אוהל אדמו"ר האמצעי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוהל אדמו"ר האמצעי בניעז'ין
מצבת אדמו"ר האמצעי בניעז'ין

אוהל אדמו"ר האמצעי הוא מבנה שעל מקום מנוחתו כבוד של אדמו"ר האמצעי הנמצא בעיר ניעזי'ן.

קבורתו[עריכה]

לפני הסתלקותו רמז אדמו"ר האמצעי על כך לחסידים באומרו על שנת תקפ"ח שיהיו בהם גזירות. בהזדמנות אחרת אמר שכשאביו, אדמו"ר הזקן, נלקח לפטרבורג בפעם השניה, בהיותו בגיל 54 ובחר בייסורים וכפי הנראה השאיר לי את האפשרות השניה - הסתלקות.

לאחר חגי חודש תשרי יצא מליובאוויטש לציון אביו בהאדיטש, כדי להתפלל לביטול הגזרות, במהלך הדרך חזור חלה מאוד, ונעצרו למנוחה בניעז'ין. מיום ליום חוליו התגבר וכל פעם שהיו נוגעים בו הוא היה מתעלף. מצב זה נמשך עד ליום ח' בכסלו. באותו יום רצה לכתוב חסידות על ענייני חנוכה, אך כיון שהעולם שרוי בצער, לא רצה להתענג בכתיבת החסידות ועל כן לא כתב. במקום זה אמר לחסידיו שילכו לבתיהם בשמחה ושיאמרו "לחיים". בלילה התעלף רבות וביקש שילבישו אותו כתונת לבנה, פניו האדימו והחל לשבח וללמד זכות על כלל ישראל. ביקש שוב מהחסידים להיות שמחים, כי השמחה ממתקת דינים.

ביום רביעי ט' בכסלו שנת תקפ"ח התחיל אדמו"ר האמצעי לומר בהתלהבות גדולה מאמר חסידות על הפסוק "אחרי ה' תלכו". לקראת עלות השחר סיים את המאמר במילים "כי עמך מקור חיים מחיי החיים" והסתלק בהיותו בן 54.

האוהל[עריכה]

בספר "סיפורים נוראים"[1] מסופר כי ביום היארצייט כאשר התאספו על הציון, היה אחד מחסידיו שבכה בכיות נוראות על הציון במרירות נוראה ולשאלתו של בנו רבי נחום הסביר לו החסיד כי ביקש מאדמו"ר האמצעי היות שהוא לא יכול להפרד מהאוהל לכן ביקש שימות ויקבר יחד עמו באוהל. רבי נחום חשב כי האיש משוגע, אך סיפר כי לאחר שבאותו הלילה נפטר האיש ידע כי אכן האיש אדם חשוב, ואכן האיש נקבר סמוך למקום מנוחת אדמו"ר האמצעי בניעז'ין.

מנהג החסידים היה להתפלל ביום היארצייט של אדמו"ר האמצעי בבית המדרש שבנוי על אוהל הציון, ולמדו שם את כל המשניות לפי סדר שמו הקדוש.

מסופר על מופתים נפלאים שהתרחשו בעקבות תפילה באוהל קדוש זה. אחד מהסיפורים הוא על אדם שנאבד לו סכום כסף גדול ונדר על הציון כי יתן סכום כסף בשביל נר למאור על הציון ומצא מיד את אבידתו[2]. כמו כן מסופר על מתנגד שלאחר תפילה באוהל נתרפאה בתו באורח ניסי, וכן מופתים רבים ואחרים.

הערות שוליים

  1. ע' כב, ב
  2. סיפורים נפלאים ע' כג