אברהם אלקנה כהנא שפירא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף אברהם שפירא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב שפירא ביחידות אצל הרבי יחד עם הרב מרדכי אליהו - י"א אייר תשמ"ט
הרב אליעזר פרלשטיין מנחה את טקס הכתרת הרבנים הראשיים לישראל, הרב שפירא והרב מרדכי אליהו, בבית הפרזידנט הרצוג

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (י"ד אייר תרע"א-ט"ו תשרי תשס"ח) היה ראש ישיבת מרכז הרב בירושלים, הרב הראשי לישראל בין השנים תשמ"ג-תשנ"ג, וממנהיגה הבולטים של הציונות הדתית.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בי"ד אייר תרע"א בירושלים לשלמה זלמן ולהענא רייזל כהנא-שפירא. את שנות ילדותו עשה בתלמוד תורה של ישיבת עץ חיים המקומית, ולאחר מכן נשלח ללמוד בישיבת 'חברון', וכבר אז החל להתכתב בשאלות הלכתיות עם גדולי רבני ארץ ישראל באותה תקופה, דוגמת החזון איש, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, והרב איסר זלמן מלצר.

לאחר נישואיו עם מרת פנינה לבית רענן בשנת תש"ד, החל ללמד בישיבת מרכז הרב בירושלים, ובשנת תשט"ז מונה על ידי הרב הרצוג כחבר בבית הדין הרבני בירושלים, ובשנת תשל"א מונה כאב בית הדין.

בשנת תשל"ד מונה כחבר מועצת הרבנות הראשית, ובא' ניסן תשמ"ג נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי, במקום הרב היוצא הרב שלמה גורן. בתפקידו זה כיהן בהתאם לחוק הממלכתי בישראל במשך עשר שנים, במקביל לרב הראשי הספרדי, הרב מרדכי אליהו. לאחר סיום כהונתו הוחלף בתפקיד הרב הראשי על ידי הרב ישראל מאיר לאו.

לאחר פטירתו של ראש ישיבה מרכז הרב הרב צבי יהודה קוק בשנת תשמ"ב מונה לעמוד תחתיו בראשות הישיבה. הרב שפירא כיהן בתפקיד זה גם בזמן כהונתו כרב הראשי לישראל, והמשיך בו לאחר פרישתו.

לאורך השנים עמד בתוקף על עניני שלימות הארץ, והצטרף לקביעה ההלכתית שמסירת שטחים לידי הערבים מנוגדת לערכי התורה והמצוות, אסורה על פי דיני התורה, והיא מעמידה בסכנת נפשות את תושבי ארץ ישראל. בעקבות דעתו הנחרצת בענין זה, קרא בשנת תשס"ה לאנשי הצבא וכוחות הבטחון לסרב פקודה בנוגע לפינוי יהודים מגוש קטיף.

הרב שפירא המשיך לכהן בתפקיד עד לפטירתו בבוקרו של יום הראשון של חג הסוכות, ט"ו תשרי תשס"ח. בהלוייתו שהתקיימה למחרת השתתפו רבים מתלמידיו בישיבת מרכז הרב, והמונים מאנשי הציונות הדתית שראו בו את מורם הרוחני. עם סיום מסע הלוייה נטמן בבית העלמין בהר הזיתים, בסמוך לקבריהם של מנהיגי הציונות הדתית הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב צבי יהודה הכהן קוק, והרב שלמה גורן.

על פי צוואתו, מונה בנו הרב יעקב אלעזר לתפקיד ראש הישיבה.

קשריו עם הרבי[עריכה]

ביקר רבני ועסקי חב"ד אצל הרבנים הראשיים בהוראת הרבי (חשוון תשמ"ו). בתמונה (מימין לשמאל): הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי, הרב זושא וילימובסקי, הרב לוי ביסטריצקי, הרב משה אשכנזי, הרב יוסף יצחק וילשנסקי, הרב מרדכי אליהו, הרב אברהם שפירא, הרב יוסף גליקסברג רבה של גבעתיים. מאחור עומד (ימין) הרב ברק'ה וולף.

בתקופת כהונתם של הרבנים הראשיים הרב שפירא והרב מרדכי אליהו התקיימו ביקורים רשמיים של הרבנים יחד עם חברי הפמליה שלהם אצל רבני אמריקה, כשגולת הכותרת של הביקור היתה היחידות של הרבנים בחדרו של הרבי.

הביקור הראשון שהתקיים בא' כסלו תשמ"ד החל בשעה אחת בלילה, והרבנים שהו אצל הרבי יחד עם תשעת חברי הפמליה שלהם במשך כשעתיים, כשנושא הדיבור העיקרי היה סביב ההכרח בלימוד פנימיות התורה, שנותנת אלת הכח להתגבר על הנסיונות הקשיים והפיתויים שהעולם מציע[1]. לסיום ביקש הרבי שרצונו לדבר עם הרבנים ביחידות. הנוכחים יצאו והרבנים שהו במחיצת הרבי כארבעים וחמש דקות נוספות.

בכ"ז אדר ב' תשמ"ו התקיים ביקור נוסף בסמיכות לחג הפסח, והרבי דרש מהרבנים הראשיים שיארגנו ערכים שולחנות 'ליל הסדר' ציבוריים ברחובה של עיר ביוזמת הרבנות הראשית[2]. ובי"א אייר תשמ"ט, בו דובר, בין היתר, על הצורך והנחיצות שבהוצאת פסק דין על כך שמשיח צריך לבוא מיד[3].

למעשה, נמנע הרב שפירא באותו מעמד מפסק-הדין, למרות פניית הרב מרדכי אליהו אליו: "הרי יש כאן שלושה"... לימים סיפר בנו הרב יעקב אלעזר, בביקורו בבית חב"ד בבלקן: "בדרך חזרה שאלתי את אבי מדוע הוא השתמט, אך הוא ענה לי קצרות: הרבי לא יכול לדון בזה... נבהלתי לרגע. למה רומזים דבריו, אך הוא ענה לי ספק בחיוך ספק ברצינות: בפסק-דין על משיח, משיח לא יכול להיות בין הדיינים..."[4].

לאחר הביקור בתשמ"ו התגייסו הרב מרדכי אליהו והרב שפירא לפעול לקידום הצעת הרבי בנושא עריכת הסדרים הציבוריים, ומייד לאחר חזרת לארץ קיימו אסיפה בהשתתפות רבני חב"ד כדי להתייעץ כיצד להביא את יישומה לידי פועל.

הרב שפירא היה תומך נלהב בתקנת לימוד הרמב"ם של הרבי, השתתף מספר פעמים במעמדי הסיום שהתקיימו בארץ הקודש, ונשא דברים בגודל חשיבותה של התקנה.

כמו כן, הרב שפירא תמך בדעתו של הרבי בנושא שלימות הארץ, והצטרף פעמים רבות לקריאה לשמור על הבעלות היהודית בשטחי ארץ ישראל, ולהימנע ממסירת שטחים תמורת שלום מדומה.

לקראת כינוס השלוחים במדינות חבר העמים שהתקיים בשנת תשנ"ב לאחר קריסת מסך הברזל של ברית המועצות, שיגר מכתב ברכה בו כתב: "ברכותי לכנס של הרבנים החשובים המתמסרים לעבודת הקודש בחבר העמים. יש יחוד בפעולותיהם של רבני חב"ד במדינות אלו, שכן בימי הרעה והגזירות הנוראות שם על החיים היהודיים, פעלו רבני חב"ד ועסקניהם במסירות נפש לשמור את משמרת הקודש. וכיום שהיתה הרוחה, ממשיכים לקרב וללמד דעת ה' את הנידחים והאובדים ולהשיבם אל איתן התורה. והריני כופל ברכה לכנס הנכבד, שיזכו להגדיל תורה ולהאדירה ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים"[5].

בשנת תשנ"ה השתתף בכתיבת קובץ תורני לכבוד הרבי[6] וכן נתן מספר הסכמות לספריהם של חסידי חב"ד, ביניהם לספריו של הרב שלום דובער וולפא, ולספרו של הרב אלתר אליהו פרידמן "וכיפר אדמתו עמו"[7].

משפחתו[עריכה]

  • הרב שלמה זלמן שפירא
  • הרב בנציון שפירא - ראש מכון הרצי"ה
  • הרב יעקב אלעזר שפירא - ראש ישיבת מרכז הרב
  • הרב שמואל צבי שפירא - מנהל ישיבת מרכז הרב

מתלמידיו[עריכה]

|


מספריו[עריכה]

  • שיעורי מרן הגר"א שפירא - שיעורים כלליים שמסר בישיבת מרכז הרב (ששה כרכים. עורך: הרב בנימין רקובר).
  • מנחת אברהם - פסקיו ההלכתיים של הרב שפירא (ארבעה כרכים).
  • מורשה - שיחות ומאמרים בנושאים שונים, שנלקטו מתוך נאומים שנשא לאורך השנים (שני כרכים - ח"א מאמרים השקפתיים ואמוניים, וח"ב על החגים והמועדים).

קישורים חיצוניים[עריכה]


הקודם:
הרב שלמה גורן
הרב הראשי האשכנזי
א' ניסן תשמ"ג - כ"ט אדר תשנ"ג
הבא:
הרב ישראל מאיר לאו

הערות שוליים

  1. נושאים נוספים שדוברו היה; היציאה לחו"ל של "ויצא יעקב" ירידה לצורך עליה. דברי רש"י "הנשיא הוא הכל" ולשון הרמב"ם "לב כל קהל ישראל". ענווה ותוקף במשה רבנו. דחית הדעה האומרת שלמשה רבנו מצד תולדתו היה טבע בלתי רצוי. הפלאת הענין שהבית נתמלא אורה כשנולד. ביאור החסידות עה"פ "כי מן המים משיתיהו". בתורה לא קיים מושג של "דמוקרטיה". משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא. אמירת ווידוי אצל צדיקים מצד הערבות לכלל ישראל. למי שייכים מנהגי האריז"ל. אם מותר לשנות מנוסח אשכנז לספרד. אם מותר ליחיד להתפלל בנוסח שלו כשנמצא בביכ"נ אחר. סיום ספר ה"עץ חיים" בענין גלות וקליפות אף על פי שצריך "לסיים בדבר טוב". ביאור לשון חז"ל "תורה שלמד אדם בעולם הזה הבל היא לגבי תורתו של משיח". מעלת קיבוצם של יהודים "בזעקיך יצילוך קיבוציך". הצפיה למשיח באופן של "לישועתך קוינו כל היום" ממש. דיון בדברי ה"בן איש חי" שלעת"ל יקריבו את כל הקרבנות של מוספי ר"ח שעברו כבר. נשיאת כפים בחו"ל. ביאור הענין ד"ישא הוי' פניו אליך". החסרון בזמננו באופן הלימוד בישיבות שלא מספיקים הרבה בכמות.
  2. נושאים נוספים שנידונו במהלך השיחה: ביאור הלשון "מבטלין ת"ת למקרא מגילה". אחשורוש מלך חכם או מלך טיפש היה. "לב מלכים ביד ה'" האם אין למלך בחירה חופשית. מצות זכירת עמלק מוטלת על כל יחיד, ומחיית עמלק בעיקר על המלך שהוא צריך לעשות ולצוות הציבור על זה. חילוקי מנהגים בקריאת הפטרת פרשת זכור. אהבת ישראל של שמואל הנביא ביחסו לשאול. מסמך גאולה לגאולה. ביאור דברי חז"ל שבני ישראל מלו באותו הלילה של יציאת מצרים והרי מילה צריכה להיות ביום דוקא. אם שייך לומר שבני ישראל נימנו על הפסח של משה רבנו. ביאור דברי חז"ל על מה שאמר משה רבנו "כחצות". האם שייך לומר שבזמן יציאת מצרים כבר היתה קדושה בירושלים. איך בנה אברהם מזבח בהר המוריה שהיה שייך אז לכנענים. ביאור נוסח ההגדה של הרמב"ם "בבהילו יצאנו ממצרים". לעתיד לבוא "לא במנוסה תצאו". הפלא בכך שהיהודים ראו את כליו של המצרי בזמן של "וימש חושך". האם הגיע משה רבנו למדריגת שער הנו"ן. הפלאת הענין ש"עוללים ויונקים" ראו את השכינה בקריעת ים סוף. התחזקות בתקנת לימוד הרמב"ם.
  3. "יש צורך לפסוק שהמשיח צריך לבוא"קובץ וידאו.
  4. הפנסאים גליון 8, מרחשון ה'תשע"ז, מכון ממ"ש, עמוד 12
  5. נדפס בבטאון 'מחיל אל חיל' של אגודת הרבנים למדינות חבר העמים, עמוד 6.
  6. אור עולם עמוד 394, בהוצאת מכון ליובאוויטש שעל ידי צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש, תשנ"ה (חלק ב').
  7. צפת, תשמ"ז.