אבני אקדח

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אבני אקדח הוא לשון הכתוב המרמז על דרגה גבוהה ביותר של אהבת השם שתתגלה לעתיד לבא. הביטוי המוזכר בכתוב[1]: "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ"

ביאור תורת החסידות[עריכה]

לבו של אדם נמשל לאבן. בזמן הגלות נקרא הלב "לב האבן", מכיון שבעצם טבעו אין חודרת בו אהבת השם, ונדרשת בו יגיעה רבה ועצומה על מנת לגלות בו את אור האהבה. על כך מנבא הכתוב, כי לעתיד כשתתגלה אלקותו יתברך ויטהר הקב"ה את לבבנו אזי נאמר "ושעריך לאבני אקדח", כלומר אקדח הוא מלשון "כי אש קדחה"[2] וכן מלשון הכתוב "כקדוח אש המסיס" כו'[3], דהיינו שחמישים שערי בינה אשר נמשכים במידות יפעלו בלב הארה זאת עד שגם לב האבן יתלהב ויתלהט באהבת השם, על ידי אור הבינה שיאיר בו את אור ה' מבלי שום מחיצות.

אהבה זו היא בתגבורת עצומה עד אשר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה הזאת, ולכן נמשלה לאבני אקדח שהארתן חזקה מהארת האש שהרי מים מכבים אש אבל הארת אבן טוב מים רבים לא יוכלו לכבותה כו'.

הלשון "אקדח" הוא מלשון עתיד, כי בחינה זו תהיה לעתיד לבא דוקא, אבל כעת בגלות הוא לב האבן כפשוטו. וזהו העבודה לייגע אדם עצמו לפתוח לבו על ידי התעוררות רחמים על ניצוץ אלקות שבנפשו כו'[4].

הערות שוליים

  1. ישעיה נד, יב
  2. בפ' האזינו
  3. ישעיה רסי' ס"ד
  4. ליקוטי תורה פרשה ראה כו, א