גבריאל נושא חן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדמו"ר הצמח צדק (בשורה התחתונה) מבקש לדרוש בשלומו של רבי גבריאל: "פרישת שלום לכבוד אהוב נפשי הרבני המופלג הנגיד המפורסם ונדיב מורנו גבריאל נרו יאיר"

רבי גבריאל נושא חן היה מחסידי אדמו"ר הזקן, ומראשי עדת החסידים בעיר ויטבסק.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בוויטבסק בשנת תצ"ו למשפחה מיוחסת ומכובדת, והיה בעל כשרונות טובים.

בגיל צעיר התייתם מאביו, ובהגיעו לגיל הנישואין שידכו אותו ראשי העדה בוויטבסק עם מרת חנה רבקה, שהיתה גם היא ממשפחה מכובדת ומיוחסת, ובמשך תשע שנים ישב על שולחן חותנו ושקד על לימוד התורה, בשנים אלו היה מהתלמידים הראשונים של אדמו"ר הזקן שהתגורר אז בוויטבסק אצל חותנו וחותנתו, וכאשר ייסד אדמו"ר הזקן את דרך חסידות חב"ד בשנת תקל"ב, היה מהראשונים שהתקשרו אליו, וקיבלו על עצמם את עול הנהגתו.

בעקבות פטירת חותנו הוכרח להתחיל לעסוק במסחר, והצליח מאוד בשנים הראשונות למסחרו, אך בעקבות הצטרפותו לתנועת החסידות החלו משפחתו לרדוף אותו והטילו עליו חרם, כשהם אוסרים על בני העיר לסחור עמו, דבר שהוביל להתדרדרות בעסקיו ואיבוד רכושו.

מלבד מצבו הכספי הדחוק, שנים רבות לא זכה להביא ילדים לעולם, עד למקרה מופלא בו אדמו"ר הזקן הטיל עליו להביא סכום גדול לצדקה, ואשתו משכנה לצורך כך את תכשיטיה, וקיבלה תמורתם מטבעות אותם הבריקה בעמל רב כדי להדר במצוות הצדקה, ולהראות שהיא נותנת בשמחה ולא מצטערת על תכשיטיה.

כשאדמו"ר הזקן ראה באיזו מסירות מקיים הזוג את מצוות הצדקה, ותורם סכום גדול כל כך למרות מצבו הדחוק, ועוד עושה זאת בשמחה, בירך אותם בבנים ובנות ובאריכות ימים, ואף הורה לו להתחיל לעסוק במסחר במרגליות, והעניק לו ברכה נוספת להצלחה בפרנסה.

עיסוקו במסחר היהלומים הביא לו הצלחה רבה, והוא קנה לעצמו שם טוב בכל הסביבה, דבר אותו ניצל בשנת תקפ"ז להקלת תנאי מאסרו של אדמו"ר האמצעי, ובשנת תר"ה הציל את החסיד רבי חיים יהושע מקאליסק שהתעסק בהצלת הקנטוניסטים ובפדייתם מידי החוטפים[1].

כברכתו של אדמו"ר הזקן ר' גבריאל האריך ימים, ונפטר בשנת תר"ו, ואשתו נפטרה שנתיים אחריו בשנת תר"ח.

משפחתו[עריכה]

לבן הבכור שלהם קראו הזוג בשם חיים, ובעקבות הסיפור הצמידו להם החסידים את השם 'נושא חן' והוא הפך לשם משפחתם. לא ידוע פרטים נוספים אודות שמות בני המשפחה, אך ידוע שחיתן את ילדיו עם משפחות מיוחסות משקלוב, וצאצאיו עלו לארץ בשנת תש"נ[2].

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים

  1. 'התמים' עמוד שטז.
  2. צאצאיו לא זכו להכיר את סבם, וכשעלו לארץ ונפגשו עם חסידי חב"ד שסיפרו להם את הסיפור, היו מופתעים.