אשת כהן שנתיחדה עם גוי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שאלת דינה של אשת כהן שנתייחדה עם גוי היא שאלה הנידונה בפוסקים רבים ובפרט בספרי אדמו"ר הזקן ואדמו"ר הצמח צדק.

המעשה[עריכה]

לפני הצמח צדק נשאלה שאלה עם אשת כהן שנשלחה על ידי בעלה לדבר עם מושל העיר בנוגע לעזרה שזקוק לו בענין מסויים, ולאחר שהלכה לביתו עם אחותה חזרה לבעלה וטענה שנאנסה על ידי הגוי וממילא היא אסורה לו כדין אשת כהן שנאנסה.

הדיון[עריכה]

שורש השאלה תלוי בשלשת העובדות: 1. היחוד עצמו - יתכן שהוא עצמו אוסר. 2. אמירתה טמאה אני. 3. העובדה שהיחוד היה עם גוי.

דין אשת כהן שנתייחדה[עריכה]

בנידון הראשון הדיון הוא בדבריו של אחד מגדולי הראשונים הוא הרא"מ שכותב[1] דאשת כהן שנתייחדה עם עובד כוכבים שעה אחת כדי ביאה אסורה לבעלה, ואפילו אשת ישראל. כנגד דבריו של הרא"מ עומדים דברי בעל ספר התרומה שכותב שאין לאסור במקרה כזה אפילו אשת כהן, וגם הר"ן בכתובות שם כתב שאיסור אשת כהן שנתייחדה עם דווקא עם נתייחדה באונס כלומר שנתפסה בבית האסורים בכוח, ולא ביחוד מרצון, וכן דעת התוספות[2], וכן כתב הרשב"א[3], והובאו דבריהם בבית יוסף[4], וכ"כ מהרי"ק[5].

דין אומרת טמאה אני[עריכה]

אמנם כל זה בסתם יחוד וכשאומרת טהורה אני, שבכך מקילים התוספות לומר שבסתם יחוד אין דינה כשבויה שאין נאמנת לומר טהורה אני, כי שאני התם שמסורה בידם מה שאין כן כאן, אבל בשהיא אומרת טמאה אני שאנסה העובד כוכבים יש לומר שבאופן כזה ודאי אסורה, משום שבאופן כזה אין את הטענה "לא הנחת בת לאברהם אבינו אשת כהן יושבת תחת בעלה" כו'.

חומר טענת טמאה אני ביחוד עם גוי[עריכה]

ואף על פי שבסוף מסכת נדרים התירה הגמרא משום שמא "עיניה נתנה באחר" (רוצה היא להפטר מבעלה), אבל כאן שהיחוד היה עם גוי, יש לטענתה ראיה מדין רוב, רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות[6], וכמו שמצינו במסכת כתובות[7] שסומכין על אמירתה להקל בראוה מדברת עם אחד או בהיתה מעוברת מטעם רוב או חזקה[8], ואם כן כמו שסומכין על אמירתה בצירוף החזקה אף להקל באיסור יוחסין שהחמירו בו מאוד, כך יש לומר שסומכין על אמירתה לחומרא כשיש רובא דמסייע לה. וכך משמע מתשובת הרשב"א סוף סימן אלף רנ"א להחמיר בכה"ג ע"ש.

טענת "רגלים לדבר" - מחלוקת אדמו"ר הזקן והבית שמואל[עריכה]

ועוד שיש כאן טענת המוזכרת בספר בית שמואל[9] של "רגלים לדבר" כשאומרת טמאה אני, ואפילו ביחוד עם ישראל, וכלשונו "ונראה דאם ידוע שנתייחדה עם אחד ואמרה טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר כו'" עכ"ל.

אלא שבתשובת אדמו"ר הזקן כתב שלא כדעת הבית שמואל, ומכל מקום סברתו של אדמו"ר הזקן היא רק משום שסברת רגלים לדבר אומרים רק כשהמצב עצמו מוכיח שאכן התקיים מעשה איסור כמו בסוף מסכת נדרים ששם מקור סברא זו, והרי כאן הלכה בשליחות בעלה ועוד לקחה את אחותה לשומר הגם שמדינא אין זה שמירה, אפשר לא חשיבה עוברת על דת מחמת שהיתה סבורה שאין איסור בזה להתייחד כן בעיר[10].

ומכל מקום, כאן במקרה כזה שהיחוד היה עם גוי, וגם אומרת טמאה אני, אם כן יש לומר שבנידון כזה אדמו"ר הזקן גם יודה שאסור, שהרי לא מצינו שידחו את דברי הרא"ם, ואם כן לכאורה יש להחמיר.

פסק ההלכה[עריכה]

אין עדים שנתייחדה עמו[עריכה]

אך אם אין עדים שנתייחדה עמו ממש, אף על פי שראו שהלכה לביתו, מכל מקום אולי לא נכנסה אצלו, שיש לומר שלא הניחוה לבוא אליו כי הוא שר. ואם כן יש ספק בעיקר היחוד אם נכנסה או לא, ושוב אין זה רגלים לדבר. ואף דמסתמא נתייחדה עם עבדיו ליכא מיגו דאי בעי אמרה שעבדיו אנסוה. דע"ז לא היתה נאמנת שאין זה רגלים לדבר כי אימת רבם עליהם ואין ידם תקיפה עליה.

ועוד סברא יש להתיר, על פי דברי הבית מאיר[11] דמתיר אפילו בנתייחדה, ואפשר שטעמו דאע"ג דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות מכל מקום על רצון אין סברת רוב, דמסתמא היא לא נתרצית דהא גם שבויה שמסורה בידם מותרת לישראל ולא חיישינן שמא נתרצית. ואם כן אין החשש רק על אונס. ואונס לא שכיח, כמ"ש התוספות פ"ק דכתובות (ד"ט ע"א). וגם הרמב"ם פ"א מהלכות נערה כ' וכל הנבעלת בעיר בחזקת מפותה כו' והיינו מפני שלא צעקה. ואם כן יש לומר דמה"ט העובד כוכבים מתיירא לאנוס אותה שמא תצעוק.

אלא שסברתו של הבית מאיר תלויה במקרה עצמו, ו"הכל לפי הענין", ובמקרה כזה שהוא שר ותקיף גדול יש לומר שאינו מתיירא מלאנוס אותה ובצירוף סברת הבית שמואל שאוסר בנתייחדה גם באומרת שברצון נבעלה אפילו בנתייחדה עם ישראל כמבואר בב"ש סימן קט"ו סס"ק כ"ג. אם כן על כל פנים בנתייחדה עם עובד כוכבים יש להאמינה בין ברצון בין באונס דאף על גב דאונס לא שכיח נאמנת במיגו דרצון א"נ שיש לתלות שבאמת ברצון היה ומה שאומרת באונס זהו כדי להצדיק עצמה לפני בני אדם.

מסקנא[עריכה]

מסקנת הצמח צדק היא שאם יש עדים על היחוד היא אסורה, דמכח סברת הבית מאיר לבדו לא ניתן להקל מול הבית שמואל שחולק עליו, אך כשאין עדים על היחוד ממש יש להקל ולהתירה לבעלה, אלא אם כן הבעל מאמין לדבריה.

הערות שוליים

  1. בפרק ב' דכתובות ובמסכת עבודה זרה
  2. פרק אין מעמידין (ד' כ"ג סע"א) בד"ה ותו
  3. בתשובה סימן אלף רנ"א דאף על גב דמסוגיא דר"פ אין מעמידין נראה לכאורה דאפילו ביחוד דעלמא באשת כהן אסורה לבעלה. אין הדעת מכרעת כן ע"כ נראה כדברי סה"ת ע"ש
  4. בסימן ז' סד"ה אשה שנחבשה. ובש"ע שם סוף סעיף י"א בהג"ה. ועיין ב"ש שם ס"ק ל"ג.
  5. שרש ק"ס דדבר פשוט הוא שיש לסמוך אכל הני רבוותא היכא שאינה מסורה בידם וגם כי לא נתייחדה אלא לפי שעה כי רבים נינהו נגד הרא"ם
  6. וכמ"ש במהרי"ק שרש ק"ס בשם בה"ג בדיני מיאון וסמ"ג בלאו קכ"א לחלק בין נסתרה עם ישראל ובין נסתרה עם עובד כוכבים דהוי כשבויה מה"ט
  7. יג, א
  8. לחד מ"ד דוקא ברוב כשרין אצלה ולחד מ"ד אפילו ברוב פסולין משום דאמרינן אוקמה אחזקה כדפרש"י שם (עמוד ב') ולדברי המכשיר גם בבתה יש לומר כמ"ש התוספות בכתובות (דכ"ו ע"ב) דחזקת האם מהני גם להבת ע"ש ועיין בהרא"ש פ"ק דכתובות סימן י"ח.
  9. סימן ו' ס"ק כ"ד
  10. וכעין מ"ש מהרי"ק הובא ב"י סימן כ"ב כיון שפשט הדבר עכשיו כו' ע"ש
  11. סימן ו'