אגרת הקודש - סימן ו'

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף אגרת הקודש - פרק ו')
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספר התניא
דף השער וההקדמה
דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט
ליקוטי אמרים
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת התשובה
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת הקודש
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב
קונטרס אחרון
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט'

אגרת הקודש ו' זורע צדקה שכר אמת - תתן אמת ליעקב

מבוא[עריכה]

אגרת זו מוסיפה על הקודמת, שצדקה לא רק מגלה את פנימיות הלב אלא מסוגלת להביא לאהבה בתענוגים. אך להבין זאת יש להקדים מי הוא יעקב, איזו אמת מצמיחה לו הצדקה[1], ומהי זריעה.

גוף האגרת[עריכה]

אגרת ו'
ו זורע צדקה שכר אמתמשלי י"א). פירוש ששכר זריעת הצדקה היא מדת אמת, וכתיב תתן אמת ליעקב ושבחא דקוב"ה מסדר נביא כו' כמו שאיתא בזוהר הקדוש פירוש שהקב"ה הוא הנותן מדת אמת ליעקב. וצריך להבין וכי אין אמת ביעקב ח"ו עד שהקב"ה יתן לו מלמעלה.

אך הנה מודעת זאת דמדת יעקב היא מדת רחמנות ועבודת ה' במדת רחמנות היא הבאה מהתעוררות רחמים רבים בלב האדם על ניצוץ אלקות שבנפשו הרחוקה מאור פני ה' כאשר הולך בחשך הבלי עולם והתעוררות רחמנות זו היא באה מהתבונה והדעת בגדולת ה' איך שאפילו העולמות העליונים למעלה מעלה עד אין קץ כלא ממש חשיבי קמיה כי כל שפעם וחיותם אינו רק מזיו והארה מאות אחד משמו יתברך כמאמר ביו"ד נברא עולם הבא כו'. והנה בזיו והארה זו שהוא התפשטות החיות משמו יתברך להחיות עליונים ותחתונים הוא שיש הבדל והפרש בין עליונים לתחתונים שעולם הזה נברא בה' וכו' וכן כל שינויי הפרטים שבכל עולם ועולם הוא לפי שינויי צירופי האותיות וכן שינויי הזמנים בעבר הוה ועתיד ושינויי כל הקורות בחילופי הזמנים הכל משינויי צירופי האותיות שהן הן המשכת החיות ממדותיו ית"ש (כמו שאיתא בלק"א ח"ב פי"א) אבל לגבי מהותו ועצמותו יתברך כתיב אני ה' לא שניתי בין בבחינת שינויי ההשתלשלות מרום המעלות עד למטה מטה שכמו שהוא יתברך מצוי בעליונים כך הוא ממש בשוה בתחתונים (וכמו שכתבתי בלק"א ח"א פנ"א) ובין בבחינת שינויי הזמן שכמו שהיה הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד לפני ששת ימי בראשית כך הוא עתה אחר הבריאה והיינו משום שהכל כאין ואפס ממש לגבי מהותו ועצמותו וכמו אות אחד מדבורו של אדם או אפילו ממחשבתו לגבי כללות מהות הנפש השכלית ועצמותה על דרך משל לשכך את האזן, ובאמת אין ערוך אליך כתיב, וכמו שכתבתי במקום אחר (בלק"א ח"ב פ"ט) עיין שם. וזהו שאומרים המלך המרומם לבדו מאז, פירוש כמו שמאז קודם הבריאה היה הוא לבדו הוא, כך עתה הוא מרומם כו', ומתנשא מימות עולם פירוש, שהוא רם ונשא למעלה מעלה מבחינת זמן הנקרא בשם ימות עולם, והיינו לפי שחיות כל ימות עולם הוא רק מבחינת המלך כו' וכמו שכתבתי במקום אחר. ואי לזאת הרחמנות גדולה מאד מאד על הניצוץ השוכן בגוף החשוך והאפל משכא דחויא העלול לקבל טומאה ולהתגאל בכל התאוות רחמנא ליצלן, לולי שהקב"ה מגן לו ונותן לו עוז ותעצומות ללחום עם הגוף ותאותיו ולנצחן, וזהו שאומרים אדון עוזנו כו' מגן ישענו כו'.

והנה מודעת זאת דיש ב' מיני דחילו ורחימו, הראשונות הן הנולדות מהתבונה והדעת בגדולת ה' ובדברים המביאין לידי אהבת ה' ויראתו, והאחרונות הן הבאות אחר כך מלמעלה בבחינת מתנה וכמו שכתבתי במקום אחר על פסוק עבודת מתנה אתן את כהונתכם שהיא מדת אהבה וכן הוא גם כן ביראה. והנה ודאי אין ערוך כלל בין הראשונות שהן תולדות השכל הנברא לגבי האחרונות שהן מהבורא ית"ש. ולכן הן הן הנקראות בשם אמת כי חותמו של הקב"ה אמת, שהוא אמת האמיתי וכל האמת שבנבראים כלא חשיבי קמיה אך איזה הדרך שיזכה האדם לאמת ה' הנה הוא על ידי שיעורר רחמים רבים לפני ה' על הניצוץ שבנפשו שהיא מדתו של יעקב מבריח מהקצה אל הקצה דהיינו מרום המעלות עד למטה מטה להמשיך אמת ה' לעולם השפל הזה החשוך וכמו שכתוב כי אשב בחשך ה' אור לי וזהו כי גבר עלינו חסדו כו'. אך התעוררות ר"ר לפני ה' צריך להיות גם כן באמת וגם כשהוא באמת שלו איך יוכל על ידי אמת שלו לעורר רחמים עליונים מאמת ה'. אך העצה לזה היא מדת הצדקה שהיא מדת הרחמים על מאן דלית ליה מגרמיה להחיות רוח שפלים כו' ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא ה' מעורר ישנים ומקיץ נרדמים, הם בחינת רחמים רבים וחסדים עליונים הנעלמים לצאת מההעלם אל הגילוי והארה רבה לאור באור החיים אמת ה' לעולם (וזה) [וזהו] לשון זריעה הנאמר בצדקה להצמיח אמת העליון אמת ה' ובפרט בצדקה וחסד של אמת שעושים עם ארץ הקודש תובב"א לקיים מה שכתוב אמת מארץ תצמח על ידי זריעת הצדקה בה וחסד ור"ר הנאספים ונלקטים לתוכה הם מעוררים גם כן חסדים עליונים הצפונים ונעלמים (בנוסח אחר בה) כמו שאיתא אשר צפנת כו' לכוננה ולהקימה וזהו שכתוב בצדקה תכונני:

סיכום[עריכה]

  • עניין יעקב בעבודת השם הוא לעורר רחמים על ניצוץ האלוקות שבנפשו (שירד עד כדי כך שיכול לקבל טומאה ולהתגאל בכל התאוות).
  • עניין אמת הוא נצחיות. אמת האדם מתגלה כשהוא מתענג. רק כשתענוג האדם הוא באלוקות יהיו האהבה והיראה שלו תמידיים.
וכיצד מגיעים לזה - הרי תענוג באלוקות הוא דבר שלא בערך עבודת האדם?
בכחה של זריעה (רחמים על העני, צדקה) להצמיח תענוג. (כזריעה גשמית, המצמיחה דבר שלא בערך).

מושגים יסודיים[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הקודם:
פרק ה'
פרקי אגרת הקודש הבא:
פרק ז'

הערות שוליים

  1. וכי אין לו?