אברהם יהושע העשיל מאפטא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית מדרשו של רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא
ציונו

הרב אברהם יהושע העשיל מאפטא (נקרא גם הרבי מאפטא ולפי זה כונה אפטר רב (Apter Ruv), והאוהב ישראל על פי ספרו) נולד בז'מיגריד (Zhmigrid) בפולין בתק"ח ונפטר במז'יבוז' באימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) בה' בניסן, תקפ"ה.

תולדותיו[עריכה]

הרבי מאפטא היה נצר למשפחות רבניות מפורסמות מצד שני הוריו, ואביו, הרב שמואל, שכיהן כראב"ד ניישטאט ("עיר חדש"), היה מחשובי רבני פולין. עוד בילדותו, הפגין הרב מאפטא יכולות מבטיחות. הוא למד אצל רבי אלימלך מליז'נסק ונודע כבקי גדול בתלמוד. החל את דרכו כרב העיירה קולובשובה בפולין, ובתק"ס הסכים להתמנות לרב באפטא. בתקס"ח הוזמן להיות לרב ביאסי, על ידי הבנקאי החסיד יחיאל דניאל, שהבטיח להעמיד לרשותו בית בו יוכל לארח את הבאים ללמוד איתו תורה.

בתקע"ו, לאחר פטירת האדמו"ר של מז'יבוז' ולאחר מחלוקות בקהילת יאשי, עזב והתיישב במז'יבוז', עירו של הבעש"ט וערש החסידות, שם זכה בהערצתם של חסידים רבים. הוא המשיך לשמור על קשרים עם הקהילות החסידיות של נסיכות מולדובה ונקרא לעתים, כדי לפתור בעיות הלכתיות. תכונתו הבולטת ביותר הייתה אהבתו לכל יהודי. כתב שני ספרים בשם "תורת אמת" (לבוב תרי"א) ו"אוהב ישראל" (ז'יטומיר תרכ"ה) שעל שמו כונה ה"אוהב ישראל".

הרבי מאפטא נקבר במז'יבוז' ליד הבעש"ט ואוהל מציין את קברו. האגדה החסידית מספרת שמלאכים נשאו את גופתו וקברוה בבית הקברות בטבריה שם מוצבת אבן סמלית לכבודו. ביאשי הוקם בית כנסת על שמו.

עבודה מספר התניא[עריכה]

רבי יוסף מאיר מספינקא העיד משמו שלקח לו דרך בעבודה מספר התניא, ושאמר שדרך התניא היא הדרך שהלכו בה האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב. [1]

יחסיו עם אדמו"ר הזקן[עריכה]

לאחר שבני בלייעל ניסו לגרום למריבה בין הרב מאפטא לאדמו"ר הזקן, כתב לו אדמו"ר הזקן מכתב ש"חיל ורעדה אחזתני שאנשים בני בלייעל רוצים לעשות ריב ומדון בין אנשים אוהבים כמונו, שאוהב אני את רום מעלת קדושתו ותורתו הרמה עד בלי קץ..."[2]

למרות זאת, הצליחה עצתם של אנשי הבלייעל, ובפרט לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן שרר ריב קשה בין חסידי אפטא לחסידי חב"ד.

כאשר החסיד רבי יצחק משה מיאסי חזר חסידות בבית מדרשו מבלי שידע שזהו בית מדרשו, הוא הקפיד מאוד, מפני שסבר שאין לומר דברי חסידות ברבים, וקיללו שלא יוציא את שנתו. כאשר רבי משה יצחק חזר לאדמו"ר האמצעי וסיפר על הקללה ש'זכה' לה בשוגג, ניחמו האדמו"ר האמצעי ובירכו שיאריך ימים יותר מבניו של הרב מאפטא, וכן אכן היה.[3].

הערות שוליים

  1. תולדות התניא מונקאטש.
  2. מפי הרמ"ל שפירא, נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 28.
  3. אוצר סיפורי חב"ד חלק ט"ז עמ' 63.