גרשון שרגא אטינגון

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לשכתב.png יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: נראה מועתק מויקיפדיה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרב גרשון שרגא אטינגון - אטינגר[1] (18506 באוקטובר 1930, י"ד בתשרי ה'תרצ"א) היה גביר חב"די, מפרנסי ומייסדי פתח תקווה החדשה[דרושה הבהרה], בעל נכסים ופרדסים רבים וגדולים[2], ומייסד בית הכנסת החב"די הראשון בפתח תקווה[דרוש מקור].

ביוגרפיה[עריכה]

נולד בשקלוב שברוסיה ונמנה עם חסידי חב"ד, ובהגיעו לגיל חתונה נישא לחנה גולדה זהבה בת ר' מרדכי (נפטרה בכ"ח באדר תרפ"ג וקבורה ב"סגולה"). עסק במסחר, היה בעל מנסרת עצים, וזכה להצלחה ועושר.

כאשר היה כבר בא בימים, משאת נפשו הייתה להגיע לארץ ישראל ולהיקבר בה. בסביבות שנת ה'תרס"ט (1910-1909) עלה לארץ ישראל והתיישב ברחוב גוטמן בפתח תקווה, בסמיכות לשוק המקומי.

חוות אטינגון סגולה[עריכה]

קנה בכ"א באדר תרע"ד שני דונם אדמה מנחמן גדליה ברודר, עליהם הקים את ביתו וגן. ב-1912 בנה בית גדול מוקף גן גדול שתיכנן גנן מומחה משרונה. בגן גדלו עצי פרי מאנונה עד פפאיה.

רכש 5 דונם ליד ביתו מאדמת אל-כרמים חור אל-סאברא ונטע עליהם פרדס וכדומה. שארי בשרו של גרשון הם שעזרוהו להקמת חווה בהיותם סוחרי פרוות בינלאומיים. אחד מהם מקס איטינגון, אזרח ארצות הברית, שדודו הוא פרופסור מקס אייטינגון (תלמידו וידידו של זיגמונד פרויד), שלח לו סכום כסף נכבד על מנת שיקים פרדס ומשק חי, בהם יעבדו בו פועלים יהודים בלבד – לתת פרנסה לחלוצים. הדבר היה נדיר ואינו מהשגרה באותה תקופה כשפרדסני אם המושבות העדיפו פועלים ערבים, אלה היו מיומנים יותר וזולים יותר מהפועלים היהודים.

"משק אטינגון" היה שם דבר בפתח-תקווה הקטנה. אטינגון רכש מאחד מערביי הסביבה מאה דונם קרקע בסגולה החופפת לפתח תקווה, נטע עליהם פרדס תפוזים ואשכוליות וגם לימונים, ואתרוגים, והקים לולי תרנגולות וברווזים, עם ממטרי מים ותעלות השקיה. במשך היום היו באות האורזות ויושבות ישיבה מזרחית ב"בייקה"[דרושה הבהרה], ונטולות צפרניים מבררות בזהירות את ההדרים ואורזות אותם בניירות דקיקים מסומנים בכתובת "ג'אפה" וציור של גמל. במגדל המים המיתמר בחווה היה בראשו חקוק מצד אחד "פרדס אטינגון תרפ"ט" ובצד השני מתתיהו איטינגון תרפ"ז-1926 ומצויר מגן דוד, ומתחתיו באותיות קטנות מהנדס ספיר שנעשה על ידי המהנדס שבנה את המקום יוסף זהבי-זלוטויאבק ממיסדי פתח תקווה החדשה ששם החברה היה ספיר, והקבלן שניצר מפתח תקווה. כמו כן היה בפרדס מקווה מים נוסף – בריכת נוי מוגבהת עשויה בטון ובטבורה חסידה מבטון שצווארה הארוך מתיז מים. תאומה זהה של החסידה הזו התנוססה בגנו של אטיגון במושבה. כיום נותר מ"פרדס אטינגון" מגדל המים בגובה של בית בן קומתיים, ועליו הכתובת "אטינגון תרפ"ט" ומגן דוד.

זמן קצר לאחר הגעתו, הקים מכספו את בית הכנסת החב"די בעיר על שטח חצרו הסמוך לביתו, ולאחר פטירתו בי"ד בתשרי ה'תרצ"א הונצח זכרו בלוח זיכרון מיוחד בחזית הבניין.

נטמן בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.

משפחתו[עריכה]

גרשון אטינגון הקדים לעלות לישראל, והשאיר את בנו היחיד אלתר בן ציון שנשא בנתיים לאשה את פניה, ואת שלושת נכדותיו בקייב שבאוקראינה. אלתר התגורר עם בני ביתו ברחוב חרשצ'אטיק, שבזמנו רק לסוחרים יהודים מהגילדה הראשונה הותר לגור בו, והמשיך לנהל את מנסרת העצים של אביו.

עלה לארץ ישראל בשנת תר"פ והתיישב בסמיכות להוריו בפתח תקוה ועזר לאביו במטעי הפרדס. הוא התגורר בחווילה של אביו וניהל את "משק אטינגון". שנים רבות פעל לצידו העובד האחראי אבא דויטש. אלתר אטינגון נפטר בירושלים בשנת 1943 ונקבר בהר הזיתים. אחר מותו של גרשון, בגיל צעיר יחסית, ניהל את החווה קרוב משפחתו בשם סולובי שאף התגורר בה זמן מה. הוא מכר את הקרקע, המשק נכחד והפרדס שונה לבתי דירות[3].

נכדתו היא הפסנתרנית נדיה אטינגון-רייכרט, נישאה לישראל רייכרט, ממניחי היסודות לחקר החקלאות ומחלוצי המחקר הפיטופתולוגי בישראל.

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

הערות שוליים

  1. עוברת לאטינגר בישראל כנראה, ע"פ מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקוה
  2. שם
  3. תקוה וינשטוק, ב"חדשות בן עזר" גילון 860 20 ביולי 2013