחודש כסלו תש"ל הם קיבלו אישור יציאה מברית המועצות, ועלו לארץ ישראל, שם התיישבו בנחלת הר חב"ד.

ר' דובער נטל חלק משמעותי בחיים הציבוריים של הקהילה המתגבשת ונמנה על שבעת חברי הוועד המייסד של עמותת נחלת הר חב"ד. תפקידו הרשמי היה "מזכיר וועד נחלת הר חב"ד".

בשנת תשל"א פתח על פי הצעת הרבי גמ"ח כספים לטובת בני הקהילה, שרובה הייתה עולים חדשים.

באותה שנה הם הוזמנו לביקור אצל הרבי, אשר בירך אותם על עלית ארצה וחזה שלמרות כל הקשיים גם שאר בני משפחתם יעלו בקרוב לארץ הקודש, דבר שהתממש במשך הזמן.

ר' דובער נפטר בשיבה טובה בגיל 89 בכ"ז תמוז תשמ"ח, ונטמן בבית העלמין בחלקת חב"ד הר הזיתים שבירושלים.

רעייתו שרה האריכה ימים אחריו, ונפטרה בגיל 99 בכ' אייר תשס"א.

משפחתו[עריכה]

  • בתו, תמר (נפטרה בי' מרחשון תשע"ו), נטמנה בבית עולמין בנס ציונה.
  • בנו, ר' שלום ריקמן

לקריאה נוספת[עריכה]