אוהל הצמח צדק והרבי מהר"ש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מהר"ש הוא בעיירה ליובאוויטש, שם נקברו ונפטרו. האוהל ממוקם בתוך בית העלמין היהודי, אשר נהרס במשך השנים, וכיום רק מעט מציבות שרדו ממנו.

ביקור אדמו"ר הריי"צ באוהל[עריכה]

בערב ר"ח אלול שנת תרפ"ב נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. היתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת נשיאות חב"ד.

חורבן האוהל בימות השואה[עריכה]

מציבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש אחרי השואה. ה'אוהל' שהיה סביב נהרס קודם בידי הגויים המקומיים

בקיץ תש"א כבשו הגרמנים את העיירה. בי"ד בחשוון תש"ב רצחו את כל 483 היהודים אשר בה.

בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והנכרים גנבו את כתלי הגדר. כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים מרוסיה נפגעה העיירה ליובאוויטש קשות מהקרבות ורובה נחרבה, והמצבות באוהל ניזוקו ונפלו.

בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים.

בניית המצבות מחדש[עריכה]

אחרי שיקום המצבות והקמת גדר סביבם

האפשרות הראשונה שהיתה לאחדים מאנ"ש לבוא לליובאוויטש, היתה בשנת תשכ"ו. לצורך זה נסע הרב דוד גורביץ, מסמרקנד הרחוקה אל ליובאוויטש, והקים שם את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות.

את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, הרב דוד נחשון ור' אבי טאוב. מאז ואילך מרבים אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו.

בניית האוהל מחדש[עריכה]

כפי שנכתב למעלה, נטמנו אדמו"ר הצמח צדק ובנו, אדמו"ר המהר"ש בליובאוויטש. בימי מלחמת העולם השנייה, בעת שהנאצים ימ"ש הרגו את יהודי העיירה, הם הרסו גם את האוהל הקדוש.

עברו שנים רבות ובשנת תשכ"ח החליטו שניים מהחסידים שנשארו ברוסיה - ר' מוטל קוזלינר ור' דוד אבא גורביץ' לדאוג לשיפוץ ובניית האוהל שנהרס כחמישים שנה קודם לכן, לשפצו, לנקות ולפנות את ההרס הרב שהיה במקום ולסמנו בגדר שתהווה כבוד וציון דרך לחסידים שיבואו להתפלל במקום. באותה תקופה עדיין שלט ברוסיה השלטון הסובייטי, ומשימה של שיפוץ אוהל קדוש הייתה בגדר חלום, אך שני חסידים נועזים אלו לא התפעלו והחליטו לעשות את המלאכה בכל מחיר. לאחר מאמצים רבים הם השיגו את סכום הכסף הנדרש ואז יצא ר' דוד אבא להמשך המלאכה.

ר' דוד אבא שהתגורר באותה העת בטשקנט לקח את ילדו בן התשע והחל לנוע לכיוון העיירה ליובאוויטש. אחת התחנות בדרך הארוכה הייתה בעיירה חרקוב שם פגש ר' דוד אבא את החסיד הישיש ר' שניאור זלמן סקבלו שלמד בצעירותו בעיירה ליובאוויטש. ר' דוד אבא חשב לצרף לנסיעתו את סקבלו, אך תשישותו הרבה לא איפשרה זאת. סקבלו המליץ לצרף לנסיעה במקומו את שכנתו גב' שרה פסיא שגרה בעברה בעיירה רודניא הסמוכה לליובאוויטש אך גם היא סירבה להצעה עקב תשישות, שרה פסיא מסרה לדוד אבא את שמו של קרוב משפחה שגר בעיירה רודניא - ר' נחום לבקובסקי שמו.

כבר למחרת הגיעו דוד אבא ובנו לעיירה רודניא הסמוכה לליובאוויטש, ולהפתעתם פגשו במרכז העיירה את ר' נחום. לאחר החלפת חוויות קצרה שמע ר' נחום על מטרת בואם ובשמחה נתן להם את המידע והעזרה הדרושים כולל הפנייה לאנשי המקצוע המתמחים בבניית גדר, הובלתה והתקנתה כראוי. משם נסעו לליובאוייטש בכדי לאתר את מקום הציון.

בליובאוויטש הם פגשו בגוי מקומי שיחד עם אשתו הובילם למרכז היער, שם הסיטה אשת הגוי כמה שיחים ואז נגלו לעיניהם שתי מצבות, האחת של האדמו"ר הצמח צדק והשנייה של האדמו"ר המהר"ש. בשלב זה ביקש דוד אבא מהגויים שיחזרו לביתם וישאירו אותו לבדו בכדי שיוכל להתפלל על קברי אבותיו. כשהלכו הגויים החלו הוא ובנו בניקוי המצוב וגיזום הצמחייה שמסביב. לאחר עבודה מאומצת היה המקום נקי וכשיר להתקנת הגדר. ר' דוד אבא צייר תרשים של מבנה הגדר, שתוכל להתאים למקום ולא תתקע בעצים שמסביב.

לאחר שסיים חזר דוד אבא לרודניא והצליח לשכנע את אחד מהמפעלים שירכיבו עבורו את הגדר. מכיוון שהכנת הגדר לקחה כשבוע נאלץ דוד אבא לנסוע ולהמתין בעיר הגדולה - מוסקבה בכדי שלא ייתפס. כשהייתה הגדר מוכנה נולדה בעייה חדשה: בעלי המפעל שהבינו למה הולכת לשמש הגדר לא הסכימו לבצע בעצמם את ההתקנה שמסמלת את השתתפותם במבצע יהודי שנוגד לחוקי הקומניזם. לאחר השתדלות רבה נמצא הפועל שהסכים להסיע את הגדר למקום שם הוא עבד יחד עם ר' דוד אבא (שהרגיש זכות נפלאה להשתתף בבניה עצמה) והם הקימו את הגדר.

סיפור ההקמה נשאר בסוד עד ליציאת משפחת גורביץ' מרוסיה בשנת תשל"א. בתשרי תשל"ב - כמה חודשים לאחר יציאתם, הגיע דוד אבא לרבי מלך המשיח, שם הוא כתב דו"ח מפורט עם כל פרטי ההקמה. לאחר תקופה נודע לו שהרבי לו קיבל את הדו"ח והוא התיישב לכתוב דו"ח נוסף עליו ענה הרבי תשואות חן.

כעשרים שנה לאחר מכן, לאחר התפרקותה של ברית המועצות, שב ר' דוד אבא לליובאוויטש, שם הוא ראה את האוהל המפואר שבנו ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב בשנת תשנ"א כיאה לציוני רבותינו נשיאנו.[1]

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים