אברהם יצחק ששונקין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב אברהם יצחק ששונקין (יליד שנת תרח"צ, 1938) הינו משפיע קהילת חב"ד ביישוב אביטל שבחבל תענך, ומשפיע במחלקה לדוברי רוסית בישיבת תומכי תמימים מגדל העמק.

תולדות חיים[עריכה]

הרב ששונקין עוסק במבצע תפילין

נולד בלנינגרד בכ"ח טבת תרח"צ לאביו הרב משה ששונקין ולאמו מרת איטה. בילדותו, נלקח אביו בפתאומיות על ידי המשטרה החשאית באשמת הפצת יהדות ולא נודעו עקבותיו.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה ברחה משפחת ששונקין לסמרקנד, שם גדל במחיצת סבו, הרב נחום שמריהו ששונקין, עם סיום המלחמה בשנת תש"ו יצאה משפחת ששונקין את גבולות רוסיה במסגרת הבריחה הידועה, והגיעו לצ'כוסלובקיה.

על מנת להמשיך ולעבור את הגבול לארצות החופש, היה צורך לגנוב את הגבול לכיוון פולין, ולצורך כך השתמשו במבריחים מנוסים, שקיבלו כסף עבור משימת ההברחה.

במהלך הבריחה, נוצר צורך להמתין עם המשך הדרך עד שהאזור יהיה נקי מפלוגות צבאיות שסרקו את השטח, וחבורת הבורחים ומשפחת ששונקין בתוכם נעצרו במרחק של שישה קילומטרים מגבול רוסיה-פולין. משהתארך הזמן, אחת מנשות השיירה לא יכלה לסבול את העיכוב והחלה להרים את קולה. המבריחים נלחצו מהקולות, והחלו לירות באוויר על מנת לאיים על החבורה להמשיך לשבת בשקט כדי שלא יתגלה מקום מחבואם.

בטעות טראגית, אחד הכדורים עף לכיוונה של אם המשפחה, מרת איטה ששונקין, וכעבור יום (בט"ו מנחם אב תש"ו) היא נפטרה מפצעיה[1].

כעת, לאחר הבריחה, נותר יתום מאב ומאם, והוא אומץ על ידי סבו וסבתו נחום שמריהו ומלכה ששונקין, וגדל אצלם כבן.

בשנת תש"י עלה לארץ הקודש ונכנס ללמוד בישיבת אחי תמימים ראשון לציון, ובהמשך, בישיבת תומכי תמימים לוד.

בערב חג הפסח תש"כ נסע לרבי לראשונה יחד עם חברו לספסל הלימודים ר' אברהם דונין. כאשר פג תוקף אשרת השהיה שלהם, קיבלו השניים אישור מהרבי להישאר תקופת זמן נוספת, ובסיומה, הורה להם הרבי לחזור לארץ על מנת שלא לנעול את הדלת בפני בחורים אחרים, כאשר השלטונות בישראל יראו שהבחורים שנוסעים לא עומדים בהבטחותיהם.

בדרכם חזור, נסעו באניה, והרבי הטיל על כל אחד מהשלושה לשהות בחניית הביניים במדינה אחרת ולהפיץ בה חסידות, כשעל הרב ששונקין הוטל לעצור באנגליה.

עם חזרתו לארץ, חזר כתלמיד מן המנין בישיבה בלוד, והתמנה שם למנהל ארגון את"ה[2].

נישואיו[עריכה]

בחודש תמוז תשכ"ב התקיימה חתונתו עם מרת שרה רבקה, בתו של הרב שלום פוזנר מפיסטבורג שבפנסליבניה. למרות שבאותה תקופה הרבי כבר לא נהג לסדר חופה וקידושין, ולמרות שבני הזוג לא ביקשו הרבי מיוזמתו אמר לאבי הכלה שהוא יסדר את הקידושין והם היו אחד מהזוגות האחרונים שזכו שהרבי ישתתף בחופתם ויקדש אותם.

מתוך התחשבות במשפחת הכלה, נערכה החופה בצהריים בחצר 770, לאחר החופה נכנסו בני המשפחה הקרובה לאחד הבתים בשכונה וטעמו מעט מאפים ואמרו 'לחיים', ולאחר מכן עלו על מטוס והמשיכו את שמחת החתונה בפיסטבורג.

לאחר חתונתם נסעו בני הזוג בשליחות הרבי לארץ הקודש, והתיישבו תחילה בקרית גת ולאחר תקופה עברו להתגורר באביטל שבחבל תענך, שם הצטרפו לצוות בית הספר של רשת אהלי יוסף יצחק שהוקם במקום.

הפעילות לא התצמצמה לבית הספר בלבד, ומורי בית הספר פעלו בהפצת יהדות בשליחות הרבי בכל אזור הסביבה. פעילות זו היתה הפעילות החב"דית הממוסדת הראשונה באיזור הצפון, ואלו שדיווחו על פעולותיהם לרבי, זכו לקבל מענות מפורטים ומעודדים על מעשיהם.

בהשפעת בית הספר, התגבשה באביטל קהילה חב"דית סביב מנהל בית הספר הרב יצחק ידגר, והרב ששונקין מונה למשפיע הקהילה.

עם פרוץ מלחמת ששת הימים התגייס לצה"ל, שירת בחיל השריון, והוצב יחד עם חברי הפלוגה שלו בתעלת סואץ.

במשך שנים רבות עבד כטכנאי בבזק, ובזכותו התקיימו שידורים מהתוועדויות של הרבי גם באזור הצפון, וזאת למרות שבקהילות אחרות גדולות הרבה יותר לא יכלו להרשות לעצמם את העלות הכספית הכרוכה בכך, הוא הצליח לסדר את השידור על הצד הטוב ביותר.

עם הקמת המחלקה לחוזרים בתשובה דוברי רוסית בישיבת חב"ד מגדל העמק, מונה הרב ששונקין למשפיע ראשי, והוא אחד הדמויות החשובות והמשפיעות בישיבה.

נס הצלת בנו נחומי מפיגוע[עריכה]

בשנת תשנ"ג בוצע נסיון פיגוע שמטרתו המקורית היתה לפגוע חס ושלום ברבי עצמו, אך המחבל טעה בזיהוי הרכב, וירה בטעות על רכב הליווי של הרבי בו היה נוכח גם בנו של הרב ששונקין, נחומי, שבניסים רבים הצליח להינצל מהקליע שחדר למוחו ולחזור לתפקוד רגיל כאחד האדם[3].

בשנת תשע"ד הצטרף לפרוייקט 'עשה לך רב' של ארגון התאחדות החסידים לקבלת פני משיח.

משפחתו[עריכה]

בניו:

חתניו:

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. סיפור פטירת מרת איטה ששונקין, על פי הספר גבורה יהודית במלכות הרשע.
  2. בשנת תשכ"א קיבל יחד עם חבריו לניהול את"ה מכתב מהרבי, המורה להם להניח את כל העסקנויות בצד, ולהשקיע את מרצם בלימוד התורה. לאחר שקיבלו עליהם את שמירת הסדרים, התיר להם הרבי לשוב לעסקנות.
  3. ראה גם ארי הלברשטאם