ברכה על ארבעת המינים של הרבי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרבי יוצא מסוכתו כשבידו המשך וככה תרל"ז. מאחור נראה הרב מאיר הארליג מחזיק את הד' מינים של הרבי. כ"א תשרי תשל"ז

במשך כל שנות נשיאותו, הרבי היה נותן לחסידים את הזכות לברך על ארבעת המינים שלו מידי יום מימי חג הסוכות. בשנים הראשונות הדבר נעשה בנוכחות הרבי בסוכתו האישית, ובשנים שלאחר מכן, הרבי היה שולח את ארבעת המינים באמצעות שליח והברכה נעשתה בסוכת הקהל.

אצל רבותינו נשיאנו[עריכה]

בשנת תרע"ט בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה לא ניתן היה להשיג אתרוגים מקלבריה בכל רחבי רוסיה ובהשתדלותו של הרב שמואל גוראריה נשלח אל אדמו"ר הרש"ב שהתגורר באותה עת ברוסטוב אתרוג מהודר. כל אנשי העיר והסביבה, חסידים ושאינם, באו לברך על ארבעת המינים של הרבי.

הסדר אצל אדמו"ר הרש"ב היה, שהיה יושב בכל ימות החג בסוכה בבוקר, וספר דא"ח בידו, והיו כולם באים לברך על האתרוג, בנוכחות הרבי. ר' רפאל כהן מספר שהוא יחד עם אביו באו במיוחד מהעיירה קרמנצ'וג לשם כך. בהגיעם בחול המועד סוכות, נכנסו תיכף לברך על ארבעת המינים של הרבי. הרבי רמז לאביו כי יכול הוא גם לעשות הנענועים בלולב, באופן כללי הרבי השגיח שלא יעשו נענועים בלולב ורק לאחדים אמר הרבי שינענעו[1].

אדמו"ר הרש"ב גם דייק שהמברכים לא יחזיקו האתרוג בעת הברכה אלא רק לאחריה יחזיקו בו לרגע קצר[2].

הרבי מלך המשיח כותב אודות אדמו"ר הריי"צ[3] "כבר ידועה הנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר שנתן לכמה וכמה לברך בהאתרוג שלו. ומסופר על אחד הרבנים הצדיקים (כמדומה מפולין) שהתנהג כן בקביעות, וכששאלוהו, והרי על ידי משמוש נוגעים בהעניין ד"הדר", ענה, אין לך "הדר" מזה שכמה וכמה מבני ישראל יקיימו בו מצווה נעלית זו".

בשנים הראשונות לבואו של אדמו"ר הריי"צ לארצות הברית בודדים היו זוכים לברך על הד' מינים שלו. אך בשנתיים האחרונות בחיים חיותו בעלמא דין (תש"ט ותש"י) היה חתנו - הרבי מלך המשיח מוריד את ד' המינים כדי לאפשר לכל הקהל לברך עליהם.

אצל הרבי[עריכה]

הרבי הנהיג במשך כל שנות נשיאותו שכל הרוצה לברך על ארבעת המינים שלו, יוכל לעשות זאת, מידי יום מימי החג, הן קודם התפילה והן לאחריה למי שלא הספיק קודם לכן. וביום הושענא רבא אחר שסיימו הגברים לברך גם נשים וילדים זוכים.

הסדר בדבר השתנה במשך השנים. בשנים הראשונות היה הרבי עצמו נותן לברך על הד' מינים שלו בסוכתו האישית[4], ובשעת מעשה הרבי היה יושב או עומד בסוכה ומעיין בספר חסידות[5] ומרים מעת לעת את עיניו ומביט על המברכים. החל משנת תשכ"ה מסר הרבי את הד' מינים על ידי שליח שיברכו עליהם בסוכת הקהל העומדת בחצר 770. הרבי היה נכנס לתפילת שחרית גם אם לא סיימו כולם לברך, ולקראת אמירת ההלל היו מביאים לרבי לבית המדרש את הד' מינים. בשעת אמירת ההלל, ההושענות ותפילת מוסף היו הד' מינים אצל הרבי ויחד איתם הוא יצא מהתפילה. לאחר התפילה היה מוסר שוב את הד' מינים לציבור, עבור אלו שעדיין לא ברכו.

כשמסר הרבי את הד' מינים לברכת הציבור, בדרך כלל באמצעות הרב מאיר הארליג, אמר "מתנה על מנת להחזיר" וזאת גם בימי חול המועד.

בשנת תשנ"ב, בבוקר היום הראשון של החג, באופן מפתיע הרבי ביקש להיות נוכח בשעה שהקהל מברך על הד' מינים. הרבי עצמו הוציא את הד' מינים מסוכתו והלך אל הסוכה הקטנה המיוחדת לכך בקצה סוכת הקהל, ובמשך שש שעות ומחצה עמד והביט על כל אחד ואחד מהמברכים, כשהוא עונה "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמן" על ברכותיהם.

הרבי הביט על המברכים באופן מדוקדק. לאחד העיר ששכח לברך "שהחיינו", לאחד שנטל האתרוג הפוך סימן הרבי ליישרו. למי שהקדים ונטל את האתרוג הורה הרבי ליטול את הלולב תחילה. הרבי סייע לאחד שהתקשה באמירת הברכות ואמר איתו מילה במילה מתוך הסידור. ולרבים איחל "גוט יום טוב" בחיוך ובשמחה.

ר' מאיר הארליג מכניס את ארבעת המינים אל הרבי במהלך התפילה. תשנ"ב

במשך השנים, מידי יום, לאחר שהקהל בירך על לולבו של הרבי ור' מאיר הארליג הכניס אותו לבית המדרש אל הרבי לאמירת ההלל וההושענות, החל הרבי בוחן ומסדר את הלולב ואת טבעותיו.

קרו מקרים שנפסל הלולב או האתרוג והיה צורך להחליפם באחרים. בשנת הקהל תשמ"ח, החליף הרבי אתרוג כל יומיים או שלושה. הלולב בדרך כלל אף פעם לא נפסל, והרבי לא היה צריך להחליף אותו, אבל היו פעמים שהוצרכו להחליף את הלולב. הדסים וערבות היו מחליפים מספר פעמים.

ר' מאיר הארליג סיפר שכאשר האתרוג של הרבי נפסל בפעם הראשונה (עקב השימוש הרב) בשנת תשכ"ז, כבר אחז הרבי באמצע התפילה. ר' מאיר ניגש וסיפר לרבי שהאתרוג נפסל. הרבי הורה לו ללכת לביתו ברחוב פרזידנט ולהביא משם את האתרוג של הרבנית. היה זה ביום הראשון של חול המועד, ובהמשך החג לא נתן הרבי את האתרוג כדי שיברכו עליו, אלא רק אחרי התפילה בהושענא רבא (גברים, ואחר כך נשים וילדים).

מספר שנים לאחר מכן, כאשר נפסל שוב האתרוג, מספר ר' מאיר, סיפרתי לרבי שמישהו פסל אותו בטעות, הרבי אמר: "אינני מעוניין לדעת את השם (של מי שעשה זאת)". הרבי הוציא אתרוג אחר, עליו הוא בירך, ונתן לציבור לברך.

סדרי התור לברכה[עריכה]

התור לברכה על ארבעת המינים של הרבי משתרך מרחוב יוניון צמוד לבניין הכולל הישן, אל החצר האחורית של 770

התור לברכה של הלולב של הרבי השתרך בדרך כלל מרחוב יוניון דרך חצר בניין הכולל ומשם לבריכת התשליך שמוצבת בחצר האחורית של בניין 770 ונכנס לסוכת הקהל, שבשנים מאוחרות יותר נבנתה בה סוכה קטנה מיוחדת עבור הברכה על הלולב של הרבי. לסוכה זו שני פתחים כניסה ויציאה ובה עמד הרבי בשנת תשנ"ב בכעין יחידות עם המברכים.

בשנים האחרונות התור מתחיל מרחוב איסטערן פארקווי עובר דרך החלק האחורי של ה"זאל הגדול" ב-770 וממשיך לכיוון בריכת התשליך אל הסוכה.

ברכה על ארבעת המינים של הרבי, תשנ"ג

החל מאמצע שנות המ"מים, כאשר ציבור באי בית חיינו בחודש תשרי הלך וגדל והגיע לאלפים רבים, נעשו ניסיונות לקצר את משך העמידה בתור על ידי חלוקת מספרים החל משעת בוקר מוקדמת ביותר, אך עם זאת, הזמן שבין מסירת הלולב על ידי הרבי ועד התחלת התפילה היה קצר יחסית למספר המבקשים לברך ותמיד היה לחץ גדול של ממתינים, מפני ריבוי הקהל.

בגלל הלחץ הרב החסידים לא היו עושים את הנענועים בלולב של הרבי, אלא רק נענוע קטן. לאחר הברכה היו משלימים את הנענועים במלואם בלולבים אחרים. היחיד שעשה את הנענועים במלואם בלולב של הרבי היה החסיד ר' בערקע חן.

הברכה על הלולב של הרבי כיום[עריכה]

גם לאחר ג' תמוז תשנ"ד ממשיכים חסידים להכין עבור הרבי את הד' מינים. ומידי יום עומדים אלפי חסידים בתור כדי לזכות לברך על הלולב של הרבי.

את הלולב מניחים על הסטענדער של הרבי בעת אמירת ההלל וההושענות. ולאחר התפילה שוב ממשיכים לברך עליו אותם שלא הספיקו קודם התפילה. בהושענא רבה זוכים לברך על הלולב גם הנשים והילדים.

בין המתעסקים בעניין זה היה הרב חיים לוי יצחק גינזבורג שבזכות "חזקה" זו היה אוחז את ספר תורה של משיח בעת ההושענות. בנוסף ישנם כמה משפיעים וזקני אנ"ש שקנו להם "חזקה" להציע לאחר הברכה למברכים להשלים את הנענועים בלולביהם[6].

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]



הערות שוליים

  1. שמועות וסיפורים ח"א עמ' קז, ליובאוויטש וחייליה עמ' 31, רשימות דברים ח"א עמ' קע"ה
  2. אוצר מנהגי חב"ד תשרי עמ' רצה מרשימות ר"י דזייקובסאהן
  3. אגרות קודש חט"ז עמ' לח
  4. שהייתה מוצבת בשנים הראשונות בשטח ה"שאלאש" לצד בניין 770, ומשנת תשל"ו - בחזית הבניין
  5. בדרך כלל היה זה ביכל של המשך וככה תרל"ז של אדמו"ר המהר"ש
  6. ביניהם: הרב אלימלך שחר, הרב שמעון בקרמן (שבעבר זכה להגיש לרבי את האתרוגים מכפר חב"ד) והרב אפרים מיפעי.
(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר אוצר מנהגי חב"ד)