גשם

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גשם הוא הכינוי למים היורדים מן העננים כטיפות. לגשם תפקיד מכריע בגידולי הארץ.

התפלה לגשם מוזכרת בימות הגשמים בכל אחת מתפלות שמונה עשרה פעמיים: בברכת גבורות "משיב הרוח ומוריד הגשם", ובתפלת ברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה". אחת ממעלות ארץ ישראל (לעומת ארץ מצרים) היא שיורד בה גשם ואין צורך להשקות באופן ידני מן הנהר.

התורה כחלק מן הברכות הניתנות בעקבות שמירת התורה והמצוות, מבטיחה לעם ישראל "ונתתי גשמכם בעיתם", לעומת זאת כשאין מקיימים את רצון ה' חס וחלילה, אזי "ועצר את השמים ולא יהיה מטר". הגמרא (ריש מסכת תענית) אומרת שמפתח של גשמים לא ניתן לשליח.

בעת עצירת גשמים, היה נהוג לקבוע תענית ולהתפלל תפילות מיוחדות. ניסים רבים כרוכים עם ירידת הגשם והפסקתו.

דיבור ה' והבטחתו נמשל בנביא לגשם, וכלשון הפסוק "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזרע ולחם לאוכל. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו".

שני בחינות בגשם[עריכה]

בגשם קיימים שתי בחינות; יורה ומלקוש. מתחילה יורדין מים כדי ללחלח את העפר והוא הנקרא יורה, והיינו כדי שיהיה בה בחינת כח הצומח ותהיה ראויה לזריעה , ואחר-כך יורדים גשמים עד המלקוש, שעל ידי זה תהיה הצמיחה בפועל.

שרש הדבר ברוחניות הוא ההבדל בין המשכת אלקות - מבחינת ז"א דאצילות - ו' של שם הוי' - הבא מצד עצמו, לבין ההמשכה האלקית הבאה על ידי עבודת האדם.