אברהם שרמן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב אברהם שרמן

הרב אברהם חיים שרמן הינו דיין בכיר, חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים, ומלפנים אב"ד תל אביב, ממובילי המאבק בגיור האלטרנטיבי, נצר למשפחת חסידי חב"ד.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בבני ברק לאביו הרב יוסף שרמן ולאמו מרת מלכה שהייתה ביתו הבכורה של הרב החסיד משה אקסלרוד.

נקרא על שם הסבא רבה שלו ר' אברהם חיים אקסלרוד אביו של ר' משה אקסלרוד רב בז'לובין וברמת גן.

באותה תקופה שנולד, בשנת תש"א, נולד גם דודו, הרב גדליהו אקסלרוד. אדמו"ר הריי"צ שלח מכתב ברכה לרב משה אקסלרוד בו מברכו על הולדת בנו ונכדו.

במשך שנות ילדותו היה מקורב מאוד לסבא הרב משה, שהיה מחבבו ומקרבו במאוד, בהיותו הנכד הבכור. קרבתו הגדולה התבטאה בלימוד האישי וביחס החם והאוהב שהעניק לו. עד עצם היום הזה הוא נוהג להתפלל בסידור תהילת ה' ולהניח תפילין כמנהג חב"ד, ואף רואה את עצמו מחובר לתורתו של האדמו"ר הזקן, הן בפסיקותיו ההלכתיות והן בלימוד תורת החסידות; ספר התניא, ליקוטי תורה ותורה אור ואגרותיו.

כנער צעיר וכבחור התפלל פעמים רבות בבית כנסת "סוכת שלום" ברמת גן, הקרוי של שם אדמו"ר הרש"ב, בו סבו הרב משה אקסלרוד שימש כרב הקהילה. בבית הכנסת הוא התרועע עם החסידים שהגיעו מרוסיה, תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש שנהגו להתפלל ולהתוועד ב'שטיבל' החב"די וביניהם: הרב מאיר בליז'ינסקי, הרב חיים משה אלפרוביץ', הרב רפאל נחמן כהן ובנו הרב יואל כהן ועוד רבים.

הרב שרמן בתקופת בחרותו למד ודלה מתורתם של גדולי ראשי הישיבות בעולם הליטאי ב"יישוב החדש" ובישיבת חברון ונחשב היה למקורב ונאמן ביתו של הפוסק הרב יוסף שלום אלישיב.

נושא דברים במעמד סיום הרמב"ם בבית כנסת חב"ד המרכזי ברחובות (חשון תשע"ז)

לקראת חתונתו זכה הרב שרמן לקבל מכתב ברכה מהרבי, ובנוסף לנוסח הברכה הרגיל הרבי הוסיף בכתב יד קדשו את חשיבות לימוד תורת החסידות. לאחר נישואיו התיישב בבני ברק החל לשמש ברבנות.

במשך שנות כהונתו ועיסוקו כדיין בבתי דין היה טרוד מאוד בעבודה ולא הספיק להגיע ולפגוש את הרבי. אך בשנת תשנ"ג הגיע לחצרות קדשינו והתרשם בצורה בלתי-אמצעית מעידודיו הנפלאים של הרבי לקול שירת החסידים "יחי אדוננו".

מאבקו בנושא מיהו יהודי[עריכה]

בעקבות הוראה אחת מהרבי שהתקבלה דרך הרב גדליהו אקסלרוד החל הרב שרמן במאבק עיקש שנמשך על פני כארבעה עשורים נגד הגיורים המזוייפים, וההקלות בגיור שביקשו לעשות רבנים שונים מהציונות הדתית וכדומה.

היה זה בשנת תשד"מ, כשהרב גדליה אקסלרוד חזר מחצרו של הרבי ובאמתחתו הוראה מהרבי: אתה דיין ואתה נמצא בין הדיינים בארץ ישראל, עליך אפוא לעשות כל שביכולתך, שכל הגיורים שנעשים – יהיו גיור כהלכה. בנוסף יש לדאוג, לעורר את המודעות לנושא זה בקרב הדיינים שיקבלו את ההגדרה "גיור כהלכה". פירושו של דבר, שיהיה שמירת מצוות, ושהגיור עצמו נעשה על ידי בית דין מתאים לכך.

בהתאם להוראה שקיבל מהרבי, הלך הרב אקסלרוד ורתם אליו את הדיין הרב שילה רפאל, וביחד הם באו לרב שרמן שהצטרף אליהם לריכוז המאבק למען הגיור כהלכה. ברבות הימים הפכו שלושתם, כל אחד במקומו, לאבות בתי דין: הרב אקסלרוד כאב"ד חיפה, הרב רפאל כאב"ד ירושלים והרב שרמן כאב"ד תל אביב (ומשם לבית הדין הגדול).

במסגרת המאבק, נושא הגיור צף ועלה בכנס הדיינים של אותה שנה. יותר ויותר דיינים העלו ביקורת על מספר תיקים המונחים על שולחנם, כאשר מדובר בגיורים שאין בהם שמירת מצוות ולא הייתה בהם קבלת מצוות בשעת הגיור. התעוררה אפוא בעיה קשה איך יש להתייחס לתעודות הגיור הללו?

כהמשך ישיר להכוונתו של הרבי, פנו שלושת הדיינים אל רבותיהם כדי לקבל עצה: הרב אקסלרוד פנה אל הרבי, הרב שרמן כתלמידו של הרב יוסף שלום אלישיב והרב שילה רפאל כתלמידו של הרב שלמה זלמן אוירבך – לקבל את חוות דעתם ההלכתית של פוסקי הדור.

המאמץ נשא פרי, ובתאריך ט"ו בסיון תשד"מ, יצאה פסיקה והוראה לדיינים ורבנים רושמי נישואים, אותה ניסח הרב אלישיב והוגהה על ידי הרב שלמה זלמן אוירבך, עליה חתם גם ה'סטייפלער' הרב יעקב קנייבסקי, בה נאמר לכל הדיינים בארץ לבדוק אחר כל מי שנושא תעודת גיור האם הייתה קבלת מצוות בפועל, ואף מי שנושא תעודת גיור מבית דין מוכר על הדיינים לבדוק בציציותיו.

כהמשך לפסיקה זו, הוחתמו רוב דייני ישראל – כמאה ושמונים רבנים ודיינים – שפנו בקריאה לרושמי הנישואין, שלא לעשות חופה וקידושין לגרים שלא קבלו עליהם עול תורה ומצוות. בעקבות כך, מספר שנים לאחר מכן, בשנת תשמ"ח, פרסמו גם רבני העיר בני ברק, חוות דעת הלכתית בנידון.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים