אריה לייב שיינין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב אריה לייב (לייבע) שיינין (מכונה בשם דער דוקשיצער רב. תרמ"ט-ל"ג בעומר תש"ב) היה חסיד חב"ד שכיהן כרבה של דוקשיץ במשך קרוב לעשרים שנה, ונחשב לאחד הדמויות הפאר שהוציאה ישיבת תומכי תמימים תחת ידיה. אדמו"ר הרש"ב התבטא עליו כי הוא בינוני על פי התניא.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בסביבות שנת תרמ"ט בבוברויסק שברוסיה הלבנה לאביו הרב איסר שיינין ולאמו שרה, בתו של החסיד ר' שמחה לוין, מחסידי אדמו"ר המהר"ש.

בגיל צעיר מאוד, שלחו אותו הוריו לליובאוויטש יחד עם עוד שני ילדים בני גילו הרב אברהם פריז והרב אליהו ייאכיל סימפסון. עם הגעתם של שלושת הילדים לחצרו של אדמו"ר הרש"ב, נפתחה במיוחד בשבילם כיתה מיוחדת לצעירים, שהיוותה את היסוד לחיידר שפעל לצידה של ישיבת תומכי תמימים.

הרב שיינין נתפס עד מהרה בהדרכה החסידית שקיבל מאת זקני המשפיעים בישיבה, והחל לעסוק בעבודת התפילה כשהוא משקיע שעות ארוכות בהתבוננות בעניני חסידות עמוקים. הוא היה מופשט מהעולם הזה, והיה מונח במשך כל שעות היום בעניני החסידות שלמד.

אדמו"ר הרש"ב העריך מאוד את עבודתו והתעסקותו במסירות בעניני החסידות, והתבטא עליו בביטויים מופלאים עד שאמר עליו שהוא "בינוני על פי התניא", ושהיה כדאי את כל ההשקעה לייסד את ישיבת תומכי תמימים בשביל לייבע שיינין בלבד, וכל השאר הוא רווח נקי.

תקופת זעמבין[עריכה]

כשהגיע לגיל נישואין, אדמו"ר הרש"ב בעצמו דאג לשדך אותו עם בתו של אחד מחסידי חב"ד שהתגוררו בזעמבין. לאחר נישואיו התגורר מספר שנים במקום מגורי הורי הכלה בזעמבין, כשהוא משמש על פי הוראתו של אדמו"ר הריי"צ כמשפיע בזעמבין ובסביבותיה. מתוקף תפקידו היה נוסע לעיתים קרובות לעיירות הושנות בהם היו מרוכזים חסידים על מנת להתוועד איתם ולרומם את מצבם בעניני לימוד החסידות וההתקשרות לרבי.

לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הרש"ב, התקשר הרב שיינין לבנו וממלא מקומו אדמו"ר הריי"צ ועשה את כל שביכולתו ואף למעלה מזה לנסוע אל הרבי מידי שנה במסירות נפש, למרות כל הסכנות ומלחמות האזרחים שפרצו בכל פינה.

רבה של דוקשיץ[עריכה]

בהתוועדות שמחת תורה של חודש תשרי תרפ"ב הורה לו אדמו"ר הריי"צ לכהן כרב בעיירה החסידית דוקשיץ שבפולין, כשלצורך קבלת התפקיד יעבור בדרכו לדוקשיץ דרך יקטרינוסלב ויקבל תעודת סמיכה מרבה של העיר רבי לוי יצחק שניאורסון. אדמו"ר הריי"צ שהכיר בכך שאופיו של הרב שיינין היה ביטול וענווה גדולים, ציווה עליו באותה התוועדות בפולנית: "זנאי פנו" - דע מיהו בעל הבית (היינו שהוא צריך להתנהג בעיירה בתוקף המתאים לרב).

הרב שיינין קיבל את הוראתו של הרבי ונסע ליקטרינוסלב לקבל את תעודת ה'סמיכה', כשרבי לוי'ק העיד עליו בתעודה ש"יראתו קודמת לחכמתו".

כשהגיע לדוקשיץ, המתנגדים התנגדו למינויו והעמידו רב משלהם בשם מרדכי יעקב גאלינקין. הם אף ניסו להעליל עליו עלילות באוזני המושל שזימן אותו אליו לשיחת בירור, אך לאחר שנפגש איתו הבין שהכל עלילות שווא של מתנגדיו, ואמר כי תוארו הוא "כפני מלאך אלוקים". המחלוקת נמשכה מספר שנים עד שהשלטונות המקומיים החליטו לעשות לדבר סוף, ובבחירות שהתקיימו בין בני העיירה ניצח הרב שיינין ברוב קולות, וכן היה גם בסיבוב השני.

לאחר זכייתו בבחירות, ניתנה לו דירת מגורים מאת הנהגת הקהילה, ולפרנסת בתו עסקה אשתו במכירת שמרים, כשמידי פעם נכנס סכום כסף נוסף שקיבל בעבור עיסוקו בהנהגת הקהילה ובסידור קידושין.

בשנות המחלוקת עמד לצידו הרב יוחנן גורדון שהכיר אותו עוד מימי לימודיהם יחד בישיבה בליובאוויטש, וכן הוא קיבל לעיתים קרובות מכתבי עידוד מאדמו"ר הריי"צ שחיזקו אותו להמשיך להילחם על תפקיד הרבנות.

מלבד ניהול עניני הקהילה כרישום נישואין ועריכת חופות, נהג הרב שיינין לחזור מידי שבוע חסידות ב'חדר שני' שבבית הכנסת החב"די המקומי, ובשבת תשובה ובשבת הגדול מסר דרשה בפני כל בני העיר.

הנסיעות לרבי[עריכה]

לרב שיינין היה 'קאך' גדול בנסיעה לרבי והוא היה משתדל להגיע לרבי כמה שיותר פעמים, ובפרט בחודש תשרי. בשנת תרפ"ט, זכה לנסוע לוורשה על מנת להשתתף בחתונה של הרבי, כשלצורך כך הוא מכניס את עצמו בחובות והלוואות, ובלבד שיזכה להשתתף בחתונת הרבי, ובשנת תרצ"ב נסע שוב לעיירה לאנדוורוב שם התקיימה חתונת בתו הצעירה של אדמו"ר הריי"צ הרבנית שיינא, וזכה להיות אחד מעדי הכתובה.

לחודש תשרי של שנת ת"ש שנערך בצל הסכנות של מלחמת העולם השניה, התאמץ הרב שיינין לנסוע לרבי למרות מצבו הכלכלי הדחוק, כשלצורך כך הוא משתמש בכסף שקיבל מאת בני הקהילה לטיפול הצרכים הרפואיים של אשתו שנפלה למשכב.

פעילות בערי ליטא[עריכה]

במשך שנות כהונתו ברבנות דוקשיץ, לא צימצם את תחום השפעתו בעיירה בלבד, אלא נסע בשליחותו של אדמו"ר הריי"צ לכל סביבות ליטא ופולין, ביקר שם את מצב הקהילות החסידיות, ודיווח לאדמו"ר הריי"צ על המתרחש כשעל הדרך הוא משתדל לסייע ככל יכולתו בביסוס החיים החסידיים.

עם אסיפת התייסדותה של 'אגודת החסידים בפולין ליטא ולטביה' בעשרת ימי תשובה של שנת תרצ"א, החל לפעול למען עריכתם של מסעות חיזוק על ידי אדמו"ר הריי"צ למדינות אלו. פעולותיו נשאו פרי, ואדמו"ר הריי"צ אכן ערך מספר מסעות, כשהרב שיינין עמד בראש ארגון הפרטים סביב המסעות ועריכת קבלות הפנים ההמוניות לכבודו של אדמו"ר הריי"צ.

פטירתו[עריכה]

לאחר חזרתו משהותו בחצר הרבי בחודש תשרי של שנת ת"ש, נסע אדמו"ר הריי"צ לארצות הברית, ומשם פעל יחד חברי אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית להשיג אשרות כניסה לחסידים שנשארו בצל הסכנה. הפעולות בנושא שנמשכו שנה תמימים נשאו פרי, והחסידים הצליחו לארגן ויזה עבור הרב שיינין, אך הוא לא הספיק להשתמש בה. בח' בתמוז תש"א פלשו הנאצים לעיירה והחלו לענות את תושביה היהודיים ובראשם את רבה העיירה הרב שיינין, כשהם מכים על ראשו באבנים כבדות ופוצעים את ראשו, ורק בנס הצליח לשרוד את העינויים ונותר בחיים.

לאחר חצי שנה של עבודות כפיה, העבירו הנאצים את תושבי העיירה לגטו ובאקציה השניה שערכו בי"ח אייר תש"ב לקחו את הרב שיינין מתוך בתו בעודו עסוק בתפילה ועטור בטלית ותפילין. כל היהודים שמצאו הנאצים רוכזו בשטח מישור מחוץ לעיר, ולפני שהנאצים הרגו את כולם ביקש הרב שיינין שיתנו לו מספר דקות של חסד לשוחח עם אנשי הקהילה, וכשניתנה הרשות פתח באמירת וידוי בהתעוררות גדולה ובמנגינה מיוחדת, ניגן איתם את ניגון ההקפות של שמחת תורה, ולאחר מכן אמר יחד איתם "שמע ישראל".

ידיד נפשו הרב יוחנן גורדון קרא לבנו אריה לייב על שם הרב שיינין שניספה בשואה.

משפחתו[עריכה]

לרב שיינין נולדו שתי בנים. בנו שלום בער, נלקח יחד איתו ועם רעייתו על ידי הנאצים ונרצחו יחד על קידוש השם. בנוגע לבנו הבכור חיים יקותיאל ישנם דעות חלוקות האם הצליח להינצל או שנספה יחד עם כל בני העיירה.

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים