דובער לברטוב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב דובער לברטוב

הרב דובער לברטוב (תרמ"ה-תש"ט, ידוע בכינויו: בערל קאביליאקער), מבוגרי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, מוהל ושוחט שכיהן ברבנות בעיירה קאבילאק, והיה מהפעילים הבולטים בקהילה המחתרתית במוסקבה עד למאסרו בשנת תש"ח. נפטר בגלות בסיביר בגיל 64.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בקרמנצ'וג (לפי גירסה אחרת: בקרוקאוו) בשנת תרמ"ה.

בהיותו בן ט"ו שנים שלחו אביו ללמוד בישיבת לומז'ה, אך לאחר זמן מה הגיעה לאוזנו שמעה של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, ומייד קם ונסע לליובאוויטש בה למד בין השנים תרס"א-תרס"ז.

הוא הוסמך להוראה, ולאחר נישואיו שימש שנה אחת כרב ושוחט בעיירה קאבילאק הסמוכה לפולטבה, ומשם קיבל את הכינוי "בערל קאביליאקער".

במשך הזמן למד גם את אומנות המילה.

בשנות המהפיכה הראשונות ברוסיה, כשהמצב בעיירות הקטנות הפך בלתי נסבל, עבר כמו רבים מהחסידים באותה תקופה להתגורר במוסקבה.

הוא היה מהדמויות הבולטות בפעילות בית הכנסת "מרינא רושצ'א", ערך בריתות במחתרת, אירגן התוועדויות רבות בביתו, והיה כתובת עבור כל הצריך עזרה גשמית או רוחנית. למרות הסכנה שבדבר לא שלח את בניו ל"שקאלע" (בית הספר בעיר) אפילו יום אחד, ולמד איתם בביתו.

עקב פעילותו נקרא מספר פעמים לחקירה בנ.ק.וו.ד. אולם בטרם הספיקו לאוסרו פרצה מלחמת העולם השניה. בשנות המלחמה ברח לדרום והתגורר שם בכפר נידח, ולאחריה חזר למוסקבה.

בבריחה הגדולה של החסידים לאחר המלחמה, הצליחו שני בניו - ר' משה לברטוב ור' שלום לברטוב - לצאת מרוסיה. הוא עצמו גם ניסה לברוח, אך ללא הצלחה. בשלב זה, החלו חוקרי הנ.ק.וו.ד. להדק סביבו את החגורה.

כפי שעולה מתיק החקירה[1], מסתבר שהחוקרים שמו את ליבם בעיקר לקשריו עם הבורחים. המידע בתיק החקירה - שהינו תקציר מדיווחי הסוכנים השונים - פותח בפרשת הבריחה של שני בניו, ומציין את קשריו ועזרתו לאנשים שונים שניסו לברוח או היו קשורים לבורחים - כמו חתנו של ר' יעקב יוסף רסקין, ר' דוד ברוומן, שחמיו ברח מלבוב באותה תקופה.

בתיק מפורטים גם "פשעים" רבים אחרים: ארגון התוועדויות, ארגון "מלמדים" עבור בני החסידים, גיוס כספים עבור תלמידי התמימים, ועריכת בריתות.

בעניין האחרון נעוצה סיבת נסיעתו לקאזאן ממנה לא שב: הוא נסע לשם כדי לערוך בריתות למספר אנשים, אך שם תפסוהו הנ.ק.וו.ד. ואסרו אותו בעיר פאטמע. הוא נפטר מהתקף לב במאסרו בז' אלול תש"ט, לאחר שהטמאים ימ"ש גילחו את זקנו.

משפחתו[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • תיק החקירה של ר' בערל קאביליאקער, בית משיח גליון 104 ע' 64

הערות שוליים

  1. התפרסם בגליון בית משיח 104.