אסתר המלכה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף אסתר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסתר המלכה (אסתר בת אביחיל, משבט בנימין. בת דודו של מרדכי היהודי) הייתה גיבורת סיפור המגילה ונס חג הפורים. אסתר נישאה למלך אחשוורוש בעל כרחה לאחר שהאחרון הרג את מלכתו הקודמת, ושתי. בדורה נגזרה גזירת שמד על כל עם ישראל, ובזכות נישואיה למלך הביאה להצלת כל עם ישראל משמד וכליה.

אסתר הייתה גם אחת משבע הנביאות שהיו בעם ישראל[1]. ואחת מארבעת הנשים היפות מימות עולם[2].

שמה[עריכה]

ישנם כמה דעות מה היה שמה האמיתי: אסתר, או הדסה או אסתהר. וכך מסבירה הגמרא את שמותיה השונים:

י.png תניא, רבי מאיר אומר: אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה – על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר[3] והוא עמד בין ההדסים.

רבי יהודה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר – על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו'.

רבי נחמיה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר - שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר (- ירח[4] או כוכב נוגה[5]).

בן עזאי אומר: אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית, כהדסה.

רבי יהושע בן קרחה אמר: אסתר ירקרוקת היתה (כהדסה) , וחוט של חסד משוך עליה.

י.png
– תלמוד בבלי מסכת מגילה יג, א

הגמרא[6] אומרת: "אסתר מן התורה מנין? דכתיב "ואנכי הסתר אסתיר""[7] המהרש"א מבאר, שהסיבה שהגמרא מבררת זאת, היא מפני שיש כמה שיש להם כמה שמות, וצריך לדעת מדוע בחרו דווקא בשם זה שיהיה השם העיקרי? ובפרט כאן, שהשם של אסתר הוא שם פרסי. ועל זה עונים, שעיקר שמה הוא אסתר, מכיוון שבדורה יתקיים המקרא הזה - שאומר שהקב"ה יסתיר את פניו מבני ישראל. הרבי[8] מביא מהגמרא הנ"ל ראיה לדברי המהרש"א שזהו שם פרסי.

מוצאה[עריכה]

אסתר היתה בת אביחיל דודו של מרדכי, והייתה מצאצאי שאול המלך, והוא זכה שהיא תצא ממנו הודות לצניעותו הגדולה[9].

אסתר התיתמה מילדות, וכמו שכתוב "כי אין לה אב ואם.. ובמות אביה ואמה"[10]. הגמרא מסבירה, שכפל הלשונות על חסרון הוריה היה בכדי לומר ש"עיברתה - מת אביה, ילדתה - מתה אמה"[1]. המדרש[11] מסביר כי היא בעקבות תלונת ישראל לקב"ה ש"יתומים היינו ואין אב"[12], אמר להם ה': "חייכם הגואל שאני מעמיד עליכם אין לו אב ואם".

המגילה מספרת שבעקבות פטירת הוריה, "לקחה מרדכי לו לבת". הפירוש שנלמד בפשטות הוא שהיתה זו לקיחה לאימוץ, אך הפירוש האמיתי הוא[13], כפי שכותבת הגמרא: "תנא משום רבי מאיר: אל תקרי לבת אלא לבית".

העלמת מוצאה[עריכה]

כאשר אסתר נלקחה על ידי פקידי המלך, מרדכי הורה לה לא לספר על מולדתה ועל עמה. הסיבה לכך היא:

  • בכדי שיחשבו שהסיבה לשתיקתה הוא הבושה שלה מכיוון שהיא באה ממשפחה בזויה או שהיא בכלל "אסופית", וכך ישלחוה. כיוון שאם היו יודעים שהיא ממשפחת שאול המלך הם היו מחזיקים בה[14].
  • יש המפרשים שהסיבה היתה, בכדי שהיא תוכל למלוך, כיוון שאם יתפרסם שהיא יהודיה השרים לא יסכימו להמליכה[15].
  • אחרים אמרו כי בדרך נבואה או בחלום ידע שתבא תשועה על ידה לישראל[16].
  • ויש המוספים, שאם היה מתפרסם שהיא יהודיה וקרובת מרדכי, המן לא היה מתקנא במרדכי, ולא היתה גזירה, ולא היה נעשה הנס[15].
  • ויש המפרשים, שמרדכי אמר לה כך, בכדי שיתאפשר לה לשמור תורה ומצוות בסתר, ולא ירגישו המשרתים, כי אם זה היה מתפרסם, יתכן שהמלך יכריחנה או יהרגנה כי בעל כרחה נתפשה[17].

בבית אחשוורוש[עריכה]

לאחר שאחשוורוש המלך הרג את אשתו הראשונה, והחל בחיפושים אחר אישה חדשה, הוא פקד לאסוף את כל הבתולות על מנת שהוא יוכל לבחור מתוכן אחת. אסתר לא חיפשה ללכת לשם, אך כאשר היא הלכה לאחת מחברותיה, חטפו אותה משרתי המלך באונס. ואף שמרדכי ידע, הוא לא רצה לומר דבר, בכדי שלא יוודע מוצאה[16].

בהגיעה לבית הנשים, היא מוצאת חן בעיני כולם, ובעיני הגא סריס המלך הממונה, והוא ממהר לתת לה את כל צרכיה[18]. ונותן לה שבע נערות לשמשה, מבית המלך. באמצעותן היא יכלה לספור את ימי השבוע, ולידע מתי שבת. הגא גם נותן לה אוכל מיוחד, וחולקים האמוראים מהו: "אמר רב: שהאכילה מאכל יהודי. ושמואל אמר: שהאכילה קדלי דחזירי. ורבי יוחנן אמר: זרעונים"[1]. הסיבה שהוא הפלה אותה לטובה היתה, מכיוון שהיה בטוח בכך שהיא תיבחר למלכה. ועל כן הוא: א. מיהר לתת לה את תמרוקיה, בכדי שהיא תיכנס במהרה למלך. ב. דאג למזונה ביחוד. ג. נתן לה, שלא כמו שאר הנערות שקיבלו סתם שבע נערות, אלא את שבע נערות "מבית המלך" – שתהינה ראויות לה גם בעת שתמלוך. ד. והוא הפלה לטובה גם את נערותיה לטוב – בחדרים יותר טובים, ובמאכלים יותר משובחים[19].

לאחר שנה ששהתה שם, כשהייתה בגיל – "רב אמר: בת ארבעים היתה. ושמואל אמר: בת שמונים שנה. ורבנן אמרי: בת שבעים וחמשה.. כמנין 'הדסה'"[20] – הגיע זמנה לעבור אצל המלך בחודש טבת.

אסתר לא מסרה את נפשה שלא להיבעל מאחשוורוש, מכיוון שהיא "קרקע עולם"[21], דהיינו, שהיא לא עושה כל מעשה בזה. אולם בזהר[22] הובא, שאסתר לא הלכה באמת לאחשוורוש, אלא היתה שידה שהיתה הולכת במקומה, והיא היתה הולכת למרדכי. האריז"ל מבאר שהיה זה בעצם החלק הרע שבנפשה של אסתר שנפרד ממנה[23].

בהמשך סיפור המגילה אסתר נוטלת חלק מרכזי, בכך שהיא נכנסת לאחשוורוש וגורמת לו במשתה היין השני לכעוס על המן, שרצה להרוג את עמה, וכך נגרמת תלייתו. ולאחר מכן היא מביאה את מרדכי לאחשוורוש ומתחננת אליו שיבטל את הגזירה. כן היא מאפשרת ליהודי שושן להרוג במשך יום נוסף להרוג את אויביהם, ולתלות את עשרת בני המן.

מלכותה[עריכה]

הסיבה שאסתר מלכה על 127 מדינות, הייתה מכיוון ששרה אמנו חיה 127 שנים[24].

ואכן, לאחשורוש היו בתחילה רק מאה ושש עשרה איפרכיות, ובזכות אסתר נתווסף לו עוד י"א[25].

כתיבת המגילה[עריכה]

לאחר שנצחו היהודים, ביקשה אסתר המלכה לכתוב את המגילה:

י.png אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: "קבעוני לדורות".

רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו:.. שלחה להם אסתר לחכמים: "כתבוני לדורות".

י.png
– מגילה ז, א

החילוק בין הבקשות הוא: שהקביעה היא ליום טוב, והכתיבה היא - שהיא תהיה קבועה בין כתבי הקודש. את הבקשה הראשונה - לא קיבלו החכמים, אבל את הבקשה השנייה הם קיבלו, וכתבו את המגילה.

הרבי מבאר[26], שהסיבה שדווקא אסתר היא זו שביקשה את כתיבת המגילה, בשונה ממרדכי שרק ביקש על קביעת היום טוב[27], היא מכיוון שהחילוק בין מרדכי ואסתר הוא החילוק בין נשמה וגוף - שמרדכי הוא הנשמה, ואסתר היא הגוף. ולכן גם בסיפור המגילה - מרדכי דאג לחזרתם בתשובה של בני ישראל; ואסתר הלכה להשתדל בהצלת גופם הגשמי של בני ישראל. ולכן מרדכי הסתפק בעניין הרוחני של פורים - בקביעת הנס במחשבת בני ישראל; אבל אסתר רצתה גם מעשה, ולכן היא ביקשה כתיבה בדיו על הספר, וקריאה של המגילה (ש"עקימת שפתיים היא כמעשה"[28]).

בנה[עריכה]

המדרש[29] מספר, שלאסתר נולד בן מאחשוורוש, ושמו "דריוש", והוא זה שנתן רשות לבנות מחדש את בית המקדש השני[30].

הגמרא אומרת[9] שהיא "היתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי". ותוספות מסבירים, שהיא היתה משמשת במוך אצל אחשוורוש, והיא התעברה ממרדכי. והסיבה שהוא נקרא "בן אחשוורוש" אף שהיה בן מרדכי, היא מפני שגדל בביתו[31].

אולם יש הסוברים, כי אף ששימשה במוך אצל אחשוורוש, היה זה רק עד להליכתה אליו בזמן הגזירה, כשאמרה "כאשר אבדתי אבדתי", ואז היא אכן התעברה מאחשוורוש[32]. אולם קשה על כך מחשבון הזמנים, שכן על פי זה דריוש היה רק בן שנתיים במיתת אחשוורוש, וזה לא יתכן[33].

לעומת זאת, על פי פירוש האריז"ל[23] שהיתה זו שידה שהיתה אצל אחשוורוש, מובן שהוא נולד ממנה, אלא שהוא נקרא בנה של אסתר מכיוון שהיא (השידה) היתה מהחלק הרע של אסתר.

בתורת החסידות[עריכה]

הגמרא אמרה, שהמקור לשם "אסתר" מן התורה הוא הפסוק "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא". והיינו, שעניינה של אסתר שנמשלה לכנסת ישראל[34] הוא – הסתרת האלקות בזמן הגלות, שעל שמה אומרים "ביום" – הגילוי הינו באופן של "ההוא" – שהוא לשון נסתר, כיוון שהגילוי נעדר (בשונה מלעתיד לבוא שיאמרו "ביום ההוא: הנה אלקינו זה"[35])[36].

דרגתה של אסתר היא ספירת המלכות של עולם האצילות, אשר נעשית עתיק לעולם הבריאה, ומסתתרת בירידתה לשם[37].

השם "הדסה" שהוא מלשון "הדס", נתבאר בפרדס[38] ובמאורי אור [39], שזה הולך על בחינת המלכות כפי שהיא מתייחדת עם התפארת, שהיא כללות הספירות, וביחוד כללות הספירות חג"ת, שזוהי המשמעות של הדס, שהוא ענף עץ עבות[40], והמצוה היא בשלשה הדסים[41], כנגד שלשת הספירות חסד גבורה תפארת, וכאשר המלכות מתייחדת ומקבלת מג' ההדסים אזי נקראת בשם הדסה[42].

והסיבה לכך שהמגילה אומרת ש"ויהי אומן את הדסה היא אסתר", היא מכיוון שהדסה היא הדרגה היותר עליונה, שנקראת על שם הצדיקים, ואסתר היא הדרגה הנמוכה יותר, וגם בה יש הדסה. דהיינו, שהדסה מרמז ל"עצם הנשמה" שממנו בא כוח המסירות נפש אצל היהודי. והוא העצם גם של החלק התחתון[43]. ופעולה זו – של חיבור "הדסה" עם "אסתר" נעשה על ידי מרדכי שהיה "אומן" אותה[44].

עניינה של אסתר הוא, שאף שהיא עצמה היא מבחינת "פנים", היא באופן של אסתיר, שזה נעלם; אך יש בה גם "חוט של חסד", וכמו שכתוב "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה" כו'[45]. ולכן היא נקראת רק "טובת מראה"[46], ולא "יפת מראה"[47], מכיוון ש"טוב" הכוונה היא בעצם, ומכיוון שעניינה הוא הסתרה, לכן זה "טוב" להורות שזה נתגלה לאחר ההסתרה[48], ואז היא נקראת בשם "אסתר" ש"ירקרוקת היתה"[1], שהוא היפך ענין היופי.

הסיבה שהנס היה באופן טבעי, שלא היה נראה לעין שזה למעלה מהטבע, אלא שהיה זה מצד אהבת אחשוורוש לאסתר, היא מכיוון שכאשר הגילוי אלוקות נעדר, הגילוי צריך להצטמצם דרך שם "אלקים" שהוא בגימטריה "הטבע"[34].

בדרושי חסידות[34] מובא בנוגע ל"הנהגת אסתר שעשתה הכל מעצמה בלי עצת מרדכי". ואף שלכאורה זה לא מובן: שהרי השם "אסתר", מורה על מעמד ומצב שלא ברור מה צריכים לעשות ומה לא צריכים לעשות וכו'. ואם כן, במצב כזה בודאי היתה אסתר צריכה לשאול ולברר דעתו של מרדכי, ולא לעשות הכל מעצמה? אך הביאור הוא (כמבואר שם), שלהיותה "עקרת הבית", "כל עניני הנהגת עולם שייך אצלה, ובעלה מרדכי.. 'בטח בה לב בעלה'[49] שבודאי לא תעשה דבר שלא כהוגן ח"ו, ולכן עשתה בעצמה כו'"[50], והסיבה לזה היא, מכיוון שהיא הייתה כל כך בטלה, שמעצמה הייתה עושה את הנדרש ללא סיוע[51].

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 מגילה דף יג עמוד א.
  2. מגילה טו, ב.
  3. זכריה א, ח.
  4. רש"י.
  5. ילקוט שמעוני.
  6. חולין קלט, ב.
  7. וילך לא, יח.
  8. שערי מגילה עמ' צא. וראה במ"ש ה'מנות הלוי' בנוגע לשינוי שמה של אסתר לשם פרסי.
  9. 9.0 9.1 מגילה יג, ב.
  10. אסתר ב, ז.
  11. איכה רבה (בובר) פרשה ה.
  12. איכה ה, ג.
  13. פירוש הר"י ן' נחמיאש. האבן עזרא והמלבי"ם הבינו כפירוש הפשוט, אך הר"י דוחה פירוש זה.
  14. רש"י ומלבי"ם.
  15. 15.0 15.1 ר"י קרא.
  16. 16.0 16.1 פירוש הר"י ן' נחמיאש.
  17. אבן עזרא.
  18. הר"י נחמיאש מבאר, שאצל שאר הנשים הוא היה לוקח בכדי להתפרנס מהצד, אבל לה – הוא נתן את כל מה שניתן עבורה.
  19. מלבי"ם.
  20. בראשית רבה פרשה לט, יג.
  21. סנהדרין עד, ב.
  22. ח"ג רעו, א. תקוני זהר תיקון כ.
  23. 23.0 23.1 הובא במדרש תלפיות אות ה, ענף המן.
  24. בראשית רבה פרשה נח, ג.
  25. אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עשרת המלכים עמוד 463.
  26. לקוטי שיחות חלק טז שיחה א לפורים. נדפס בתרגום ללה"ק בשערי מגילה
  27. ירושלמי מגילה פרק ה, הלכה א.
  28. דעת רבי יוחנן — בבא מציעא צ, ב. סנהדרין סה, ב. וכן קיימא לן.
  29. ויקרא רבה פרשה יג, ה. אסתר רבה פרשה ח, ג.
  30. ראה רש"י עזרא א, א. ולהעיר מפירושו בדניאל ט, א – שהיה דריוש בן אחשוורוש שהיה קודם לאחשוורוש שבסיפור המגילה.
  31. תוספות הרא"ש.
  32. מהרש"א.
  33. יערות דבש חלק ב דרוש ט.
  34. 34.0 34.1 34.2 תורה אור מגילת אסתר צג, ד.
  35. ישעיה כה, ט.
  36. תורה אור מגילת אסתר צ, ד.
  37. תורה אור מגילת אסתר צב, א.
  38. שער כג (שער ערכי הכינויים) ערך הדס.
  39. מערכת ה' אות יז.
  40. אמור כג, מ.
  41. סוכה לד, ב.
  42. ד"ה בלילה ההוא תשי"ט. וראה ד"ה ויהי אומן את הדסה עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' שח ואילך). וראה גם ד"ה הנ"ל תשי"ג. תשכ"ד.
  43. ד"ה ויהי אומן את הדסה תשי"ג.
  44. ד"ה בלילה ההוא תשי"ט.
  45. תורה אור הוספות למגילת אסתר קכא, ג.
  46. אסתר ב, ז.
  47. בראשית לט, ו. כט, יז.
  48. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ט ד"ה להבין שרשי הדברים.
  49. משלי לא, יא.
  50. שיחת חג הפורים תשי"ז אות לה.
  51. תורה אור מגילת אסתר ק, ג.